תנ"ך - ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְכַ֤ל יַֽעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו: (בראשית פרק מט פסוק לג)

טקסט וניקוד:

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו: (בראשית פרק מט פסוק לג)

טקסט בלבד:

ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו: (בראשית פרק מט פסוק לג)

תיקון קוראים:

ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו: (בראשית פרק מט פסוק לג)

תרגום אונקלוס:
וְשֵׁיצִי יַעֲקֹב לְפַקָדָא יָת בְּנוֹהִי וּכנַשׁ רַגלוֹהִי לְעַרסָא וְאִתנְגִיד וְאִתכְּנֵישׁ לְעַמֵיהּ :

עין המסורה:
את - בניו - ד' בתורה: בר' יח , יט; לא , יז; מט , לג; דב' כא , טז. ויאסף - ז' (הסמ"ך בסגול או בצירה): ראה בר' לה , כט.

מסורה קטנה:
ויאסף - ז'.

רש"י:
ויאסף רגליו - הכניס רגליו. ויגוע ויאסף - ומיתה לא נאמרה בו; ואמרו רבותינו (תענית ה , ב): יעקב אבינו לא מת.

רשב"ם:
ויאסוף רגליו - הכניסן במיטתו , כי עד עתה היה יושב , כדכתיב "וישב על המיטה" (בר' מח , ב); "ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו" (בר' מח , יב). ולהגיד בא הכתוב חיבתו של יעקב , שנתן הקדוש ברוך הוא בו כח עד עת גויעה.

ר' יוסף בכור שור:
ויאסוף את רגליו אל המטה - כשהיה מדבר עמהם היה יושב על המטה ורגליו על השרפרף , ואחר כך שכב ואסף רגליו אל המטה.

רמב"ן:
ויגוע ויאסף - 'מיתה' לא נאמרה בו , ואמרו רבותינו (תענית ה , ב): יעקב אבינו לא מת; לשון רבנו שלמה. ולדעת רבותינו , הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו: "הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם" (בר' מח , כא)!? ואולי לא ידע בנפשו , או שלא רצה לתת כבוד לשמו (ע"פ מל' ב , ב); וכן "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" (בר' נ , טו) , כי להם מת הוא , או שלא ידעו הם בזה כלל. וענין המדרש הזה , כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים (ע"פ ש"א כה , כט) , וזו , תחופף עליו כל היום (ע"פ דב' לג , יב) , לובשת לבוש השני , שלא יפשיטנה ערומה (ע"פ הו' ב , ה) , כיעקב , או תתלבש לעתים מזומנות. ויובן הענין הזה במסכת שבת (קנב , ב) ובמסכת כתובות (קג , א). ונשלם ספר בראשית בספור דברי האבות , להגיד ראשונות וחדשות בטרם תצמחנה בלבבות (ע"פ יש' מב , ט) , וליוצר כל ראשית רוכב ערבות (ע"פ תה' סח , ה) תהלות רבות , והודאות לרבבות ולו נתכנו עלילות וסבות (ע"פ ש"א ב , ג) , מגלה עמוקות (ע"פ איוב יב , כב) ודעות נשגבות , ומוציא לאור מחשבות , המוליך אותי באורח צדקה (ע"פ מש' ה , כ) בתוך נתיבות , הגומל לחייבים טובות.

רד"ק:
ויאסוף רגליו כי בעודנו מדבר עמם היה מתחזק ויושב על המטה , ורגליו חוץ למטה , וכאשר כלה לדבר , אסף רגליו אל המטה ושכב על מהטה. ויגוע - במיתת הצדיקים , מיתה קלה בלא צער. ויש דרש (תענית ה , ב): לפי שלא אמר 'וימת' , אמרו: יעקב אבִנו לא מת; והנה במשה נאמר "וימת" (דב' לד , ה) , ואמרו בדרש (ספ"ד שנז): רבנו לא מת; ואמת הוא כי הצדיקים אינם מתים. ויאסוף אל עמיו - פרשנוהו (בר' כה , ח).

רלב"ג - ביאור המילות:
ויאסוף רגליו אל המטה - כי בתחלה היה יושב על המטה , כשברך אותם (ראה בר' מח , ב) , כדי שיתישב דעתו יותר בעניינים וידע בנבואה מה שעתיד שיקרה להם , והנה היו מפני זה רגליו חוץ מהמטה; ואחר כן שכב על המטה , ולזה אסף רגליו אליה , כמו שפירש החכם אבן עזרא. והנה עמד בזה המצב השני עד שגוע ומת.
ריכוז קישורים