תנ"ך - הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ: (בראשית פרק ד פסוק ז)

טקסט וניקוד:

הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ: (בראשית פרק ד פסוק ז)

טקסט בלבד:

הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו: (בראשית פרק ד פסוק ז)

תיקון קוראים:

הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו: (בראשית פרק ד פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
הֲלָא אִם תּוֹטֵיב עוּבָדָך יִשׁתְּבֵיק לָך וְאִם לָא תוֹטֵיב עוּבָדָך לְיוֹם דִּינָא חֶטאָך נְטִיר עֲתִיד לְאִתפְּרָעָא מִינָך אִם לָא תְתוּב וְאִם תְּתוּב יִשׁתְּבֵיק לָך :

עין המסורה:
אם - ז' פסוקים בתורה 'אם ואם' (באמצע פסוק): בר' ד , ז; יג , ט; כד , מט; לא , נב; שמ' א , טז; לב , לב; במ' ה , יט. הלוא - י"ב מלא בתורה: *בר' ד , ז; לא , טו; לד , כג; לז , יג; מ , ח; מב , כב; מד , ה , טו; שמ' לג , טז; במ' יד , ג; כב , ל; דב' לב , ו. ואם לא - י"ז באמצע הפסוק: בר' ד , ז; יח , כא; כד , מא , מט; מב , טז; שמ' יג , יג; לד , כ; וי' כז , כז; במ' ה , יט; יט , יב; שו' ד , ח; ש"א ב , טז; ו , ט; זכ' יא , יב; מל' ב , ב; רות ג , יג; ד , ד. רבץ - ג': *בר' ד , ז; מט , יד; שמ' כג , ה. ואליך - ג': *בר' ד , ז; מ"ב יח , כז; יש' לו , יב. תשוקתו - ג' מלא (בלישנא): בר' ג , טז; ד , ז; שה"ש ז , יא. תשוקתו - ב': בר' ד , ז; שה"ש ז , יא.

מסורה גדולה:
הלוא י"ב מל' בתור' וסימנהון הלוא אם תיטיב הלוא נכריות הלוא לנו הם הלוא אחיך רעים הלוא לאלהים הלוא אמרתי אליכם הלוא זה אשר ישתה הלוא ידעתם הלוא טוב לנו הלוא בלכתך הלוא אנכי אתנך הלוא הוא אביך קנך . רבץ ג' לפתח חטאת רבץ תחת משאו בין המשפתים. ואליך ג' ומל' תשוקתו העל אדניך ואליך האל אדניך.

מסורה קטנה:
תשוקתו - ג' מל'.

רש"י:
הלא אם תטיב (בנוסחנו: תיטיב) - כתרגומו פירושו; לפתח קברך חטאת רובץ - חטאך שמור. ואליך תשוקתו - של חטאת , הוא יצר הרע , תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. ואתה תמשל בו - אם תרצה תתגבר עליו.

רשב"ם:
[[הלא אם תיטיב - כלומר: אם תיטיב , שלא תעשה עונות כי אם מעט. שאת - תוכל לסבול עונותיך ולא יכבידו עונותיך עליך. ואם לא תיטיב , לפתח חטאתך רובץ , כלומר: ואם תעשה עונות הרבה , תהיה רובץ תחת החטאה והעון , שלא תוכל לשאת ולסבול אותם.]]

