תנ"ך - וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם: (בראשית פרק כח פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: (בראשית פרק כח פסוק ז)

טקסט בלבד:

וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם: (בראשית פרק כח פסוק ז)

תיקון קוראים:

וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם: (בראשית פרק כח פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
וְקַבֵּיל יַעֲקֹב מִן אֲבוּהִי וּמִן אִימֵיהּ וַאֲזַל לְפַדַּן דַּאֲרָם :

עין המסורה:
פדנה - ד': בר' כח , ב , ה , ו , ז.

רש"י:
וישמע יעקב - מחובר הוא לעניין של מעלה: "וירא עשו כי ברך" וגו' (לעיל , ו) , וכי שלח "אותו פדנה ארם" , וכי שמע "יעקב אל אביו" והלך "פדנה ארם" , ו"כי רעות בנות כנען" (להלן , ח) , והלך גם הוא "אל ישמעאל" (להלן , ט).

ר' יוסף בכור שור:
וירא עשו כי ברך יצחק - ששלח לקחת לו משם אשה , ולא הבין שברח מפניו. וילך עשו אל ישמעאל - לפי הפשט: לבית ישמעאל , כי כבר הוא נפטר; שהרי זה היה , כשהלך יעקב לחרן היה בן שבעים ושבע שנה , שהרי חי יעקב אחר שהלך ללבן שבעים שנה: עשרים שעמד בבית לבן , ויוסף היה בן שש כשיצא מבית לבן , ונמכר בן שבע עשרה , וארבע עשרה קודם שנולד יוסף - הרי שלשים ואחת שבא ללבן , ואתם עשרים ושתיים שנה למכירתו , הלך יעקב למצרים וחי שבע עשרה במצרים - הרי שבעים; ויעקב חי מאה ארבעים ושבע שנים , נמצא בן שבעים ושבע כשבא לחרן , כי שבעים ושבעים ושבע - מאה ארבעים ושבע , וכשמת ישמעאל , לא היה יעקב כי אם בן ששים ושלש כשמת ישמעאל; נמצא: כשבא לחרן , כבר נפטר זה ארבע עשרה שנה. ורבותינו פירשו (מגילה יז , טו): אל ישמעאל דווקא , כי אז היה חי , ובאותו פרק מת , ואותם ארבע עשרה שִמֵש בבית עֵבר , ובן שבעים ושבע בא לחרן; וסדר שני: יעקב בן ששים ושלש היה כשמת ישמעאל , ובן שבעים ושבע בא לחרן , ובן שמונים וארבע נשא רחל ולאה , ובן תשעים ואחת נולד לו יוסף , ובן תשעים ושבע יצא מחרן , ובן מאה ושמונה - כשנמכר יוסף , ובן מאה ועשרים - כשנפטר יצחק , ובן מאה ושלשים - כשהלך למצרים , ועשה שבע עשרה במצרים - הרי מאה ארבעים ושבע , ויוסף בן חמשים ושש כשנפטר אביו. בברכו אותו - צוה עליו שלא יקח מבנות כנען; מתוך כך ראה והבין כי רעות בנות כנען , ולא יש בהן ברכה , ולקח את מחלת בת... על נשיו - עם נשיו , כמו "נצבים עליו" (בר' יח , ב) - עמו , בסמוך לו. כל זה המעשה של עשו לאחר שברח יעקב , אלא שסילק מעשה עשו דזוטר , ואחר כך מפרש מעשה דיעקב. אלי אויבי ידחק וישחק , ועווני ימחה וימחק , וממני אל אל ירחק , בסיימי 'תולדות יצחק'.

