תנ"ך - וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן: (בראשית פרק ד פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת־אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן: (בראשית פרק ד פסוק כה)

טקסט בלבד:

וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין: (בראשית פרק ד פסוק כה)

תיקון קוראים:

וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין: (בראשית פרק ד פסוק כה)

תרגום אונקלוס:
וִידַע אָדָם עוֹד יָת אִתְּתֵיהּ וִילֵידַת בַּר וּקרָת יָת שְׁמֵיהּ שֵׁת אֲרֵי אֲמַרַת יְהַב לִי יְיָ בַּר אָחֳרָן חֲלָף הֶבֶל דְּקַטלֵיהּ קָיִן :

עין המסורה:
ותקרא את - שמו - י': *בר' ד , כה; ל , יא , יג , כ , כד; לח , ד , ה; שו' יג , כד; ש"א א , כ; ש"ב יב , כד. (וכל 'ויקרא' דכותהון בר מן ו' ('ויקרא שמו'): *בר' כה , כו; לה , ח; לח , כט , ל; *שמ' יז , טו; יש' ט , ה). שָת - ד': בר' ד , כה; שמ' ז , כג; הו' ו , יא; איוב לח , לו. לי אלהים - י"א: בר' ד , כה; כא , ו; מח , ט; שו' א , ז; ש"א כב , ג; ש"ב ג , לה; יט , יד; מ"א ב , כג; כ , י; מ"ב ו , לא; תה' נא , יב.

מסורה קטנה:
שָת - ד'; תחת הבל - ל'.

רש"י:
וידע אדם וגו' - בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו; אמר להם: וכי עליכם לדקדק גזרתו של מקום? אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו: קְשֹט עצמך תחלה , והלא פירשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך! מיד - וידע אדם. ומהו עוד? ללמד שנתוספה לו תאוה על תאותו. בבראשית רבה (כג , ה).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם תחת הבל - במקומו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
נקרא המקום תחת , בעבור שאין גוף מעכב שני מקומות.

רד"ק:
וידע אדם עוד את אשתו - זה היה אחר מאה ושלשים שנה , כמו שכתוב למטה (ראה בר' ה , ג). ובאותן מאה ושלשים לא הוליד , שלא יְדָעָהּ , מפני העונש שגרמה לו; ופירש ממנה אלה מאה ושלשים שנה. כי שת לי אלהים זרע אחר - כי אמרה: שת לי אלהים; לפיכך קראה שמו שת. וכן אמר המתרגם: "ארי אמרת" (ת"א) כי הרגו קין - ולא נשאר ממנו זרע; ואלהים שלם לי זה תחתיו , שישאיר זרע. לפיכך אמר "ולשת גם הוא ילד בן" (להלן , כו) - שהשאיר זרע. ופירוש "גם" - כמו שהיא ילדה בן , כן הוליד בנה בן; והיה הזרע קיים. ומזרע קין לא ספר יותר מבני למך ואילך , לפי שלא קיים הזרע , כי נמחו במבול. ונח מִשֵּׁת היה , כמו שמספר והולך (ראה בר' ה).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר אחר זה שכבר הוליד אדם עוד מאשתו בן , וקראה שמו שת , ולשת גם הוא יולד בן , וקרא שמו אנוש; ובעת ההוא טעו האנשים והחלו לקרא בשם יי' מה שאינו אלוה , רוצה לומר , שאז החלו לעבוד עבודה זרה. זה הוא הביאור בזה לפי מה שזכרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (כג , ז) , והוא נאות מאד , כי לא נוכל לומר , שאז החלו להשיג שיש שם אלוה , שהרי כבר הושג זה לאדם ולקין ולהבל. ועוד , שכבר מצאנום דורכים אל החסרון , עד שתמצא שבימי נח לא היה שם צדיק זולתו; ולזה לא יתכן שנאמר שהחלו אז להתפלל לשם יתעלה , כמו שביאר החכם אבן עזרא. זה הוא ביאור זה הספור , ובא בתורה ללמדנו מי היו הממציאים אלו המלאכות , כדי שתתישב יותר אמונת החדוש בנפשינו , כמו שקדם (פתיחה לחלק ט , הסיבה השניה) , עם שכבר הועילנו בזה הספור תועלת נפלא במה שלמדנו בו חבור מההשגחה האלהית באיש הטוב , והפרדה מהרע. והודיענו גם כן בזה הספור , שהשם יַעֲנֹש החוטא לעת קץ , ואע"פ שכבר יאריך לו. ולמדנו מהמדות , שראוי שנרחיק מדת הקנאה והכעס; הלא תראה שמפני זאת המדה הפחותה נהרג הבל , נמחה קין וזרעו; ושראוי שננהג במדת הסבלנות , ושלא נתפעל ממה שיקרה מהרעות המדומות , שאם לא התפעל קין זה האופן מההפעלוּת והיה לובש מדת הסבלנות , לא נהרג הבל ולא נמחה קין וזרעו. ולפי שאלו התולדות כבר נמחו כולם , ואין תועלת בזכירתם להודיע איך הסתעפו האומות המתחלפות ללשונותם מאב אחד , קצר בזכירתם , ולא זכר בני כמה שנים היו כשהולידו וכמה חיו. והאריך בלמך יותר מכלם לספר שמות נשותיו , לפי שזרעו היו הממציאים הרבה מהמלאכות אשר זכר שהומצאו בזה הספור. והנה ספר שאחות תובל קין היא נעמה , לפי שכבר זכר שנשאה נח , ונשאר ממנה זרע , כמו שאמרו בבראשית רבה (כג , ג); ולולי זה לא אדע טעם לזה. וספר מה שאמר למך לנשיו , להורות על מיעוט פחדו מעונש השם , ושהוא לא היה משתדל לשוב אל השם יתעלה בכל כחו כדי שיסור חרון אף השם מעליו , כי בלי ספק אם היה עושה כך , היה נמלט מהרע הנגזר לבא עליו , כי חנון יי' ונחם על הרעה (ע"פ יואל ב , יג); וכבר העידה התורה במאמר כולל גם כן (בר' ו , ט - יב) , שהוא וכלל דור המבול היו משחיתים דרכם על הארץ , ושלא נמצא אז צדיק זולת נח; ומה נכבד מאמרם ז"ל בבראשית רבה (כג , ב) , שהוא לקח שתי נשים: האחת לפריה ורביה , והאחרת לתשמיש לבד , להורות על רוע דרכו ומנהגו. והנה ספר אחר כן הולדת שת , כדי שלא יכלה זה הספור הנכבד במה שנמחה בכללו ולא נשאר לו שארית. והודיענו עם זה , העת שהחלו האנשים לנטות אחרי עבודה זרה; והנה היתה כוונתם מראש העניין , בלי ספק , להתקרב אל השם , ולזה עשאוה כמו אמצעית בינם ובין השם , ואחר זה נוסף הטעות בה , עד שחשבו שהוא האלוה , ונטו הדורות ההם מפני זה אל פעולות מגונות , אשר העידה התורה שהיו עושים קודם המבול. ולפי שלא נתקיים המציאוּת אלא לשת , שב להזכיר תולדותיו בדרך ארוכה.
ריכוז קישורים