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ופירוש שאת על דעת מפרשים רבים (ת"א; מחברת: שא; רש"י; השרשים: נשא): שאת עונך. והנכון בעיני: שאת פנים , כי כן כתוב בתחלה "ויפלו פניו" (לעיל , ה); וזו דרך בושה , כטעם "ואיך אשא פני" (ש"ב ב , כב). וטעמו: אם עשית טוב , תשא פניך; וכן "כי אז תשא פניך ממום" (איוב יא , טו). חטאת רובץ - יש אומרים (ת"א; רש"י) שחטאת - תחת 'עון'. גם יש מפרשים (שם): לפתח הקבר ירבץ עונך ביום הדין. ויפרשו ו"ו תשוקתו - על הבל; והטעם: למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל? והוא סר אל משמעתך , ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו (ת"י; קידושין ל , ב; רש"י): על היצר; ואיננו כתוב. ואלה אמרו , כי לפתח ביתך חטאתך רובצת , והיא הולכת עמך. ויש אומרים: לפתח הפה , כטעם "שמר פתחי פיך" (מי' ז , ה). והנכון בעיני , שחטאת - סמוך , ויצר לב האדם הוא הרובץ עמו. ואליך תשוקתו - כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך , גם יש לך כח למשל בו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
יש אומרים (ראה ת"א) , כי שאת - סלוח עונו. והנכון בעיני , שהוא הפך "ויפלו פניו" (לעיל , ה): אם היטבת דרכיך , תשא פניך. והנה תטיב (בנוסחנו: תיטיב) - מן 'הפעלים היוצאים' , והפעול איננו נזכר , וכמוהו רבים. וטעם לפתח חטאת רובץ: לפיך חטאת יִצְרְךָ; כמו "שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). ונקרא היצר הרע רובץ , בעבור היותו כמו נטוע בלב האדם. או טעמו: לפתח ביתך יושב עונש יצרך; כי העונש יקרא 'עון' , כי בעבור העון יהיה העונש , כמו "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד , ו) , ו"אם יקרך עון בדבר הזה" (ש"א כח , י); "גדול עוני מנשוא" (להלן , יג). והאומר כי החטאת - תחת 'עון' , אם כן מה יעשה במלת ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו? והנה לפי דעתי: לתאותך אליו תוכל למשל בו. ולא תרגם המתרגם (ת"א) המלות כאשר הם.

ר' יוסף בכור שור:
הלא אם תטיב (בנוסחנו: תיטיב) - שתביא קרבן מהודר , שאת - אני אשא פניך , ואם לא תטיב (בנוסחנו: תיטיב) , לפתח חטאת רובץ - כאדם שאומר: הנה אויבך רובץ על הפתח ואורב אותך שם; כלומר: הנה החטא אשר עשית אורב לך לקלקלך , כי ודאי חטא הוא להביא דבר שאינו הגון לפני הקדוש ברוך הוא , כדכתיב "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו" (במ' יח , לב) - הא לא תרימו מן חלב המוטב , תשאו חטא; וכן הוא אומר "הקריבהו נא לפחתך הירצך" וגו' (מל' א , ח). ואליך תשוקתו - שהוא מתאוה לקלקלך. ואתה תמשול בו - אם תרצה להטיב , לא יוכל לך.

רמב"ן:
הלא אם תטיב (בנוסחנו: תיטיב) שאת - על דעת המפרשים (ראה ת"א ורש"י): שאת עונך; ועל דעת רבי אברהם: שאת פניך , כנגד "למה נפלו פניך" (לעיל , ו); כי המתבייש כובש פנים למטה , וכן "ואור פני לא יפילון" (איוב כט , כד); והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה , וזה טעם "אולי ישא פני" (בר' לב , כא); "לא תשא פני דל" (וי' יט , טו). ועל דעתי: אם תיטיב , יהיה לך יתר שאת על אחיך (ע"פ בר' מט , ג) , כי אתה הבכור; וזה טעם "למה חרה לך" (לעיל , ו) , כי בבשתו מאחיו נפלו פניו , ובקנאתו ממנו הרגו , והנה אמר לו: "למה חרה לך" על אחיך , "ולמה נפלו פניך" (שם) ממנו? הלא אם תיטיב , יהיה לך יתר שאת עליו , ואם לא תיטיב , לא עמו בלבד תבואך רעה , כי לפתח ביתך חטאתך רובץ , להכשילך בכל דרכיך. ואליך תשוקתו - שישתוקק להיות דבק בך כל הימים , אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ , כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה , ויסלח לו.