רד"ק:
וישמע. וראה גם כן שיעקב שמע אליו בזה. ראה כי רעות בנות כנען - ואע"פ שקודם זה ידע , כי באמת כשלקח עשו מבנות חת , לא ישר בעיני יצחק ומחה בו (ראה בר' כו , לד - לה); אלא שלא התחזק עמו לבטלו , לפי שידע , כי עשו אינו זרע המיוחד לו. אך עתה כשראה עשו כי רעות כל כך בעיניו , עד שצוה יעקב שלא יקח מהם אשה , והטריחו בעבור זה ללכת עד פדן ארם , ידע באמת כי רעות בעיני אביו , והלך אל ישמעאל. וירא. וילך. אחות נביות - כי היה נביות בעל השם , וכן "אחות לבן" (בר' כה , כ); "אחי יפת" (בר' י , כא). על נשיו - על נשיו החתיות , לקח זאת למעלה וליתרון.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר ראה עשו , שכבר צוה יצחק ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען , ושמע יעקב לקולו , רצה גם כן לעשות נחת רוח לאביו - להתפרסם לו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו - ולקח אשה ממשפחתו , על נשיו , לאשה. וראוי שנחקור בהיתר ספק עצום יקרה בקצת מה שבא בזה הספור , קודם שנזכֹר התועלות המגיעות ממנו. וזה , כי כבר יסופק על עניין זאת הברכה , אם היא הודעת מה שעתיד להיות , או היא כמו תפילה ובקשה מהשם יתעלה שיברך זה המתברך; כי בזולת אלו השני פנים לא יהיה תועלת בברכת הנביא. וכבר יראה שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות למתברך , שאם היה העניין כן , לא יתכן שיאמר מה שאמר יצחק לעשו: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בר' כז , לה); וזה מבואר בנפשו. וכן יֵחָשב , שלא יתכן שתהיה זאת הברכה תפלה ובקשה מהשם יתעלה , כי מה שזה דרכו יתכן בו שיהיה בו ברכה לכל אחד מהמתברכים , כי לא ימנע במתפלל שיבקש פעם דבר מה , ופעם הפכו , לפי מה שיצטרך אליו בעת עת; ואם היה העניין כן , מה היה הדבר שמנע יצחק מלברך עשו בברכה בעינה אשר בירך יעקב? מי יתן ואדע! ועוד , שיצחק לא נתכוון בברכה ההיא כי אם לברך עשו. סוף דבר: הנה זה הספור חזק הספקות מאד מזה הצד; עם שהוא זר גם כן בקשת הנביא מַטְעַמִּים בעבור זאת הברכה , כי אין מדרך הנביא להמשך אחר אלו ההנאות הגופניות , כל שכן שישימם מבוא אל דבקות השפע האלהי בו; כי זה אמנם היה אפשר בתענוגים הנפשיים , כמו שאמר אלישע "ועתה קחו לי מנגן" וגו' (מ"ב ג , טו). ונאמר , שכאשר ירָאֶה מעניין ברכת הנביא , שהיא אינה מיוחסת אל רצונו , אבל יברך המתברכים איש כברכתו , כמו שהתפרסם מעניין יעקב בברכו בניו: "איש אשר כברכתו בירך אותם" (בר' מט , כח). וכבר יתבאר זה יותר מענין ברכתו מנשה ואפרים - אמר ליוסף בבקשו ממנו שישית יד ימינו על הבכור: "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" וגו' (בר' מח , יט) , כי זה ממה שיתבאר ממנו בלי ספק , שעניין ברכת הנביא בלתי מיוחס אל רצונו , אבל הוא הודעת מה שעתיד להיות , באופן מה. וכבר יראה מענין זה הספור אשר אנחנו בו , שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות , שאם היה הדבר כן , לא היה ראוי ליצחק שיאמר לעשו: "בא אחיך במרמה" (בר' כז , לה) , כמו שזכרנו. ובהיות הענין כן , הנה אולי יוּתר זה הספק בשנֹאמר , שברכת הנביא - באופן מה לפי מה שעתיד להיות , ובאופן מה תפלה ובקשה. וזה אמנם יהיה לפי מה שאוֹמַר; וזה , כי כאשר יהיה איש מה מוכן לקבל ולהגיע לו טוב מה , יתפלל הנביא שיגיע לו טוב יותר חזק מהטוב ההוא אשר היה נכון לבא עליו , אלא שלטוב ההוא התיחסות מה עם הטוב שהיה ראוי לבא עליו; ובזה האופן יֵאָמר ש'יברכהו כברכתו'. והמשל , שמי שיש במערכתו שיהיה עבד נשוא חן בעיני אדוניו , אם יברכהו הנביא , יברכהו בדבר מתיחס לזאת ההצלחה , והוא שיהיה משרת גדול בבית המלך , או שיהיה סוחר מצליח; ולא יברכהו בשיהיה מלך , כי זה רחוק מאד מהטוב אשר היה נכון לבא עליו; ואולם יברכהו הנביא שיהיה מלך ומושל על מדינות רבות , אם היה במערכתו שיהיה שר ואדון למדינה אחת. ולפי שהשגחת השם יתעלה דבקה בנביא , ימשך לו שתהיה תפלתו נשמעת , ותשוב ברכתו במדרגת מה שעתיד להיות , אלא