תנ"ך - ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה: (בראשית פרק כח פסוק י)

טקסט וניקוד:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (בראשית פרק כח פסוק י)

טקסט בלבד:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה: (בראשית פרק כח פסוק י)

תיקון קוראים:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה: (בראשית פרק כח פסוק י)

תרגום אונקלוס:
וּנפַק יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַאֲזַל לְחָרָן :

עין המסורה:
חרנה - ב': בר' כז , מג; כח , י.

רש"י:
ויצא יעקב מבאר שבע - על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל , הפסיק העניין בפרשתו של יעקב , וכתב "וירא עשו כי ברך יצחק" (בר' כח , ו) , ומשגמר חוזר לעניין ראשון. ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לומר אלא: וילך יעקב חרנה; למה הזכיר יציאתו מן המקום? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם; שבזמן שהצדיק בעיר , הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה; יצא משם , פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן "ותצא מן המקום" , האמור בנעמי ורות (רות א , ז; ראה ב"ר סח , ו). וילך חרנה - יצא ללכת לחרן.

רשב"ם:
וילך חרנה - הלך לצד חרן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אמר הגאון (רס"ג תרגום) , כי וילך חרנה - ללכת; ואיננו , רק כמשמעו , ושב לבאר מה שפגע בדרך. ולא הלך ביום אחד , כי בדרך לן.

ר' יוסף בכור שור:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה - ואחר כך מפרש והולך כיצד הלך ומה אירע לו בדרך.

רד"ק:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה - כן הוא מנהג הכתוב , לקחת תחלת הדברים וסופם , ומניח אמצעיתם , וכן "ויקם וילך אל ארם נהרים" (בר' כד , י) - ולא הלך ביום אחד; וכן "צמח בלי יעשה קמח" (הו' ח , ז). והניח הפעולות האמצעיות , כי הולך הכתוב בספור אל הכונה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
זכר שכבר יצא יעקב מבאר שבע , והשתדל ללכת לחרן. ונזדמן לו שהגיע למקום הנבחר והוא לא ידע , אבל הוכרח ללין שם , כי בא השמש. ולקח אחת מאבני המקום ההוא , וישם מראשותיו להגביה ראשו בעת השינה כמשפט , וישכב שם.