רד"ק:
הלא אם תיטיב שאת - אם תיטיב לבך ומעשיך , יהיה לך שאת; ופרוש: כפרה וסליחה , כמו "נושא עון" (שמ' לד , ז). והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש: שאת - ענין 'נשיאה'; לפי שאמר שנפלו פניו (ראה לעיל , ה) , אמר לו: הלא אם תיטיב - תשא פניך תמורת מה שנפלו; או אשא פני אליך. ובבראשית רבה (כב , ו): אם תיטיב - שאת ברכה , ואם לא תיטיב - שאת קללה. דבר אחר: אם תיטיב - שאת: אני מוחל לך כל עונותיך; ואם לא תיטיב - חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. רבי ברכיה בשם רבי שמעון ברבי אמי (שם): "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תה' לב , א) - אשרי אדם שהוא גבוה מפשעו , ולא פשעו גבוה ממנו. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ - לפתחך יהיה החטאת רובץ , שתכשל בו תמיד , בצאתך ובבאך; כלומר: העון אשר עמך - תכשל בו תמיד , כאלו הוא אבן נגף שקבועה בפתחך , שתכשל בה תמיד , בצאתך ובבאך. ובאמרו חטאת , לשון זכר , שאמר רובץ , רוצה לומר בו: הדבר הגורם החטאת , והוא יצר הרע , והוא הנחש , והוא השטן. ובבראשית רבה (כב , ו): רובץ - 'רובצת' אין כתיב כאן אלא רובץ: בתחלה תש כנקבה ולבסוף מתגבר כגבר. ואליך תשוקתו - שיהיה שוקק תמיד אליך ומטעה אותך ומתאוה להכשילך. תשוקתו - ענין תאוה וחשק , וכן "ועלי תשוקתו" (שה"ש ז , יא). ואתה תמשל בו - הוא ימשל בך ויכשילך , אם לא תסירנו מעליך; ואם תרצה , אתה תמשל בו ותכניעהו לפניך. ובזה הראה לו היְכלֶת הנִתָן בבחירה , כמו שאמר משה רבינו עליו השלום: "הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (ראה דב' ל , טו) , ואמר: "ובחרת בחיים" (שם , יט).