שעל כל פנים ברכת הנביא תהיה משוערת לפי הכנת המקבל , ולא יברך באי זו ברכה תזדמן אי זה איש יזדמן , אבל תהיה הברכה לפי המתברך. וזה מבואר מאד עם מה שהיישירנו אליו. וכאשר התיישב לנו זה , הנה אפשר שנתיר בקלות הספקות אשר אפשר לספק בעניין אלו הברכות; ונאמר תחלה , כי בקשת יצחק המטעמים לא היתה לאהבת הערֵבוּת - חלילה לנביא מזה החסרון - אבל היתה כדי שתשלם למחשבתו התבודדות באיש המביא לו המטעמים , בהפנותו מחשבתו בו באכלו אותם , כדי שיִוָדַע לו בנבואה אי זו ברכה ראויה לו , כי זה מתנאי הנבואה , כמו שבארנו בששי מ'מלחמות יי''. ולזאת הסבה תמצא שאמר שאול לנערו , כשיעץ שילכו לאיש האלהים להגיד להם איפה הם האתונות: "והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא מה אתנו" , וסוף הדברים - אמר נערו שיש אתו רובע שקל כסף (ש"א ט , ז , ח) , והוא מבואר שאין ברובע שקל כסף תשורה ראויה לנביא שהיה מושל בכל ישראל; ולזה הוא מבואר , שכמו אלו המתנות היו נותנים לנביא לסבה שזכרנו , כי היה בזמן שמואל דבר יי' יקר , אין חזון נפרץ (ראה ש"א ג , א) , ולזה היה צריך לכמו אלו הדברים , שיש להם מבוא בהתבודדות דמיונו ומחשבתו במה שירצהו. ואולי היה צריך זה ליצחק לרוב זקנתו , כי מפני זה יקשה לו יותר התבודדות מחשבתו ודמיונו בדבר ההוא , ולזה תראה בהרבה מהנביאים שתפסק הנבואה מהם בזקנתם. והנה נתבאר ליצחק , כי המביא לו המטעמים הוא מִכַּת מי שראוי שתדבק בו ההשגחה האלהית , וברכו לפי האופן ההוא. והמשיל ריח שַׂלְמוֹת יעקב בעיון לריח שדה אשר ברכו יי' בפרי מגדים , על צד ההמשל , כמו שבא הֶמְשל החכמות לדברים הרוקחים ב'שיר השירים'. ומפני זה הקדים בברכת יעקב "טל השמים" ל"משמני הארץ" (בר' כז , כח) , מה שלא עשה כן בברכת עשו , להעיר כי משמים נשקף השם יתעלה להשגיח בו , כי עניין הטל הוא יותר מפורסם שהוא על צד ההשגחה , מירושת הארץ. ובכלל , הנה מפני שהטל יבא מלמעלה , הקדימו , להורות שמלמעלה יבואו ליעקב טובותיו על צד ההשגחה הפרטית. והנה בירך יעקב ב"רוב דגן ותירוש" (שם) , מה שלא עשה כן בעשו; וזה , כי היות בארץ רוב דגן ותירוש בהתמדה , אי אפשר מזולת השגחה פרטית באדני הארץ ההיא. ועל צד ההשגחה גם כן ברכהו שיעבדוהו עמים רבים ובני עשו; וכן ימשך מההשגחה האלהית , שיהיו אורריו ארורים , ומברכיו - מבורכים (ראה שם , כט). ואחר שנתברך יעקב בזה האופן אשר היה בו קללה מה לעשו , והיה מחוייב בברכת הנביא שתגיע , הנה מן ההכרח היה , שלא יתברך עשו במה שהיה אפשר שיתברך בו קודם שנתברך יעקב; וזה הוא מה שאמר אליו יצחק: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בר' כז , לה). והיה נבוך יצחק אי זה ברכה יברכהו , וברכהו במה שלא יחלק על ברכת יעקב , ממה שיהיה אפשר שיתברך בו עשו , לפי מה שיהיה מוכן אליו מהטובות. והודיעו כי עבודתו ליעקב לא יהיה מתמיד , אבל יסור העבדות ההוא בעת שיהיו ישראל בלתי ראויים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה. וזה הוא אמרו "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך" (בר' כז , מ) - רוצה לומר , שכאשר תגיע הממשלה לעשו מצד המערכת , אז יקרה לו שיסור זה העבדות ממנו בעת מה; והוא , כשלא יהיו ישראל ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית באופן שתשים משרתת להם זאת האומה , אשר ראוי שתהיה מושלת. ואולם התנה שתגיע הממשלה לעשו מצד המערכת , שאם לא היה העניין כן , הנה לא ימָּנַע השתעבד בני עשו לזרע יעקב , עם היותם בלתי ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית. וזה , שכבר תראה שתמשול אומה באומה אחרת , ואם אין האומה המושלת באופן מן השלמות שתדבק בה ההשגחה האלהית. הנה נשלם בכאן היתר הספקות אשר אפשר שיסופקו על אלו הברכות. (שמונה תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק שלישי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק ראשון: "ויצא יעקב מבאר שבע" וגו' עד "וישא יעקב רגליו"; כח , י - בר' כט , א).
ריכוז קישורים