תועלות לרלב"ג:
(אחת עשרה תועלות לפרשת 'ויצא' , חלק ראשון: בר' כח , י - כב) ואולם התועלות הם אחד עשר: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לשמוע בקול הוריו. ולזה העיר הכתוב , שיציאת יעקב מבאר שבע היתה ללכת לחרן , כאשר צוו אותו הוריו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שראוי לאדם , כשיעשה פעל מה , שיעשהו בזריזות ולא יתעצל בו , כי העצלה מדה מגונה מאד , מרחקת האדם מכל שלמות. ולזה ספרה התורה , שיעקב לן במקום ההוא מפני שכבר בא השמש , ולולי זה לא נתעצל ללכת עוד ביום ההוא. ולזאת הסבה גם כן זכר , שכבר השכים בבקר ללכת לדרכו. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם למסור עצמו לסכנות. ולזה ספר , שכבר לן שם יעקב כי בא השמש , לפי שבלילה תמָּצֶאנה הסכנות בדרכים. ולזה ראוי לאדם שיתרחק מלכת בלילה בדרכים , אם לא באופן שיהיה מובטח מהסכנה. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם לרדוף אחרי התענוגים , אבל יקח מהם ההכרחי לבד. הלא תראה , שאצל זה המקום היתה עיר , שמה לוז , והיה אפשר ליעקב שישכב שם בפאת מטה ובדמשק ערש (ע"פ עמוס ג , יב) , והספיקה לו אחת מאבני המקום לשום ראשו; עם שבזה גם כן ישלם לו יותר הזריזות בדרכו לקום ולנסוע , כשירצה. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא , שהמציאות כולו נקשר קצתו בקצתו; ושאין לארץ ולשמים שתי התחלות מתחלפות - כמו שחשבו המשנים , רוצה לומר: המאמינים בשניות - אבל להם התחלה אחת לבד , והוא השם יתעלה; והם יחד כמו סלם אחד , יעלו מדרגותיהם מדרגה אחר מדרגה , עד שיכלה הענין אל השם יתעלה , והוא אשר ירדו וישפעו ממנו אלו הנמצאות. וזה כמו התחלת מופת לבאר ממנו , שאין לעולם ההויה וההפסד ולעולם הגלגלים כי אם התחלה אחת , כמו שבאר הפילוסוף ב'אלהיות'. התועלת הששי הוא בדעות , והוא: לפרסם עניין הנבואה. וזה , שכבר נתפרסם מזה הספור עניין זאת הנבואה; והוא , שקריאת זה המקום 'בית אל' היה עדות על אמתת זה הסיפור. והנה ההאמנה בנבואה הוא מפנות התורה; וזה , שאם לא נאמין בנבואה - תפול התורה כלה. התועלת השביעי הוא בדעות , והוא: לפרסם עניין ההשגחה האלהית בפרטי האדם. וזה הוא מה שאמר "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (בר' כח , טו); וזה , כי כמו זאת השמירה התמידיית לא יתכן שיהיה בזולת זה האופן; אבל תהיה אפשר שיהיה לאדם שמירה בעת מה ובמקום מה מצד המערכת , ואולם אי אפשר שתהיה לו תמידיית בכל מקום ובכל זמן; וזה מבואר למי שעיין עיון מעט במשפטי הכוכבים. התועלת השמיני הוא בדעות , והוא: להודיע שההשגחה האלהית לא תהיה לבד בנתינת הטובות המדומות ובהסרת הרעות , אבל תשתדל גם כן לתת למושגח אמונות ודעות אמתיות. ולזה סבב השם יתעלה , שילין יעקב בזה המקום הנבחר , שהגיעה לו בו ההשגה האמתית , אשר אין מבלעדיה לאדם אמונה בשם יתעלה כפי הראוי; וזה מבואר למי שעיין בכמו אלו העמוקות. ולזה אמרו ז"ל (סנה' צה , ב) , שהשם יתעלה עזרו בזאת הלינה , שקפצה לו הארץ והעריב לו השמש שם , להורות כי מהשם יתעלה היתה הסבה שילין שם. וזה בחיי דבר ראוי שיאמן , כי אין ראוי שנאמר , שיהיה הגעת כמו זה השלמות הנפלא בקרי ובהזדמן , אבל כוּון אצל החכמה האלהית בלי ספק. וכבר בארנו בשני מ'מלחמות יי'' , שלעניינים אשר נחשב שיהיו בקרי , הגבלה מה וסדור מכוון; אך אין הֵנָּה באור כמו אלו העניינים. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיעמוד במקומות הנכבדים באימה וביראה ובתוספת קדושה , ולא יעשה בהם המעשים שיעשה במקומות הפחותים. ולזה ירא יעקב , בדעתו מעלת המקום אשר לן שם. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיהיה בהול להון , אבל יספיק לו ההכרחי. הלא תראה , שיעקב אבינו לא שאל מהשם יתעלה כי אם ההכרחי , והוא: "לחם לאכול ובגד ללבוש" (בר כח , כ). התועלת האחד עשר הוא בדעות , והוא: להודיע כי אין השם יתעלה אחד ממניעי הגרמים השמימיים , אבל הוא עליון על כלם , וממנו יושפעו להם כחות להניע הגלגלים באופן שיניעו אותם. ולזאת הסבה רצה יעקב לתת העשירית לשם יתעלה , להעיר שעל התשעה שְׂכלים אשר להם ראשיות מה - שהם: השכל הפועל , והמניעים הראשיים אשר לגלגלי כוכבי לכת וגלגל הכוכבים הקיימים , שהם שמנה - ימצא שכל עליון עליהם , הוא השם יתעלה , אשר הוא נצב על ראש הסולם. ובזה המקום טעו רבים מהפילוסופים; ומזה המקום היה טעות אצילי בני ישראל , למי שיחשוב שכבר השתבשו בהשגתם , כמו שנבאר בגזרת השם במקומו (שמ' כד , י). וכבר בארנו בחמשי מ'מלחמות יי'' , שאין השם אחד מהמניעים המיוחדים לגלגלים; והנה אין הֵנָּה מקום זה הביאור.
ריכוז קישורים