רלב"ג - ביאור המילות:
שאת - הוא מעניין הסבל , כמו "לא אוכל לבדי שאת אתכם" (דב' א , ט). חטאת - הוא היצר הרע; כבר התבאר זה בבראשית רבה (כב , ו). והוא חסר הנושא , כמו "ומאכלו בריאה" (חב' א , טז) , שהוא חסר הנושא המתואר ב"בריאה". והנה ענינו: איש חטאת; ואמר עליו שהוא רובץ לפתח - רוצה לומר , שהוא שוכן תמיד אצלו מראשית הענין להחטיאו ולהשיאו , כי תכף שתהיה בו הבחירה , יִמָּצֵא בו היצר הרע , ואולם היצר הטוב לא יִמָּצֵא באדם , אם לא אחר שקנה מהשלמוּת קנין מה. ואפשר שנֹאמר שאָמְרוֹ שאת הוא מעניין נשיאת הפרי , רוצה לומר , שישאו הצמחים פרים אשר בעבורם היה עובד האדמה; או נשיאת הברכה , כטעם "ישא ברכה מאת יי" (תה' כד , ה). וחטאת - הוא עונש , כטעם "מחטאת סדם" (איכה ד , ו). אמרו בבראשית רבה (כב , ו): אם תיטיב - שאת ברכה , ואם לא תיטב (בנוסחנו: תיטיב) - קללה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה קין והבל , לפי מה שספרנו מהם (לעיל , ב) , היו חכמים גדולים , ולזה כשהגיע להם התכלית המכוון ממלאכתם , הביא כל אחד מפריו מנחה ליי'. וזאת המנחה היתה , לפי מה שאחשוב , שהם כבר השיגו , שכל מה שיתחדש מזה הוא מסודר מהשם יתעלה , והוא הפועל אותו על דרך האמת; או אולי הקריבו מהם קרבן לשם יתעלה , מפני שהם השיגו שהכל הוא מאתו. והנה הגיע רצון מהשם יתעלה אל הבל ואל מנחתו , רוצה לומר , שכבר נמצא תמיד מגיע ממלאכתו התכלית המכוון בו; ולא הגיע רצון מהשם יתעלה אל קין ואל מנחתו , וזה שכבר עשה מלאכתו לפי הראוי ולא הגיע ממנה התכלית , כאשר לא בא המטר באופן הראוי. והנה מפני זה כעס קין כעס גדול ובוש , כשלא הגיע התכלית אשר קוה לו , כטעם "בושו כי בטח" וגו' (איוב ו , כ); "לא עתה יבוש יעקב" (יש' כט , כב). ואמר אליו השם יתעלה: למה כעסת ולמה נפלו פניך? מפני שלא הגיע התכלית אשר קוית בעבודת האדמה? הלא אם תיטב (בנוסחנו: תיטיב) דרכך בדרך שתדבק בך השגחתי , ישאו הצמחים פרים אשר קוית אליו , כי אני אשגיח בך בשאביא המטר בעתו , ואם לא תטיב (בנוסחנו: תיטיב) דרכך , תסור השגחתי ממך , ויהיה העונש והרע מוכן לך מאד , עד שהוא כאִלו שוכן בפתח ביתך. וזה הרע הוא הרע המסודר לו מהלידה מפאת הגרמים השמימיים , והנה הם יסבבו להגיע הרע אליו , ויגיע לו באשר יהיה , כאלו הרע מבקש אותו ומשתוקק למצאו. ואם רצה האדם , היה מושל בסדור ההוא המסודר לו מהגרמים השמימיים , כי הבחירה מושלת על הסדור ההוא; ואם היה האדם באופן שתדבק בו השגחת השם , יסורו ממנו הרעות ההם , כמו שבארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ד) , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג , ועוד). והנה נתקנא קין באחיו קנאה גדולה , ואמר אליו שיצאו בחוץ , ובהיותם בשדה קם קין על אחיו והרגו , לקנאתו בו. או יהיה הרצון בזה , שכבר אמר קין לאחיו מה שכבר קרהו , שלא נתנו הצמחים פרים , ובהיותם בשדה קם עליו והרגו על דרך הקנאה , לפי שהבל השיג מלאכה יותר נכבדת מהמלאכה אשר השיג קין. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ויחר לקין מאד , שכבר נתקנא באחיו קנאה גדולה וכעס עליו מפני זה , ובוש כאשר לא הגיע ממלאכתו התכלית אשר כוון בה; ואפשר שכבר התפאר הבל בזה העניין , ואם לא סופר בתורה. ואמר אליו השם יתעלה: למה קנאת באחיך וכעסת עליו? ולמה בּוֹשְתָ? הלא אם תיטב (בנוסחנו: תיטיב) דרכך , תסבול מה שיקרה לך מהפגעים ודברי אחיך לך , כי אין מֵחֹק השלם להתפעל מזה זה האופן מההפעלות; ואם לא תיטב (בנוסחנו: תיטיב) דרכך - הנה זאת המדה הפחותה יקנה אותה לך היצר הרע , אשר הוא אצלך מראש , ותשוקתו היא אליך להשיאך תמיד לפעולות המגונות; ואתה תמשל בו , אם תרצה , כי לאדם ממשלה על היצר הרע כשירצה. והנה אמר קין לאחיו דברי תוכחות וקנטורים , ובהיותם בשדה קם עליו והרגו.
ריכוז קישורים