תנ"ך - ותלד
הבכירה
בן
ותקרא
שמו
מואב
הוא
אבי־מואב
עד־היום:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתֵּ֤לֶד
הַבְּכִירָה֙
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
מוֹאָ֑ב
ה֥וּא
אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב
עַד־הַיּֽוֹם:
(בראשית פרק יט פסוק לז)
וַתֵּלֶד
הַבְּכִירָה
בֵּן
וַתִּקְרָא
שְׁמוֹ
מוֹאָב
הוּא
אֲבִי־מוֹאָב
עַד־הַיּוֹם:
(בראשית פרק יט פסוק לז)
ותלד
הבכירה
בן
ותקרא
שמו
מואב
הוא
אבי־מואב
עד־היום:
(בראשית פרק יט פסוק לז)
ותלד
הבכירה
בן
ותקרא
שמו
מואב
הוא
אבי־מואב
עד־היום:
(בראשית פרק יט פסוק לז)
תרגום אונקלוס:
וִילֵידַת
רַבְּתָא
בַּר
וּקרָת
שְׁמֵיהּ
מוֹאָב
הוּא
אֲבוּהוֹן
דְּמוֹאֲבָאֵי
עַד
יוֹמָא
דֵין
:
עין המסורה:
ותקרא
שמו
-
ט':
בר'
יט
,
לז
,
לח;
כט
,
לב
,
לג;
ל
,
ח
,
יח;
לה
,
יח;
שמ'
ב
,
י;
דה"א
ז
,
טז.
עד
-
היום
-
ט'
מיחדין
(הצירוף
'עד
היום'
מופיע
ללא
'הזה'
וללא
'ההוא'):
בר'
יט
,
לז
,
לח;
לה
,
כ;
ש"ב
יט
,
כה;
מ"ב
י
,
כז;
יח'
כ
,
לא;
דה"ב
ח
,
טז;
כ
,
כו;
לה
,
כה.
רש"י:
מואב
-
זו
שלא
היתה
צנועה
,
פירשה
שמאביה
הוא;
אבל
צעירה
קראתו
בלשון
נקייה
,
וקבלו
שכר
בימי
משה
,
שנאמר
בבני
עמון:
"אל
תתגר
בם"
(דב'
ב
,
יט)
כלל
,
ובמואב
לא
הזהירו
אלא
שלא
ילחם
בם
(שם
,
ט)
,
אבל
לצערם
התיר
לו.
רשב"ם:
עד
היום
-
בימי
משה;
וכן
כל
'עד
היום'
,
עד
ימי
הסופר
שכתב
את
הדבר.
ר' יוסף בכור שור:
מואב
-
כלומר:
מאבי
הריתיו.
בן
עמי
-
מעמי
הוא
אותו
שהריתי
ממנו.
הוא
אבי
מואב
עד
היום
-
כלומר:
עדיין
הוא
אב
לאותה
אומה
שנקראת
'מואב'
,
כי
עדיין
לא
נשתנה
השם
באומה
אחרת.
כי
פעמים
ששם
האומה
משתנה
על
ידי
שהיא
גולה
,
ואומה
אחרת
באה
במקומן
ונקראין
על
שם
הראשונים
,
כמו
בני
עשו
שנקראו
'שעיר'
על
אשר
ירשו
את
ארץ
שעיר;
ולכך
מגיד
לך
הסופר
שעדיין
לא
נשתנה
שמותן
,
כי
בדבר
שאין
לו
הפסק
לא
שייך
לומר
עד
היום
[הג"ה].
רד"ק:
ותלד.
מואב
-
כלומר:
מאב
היה
לי
זה
הבן.
אבי
מואב
-
אבי
הגוי
שנקרא
מואב
עד
היום.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואלה
הבנות
קראו
שמות
לבניהם
,
מורים
על
שהיו
להן
אלו
הבנים
בזה
האופן.
ולזה
קראה
הבכירה
את
שם
בנה
מואב
,
להורות
שמאביה
נהיה
,
והצעירה
קראה
שם
בנה
בן
עמי
,
להורות
על
שממשפחתה
נהיה;
והנה
היא
לא
פרסמה
זה
הפועל
המגונה
בקריאת
זה
השם
,
כמו
שפרסמה
הבכירה.
והנה
יוסיף
אִמּוּת
בזה
הספור
מה
שכבר
נתפרסם
בעת
נתינת
התורה
משמות
אלו
האומות
אשר
נסתעפו
מבנות
לוט
,
ולזה
אמר
הוא
אבי
מואב
עד
היום
,
הוא
אבי
בני
עמון
עד
היום.
וראוי
שתדע
,
שאין
ראוי
שיֵאָמֵר
שאלו
השלשה
אנשים
ראה
אברהם
במראה
הנבואה
(ראה
מו"נ
ב
,
מב)
,
לסבות
רבות:
מהם
-
שאין
בכאן
דבר
יכריח
אותנו
לומר
שזה
היה
במראה
הנבואה
לבד
,
לא
ספור
דבר
שקרה;
ולזה
ראוי
שנאמין
שזה
העניין
הוא
כפשוטו
,
כי
אין
ראוי
שנוציא
דבר
מידי
פשוטו
במאמרים
התוריים
,
אם
לא
יביאנו
לזה
הכרח
,
כמו
שביארנו
בפרשת
בראשית
(סוף
חלק
ח').
ומהם
,
שאין
ראוי
שיֵאָמֵן
,
שהדבר
שיגיע
לאברהם
במראה
הנבואה
,
תשמעהו
שרה
ותלעג
עליו;
וזה
,
שאם
היתה
שרה
נביאה
,
לא
יתכן
שתלעג
על
מה
שהגיעה
אליה
בנבואה;
ואם
לא
היתה
נביאה
,
לא
יתכן
שתשמע
זה
הדבור.
ואיך
שיהיה
,
לא
יתכן
שתשמעהו
,
אבל
תשמע
הנבואה
אשר
תגיע
לה
,
לא
הדבור
בעינו
שהגיע
לאברהם;
וזה
דבר
מבואר
בעצמו
למי
שיתבונן
באיכות
הנבואה
ומהותה.
ומהם
-
שאין
ראוי
שנאמין
שיהיו
אלו
המלאכים
באים
ללוט
במראה
הנבואה
,
כי
לא
היה
ראוי
לנבואה
לפי
מה
שנראה
מעניינו
,
עד
שכבר
ספר
שהוא
לא
היה
מושגח
,
אם
לא
בזכות
אברהם.
ומהם
-
שאם
היו
אלו
המלאכים
מגיעים
ללוט
במראה
הנבואה
,
לא
יתכן
מה
שספר
מאנשי
העיר
,
שבאו
ללוט
,
שיוציא
האנשים
ההם
אליהם
וידעו
אותם;
וזה
מבואר
מאד
,
עד
שהאריכות
בביאורו
מוֹתָר.
ולא
הסכמנו
גם
כן
שיהיה
אמרוֹ
"ותהי
נצב
מלח"
(לעיל
,
כו)
שב
לאשת
לוט
,
כי
השם
יתעלה
לא
יעשה
המופתים
,
כי
אם
לתועלת
שייראו
מלפניו
,
והנה
לא
היה
שם
מי
שיראה
זה
המופת
,
ולזה
נראה
לנו
שאמרו
"ותהי
נצב
מלח"
(שם)
שב
לארץ
סדום
ועמרה
,
כי
בהתהפך
המקום
ההוא
נראה
בו
גפרית
ומלח
,
ולזה
היה
כמו
נציב
מלח.
(עשרים
וארבע
תועלות
לפרשת
'וירא'
,
חלק
ראשון
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).