תנ"ך - ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ: פ (בראשית פרק כד פסוק סז)

טקסט וניקוד:

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ (בראשית פרק כד פסוק סז)

טקסט בלבד:

ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו: פ (בראשית פרק כד פסוק סז)

תיקון קוראים:

ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו: פ (בראשית פרק כד פסוק סז)

תרגום אונקלוס:
וְאַעֲלַהּ יִצחָק לְמַשׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תָקְנִין עוּבָדַהָא כְּעוּבָדֵי שָׂרָה אִמֵיהּ וּנסֵיב יָת רִבקָה וַהֲוָת לֵיהּ לְאִתּוּ וְרִחֲמַהּ וְאִתנַחַם יִצחָק בָּתַר אִמֵיהּ :

עין המסורה:
ויבאה - ב' חסר: בר' ב , כב; כד , סז. ויבאה - ד' , ב' חסר וב' מלא: בר' ב , כב; כד , סז; מ"א ג , א; *דנ' ט , יד. האהלה - ח': ראה בר' יח , ו. ויאהבה - ב': בר' כד , סז; ש"ב יג , א. וינחם - ב': בר' כד , סז; תה' קו , מה.

מסורה קטנה:
ויבאה - ב' חס'; האהלה - ח'; ויאהבה - ב'; וינחם - ב'.

רש"י:
האהלה שרה אמו - ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו , כלומר: והרי היא שרה אמו; כל זמן שהיתה שרה קיימת , היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת , וברכה מצויה בעיסה , וענן קשור על האהל; ומשמתה - פסקו , וכשבאתה רבקה - חזרו. בראשית רבה (ס , טז). אחרי אמו - דרך ארץ הוא: כל זמן שאמו של אדם קיימת , הוא כרוך אצלה , מִשֶּׁמֵתָה , הוא מתנחם באשתו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
האהלה שרה אמו - דרך קצרה: האהלה , אוהל שרה אמו; וכן "הנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); "כסאך אלהים" (תה' מה , ז); "יי' אלהים צבאות" (תה' נט , ו).

רמב"ן:
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו - חסר הנסמך , וכמוהו רבים. וטעם הכתוב , כי יספר בכבוד שנהג יצחק באמו , כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה , כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת; וכאשר באה רבקה , הביאה אל האהל ההוא לכבודה , ושם לקחה. וזה טעם ויאהבה וינחם - ירמוז שהיה מצטער מאד על אמו ורחק ממנו מנחם (ע"פ איכה א , טז) , עד שנחם באשתו באהבתו אותה; כי מה טעם שיזכיר הכתוב אהבת האיש באשתו? ואנקלוס פירש: ויביאה יצחק האהלה , והנה היא שרה אמו; ולכן הזכיר האהבה , כי מפני צדקתה וכשרון מעשיה אֲהֵבָהּ ונחם בה. וכך הזכיר בבראשית רבא (ס , טו): עד שלא מתה שרה , היתה ברכה מצויה בעיסה.

רד"ק:
ויביאה - כשבאו לחברון , הכניסה באהל שרה אמו , שיהיה לה לאהל כמו שהיה לשרה; כי כן היה מנהג בימים ההם , להיות אהל לאיש בפני עצמו ולאשה בפני עצמה; וכשהיו שוכבים יחד , היה האיש בא אל אהל האשה , כמו שאמרה לאה: "אלי תבא" (בר' ל , טז) , כלומר: אל אהלי; וכן מצאנו כשחפש לבן את התרפים , אמר "ויבא... באהל יעקב ובאהל לאה" וג' (בר' לא , לג). האהלה שרה - כמו "הארץ כנען" (במ' לד , ב); "הארון הברית" (יהו' ג , יד). ויקח את רבקה - לקחה בנישואין כדרך בני אדם בחופה ובמשתה; ואחר כן ותהי לו לאשה ויאהבה - שראה בה דברים טובים וצניעות , כמו שהיו באמו , לפיכך אֲהֵבָהּ מאד; כי ספור ויאהבה - לאהבה יתירה בה , כי רוב בני אדם אוהבים נשותיהם , אלא הודיע , כי אהבה אהבה יתירה , לדברים טובים שנמצאו בה. וזהו שאמר וינחם יצחק אחרי אמו - אחרי שהיה מתאבל על אמו. ואע"פ שהיו לה שלש שנים שמתה , כשלקח יצחק רבקה (ראה בר' כב , כג; כג , א; כה , כ) , עדין היה מתאבל עליה , והתנחם בזו , שהיתה טובה כאמו.

רלב"ג - ביאור המילות:
האהלה שרה אמו - האהלה אהל שרה אמו , כמו "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח). אחרי אמו - אחרי מות אמו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והביאה יצחק האהלה , אהל שרה אמו - להיותה מתיחסת לה בטוב תכונותיה ובנועם מוסרה - ולקח רבקה והיתה לו לאשה , ואהב אותה לשלמותה , והתנחם בה מפני זה ממה שנפקד ממנו במות אמו השלמה.
ריכוז קישורים