תנ"ך - ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: ס (בראשית פרק ה פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: ס (בראשית פרק ה פסוק כד)

טקסט בלבד:

ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים: ס (בראשית פרק ה פסוק כד)

תיקון קוראים:

ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים: ס (בראשית פרק ה פסוק כד)

תרגום אונקלוס:
וְהַלֵיך חֲנוֹך בְּדַחלְתָא דַייָ וְלָיְתוֹהִי אֲרֵי אֲמִית יָתֵיהּ יְיָ :

עין המסורה:
ויתהלך חנוך - ב': בר' ה , כב , כד. ואיננו - י"ב: בר' ה , כד; יש' יט , ז; יר' מט , י; נ , כ; תה' לז , י; קג , טז; מש' כג , ה; איוב ג , כא; כג , ח; כד , כד; כז , יט; קה' ו , ב.

מסורה קטנה:
ויתהלך חנוך - ב'; ואיננו - י"ב.

רש"י:
ויתהלך חנוך - צדיק היה , וקל בדעתו לשוב להרשיע , לפיכך מיהר הקדוש ברוך הוא וסילקו והמיתו קודם זמנו (ראה ב"ר כה , א) , וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב: ואיננו בעולם למלאות שנותיו , כי לקח אותו לפני זמנו , כמו "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יח' כד , טז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כי לקח אותו אלהים - מת; וכן "קח נא את נפשי" (יונה ד , ג); "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יח' כד , טז) , ואחר כך פירש מה היה: "ותמת אשתי" (שם , יח). וזאת ה'לקיחה' על חנוך , אין שם זכר מגפה , ולא 'וימת'. והטעם , כאשר כתוב בדברי אסף "ואחר כבוד תקחני" (תה' עג , כד); וכן במזמור בני קרח "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" (תה' מט , טז). והמשכיל יבין.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
וטעם ואיננו: כי לא נמצא קברו. ומלת 'לקיחה' מפורשת בדברי המשורר: "כי יקחני סלה" (תה' מט , טז) , וככה "ואחר כבוד תקחני" (תה' עג , כד); והוא מעלה יתרה לנשמות החסידים. ולא הזכיר 'וימת' , כי כל הדורות שהיו לפניו חיו יותר מתשע מאות שנה , וזה לבדו חיה שלש מאות וששים. ויש מקומות שמתרגמים כי לקח אותו: "ארי לא אמית יתיה יי'" (ראה שפרבר א ע' 8 בהערה). וכל מלה בכל לשון יתכן שיהיה חסרה , דרך קצרה , חוץ ממלת 'לא' , כי הדבר יהיה להפך. ואין ככה "כי איש הרגתי לפצעי" (בר' ד , כג) , כי ידבר האדם בתמה; או יחסר ה"א , ויהי: הכי איש הרגתי? וככה "כי האדם עץ השדה" (דב' כ , יט) - על דרך המתרגם (ת"א).

ר' יוסף בכור שור:
ויתהלך חנוך את האלהים - לפי שהיה קצר ימים , שהאחרים היו חיים תשע מאות לבד הפרט , והוא לא חי אלא שלש מאות ופרט , והיה סבור שברשעו מת בחצי ימיו , לכך הוא אומר ויתהלך חנוך - שחסיד גמור היה , ואיננו בעולם , כי מת בשליש ימיו , כי לקח אותו אלהים וסילק אותו מבין הרשעים ההמה , כי בעבדיו לא יאמין (ע"פ איוב ד , יח).

רד"ק:
ויתהלך - כמו "אשר התהלכו אבתי לפניו" (בר' מח , טו) , כלומר: שם כל חשקו באהבת האל והתעסק בחכמות והכיר את בוראו משהגיע ל"חמש וששים שנה" (לעיל , כג). ואע"פ כן התעסק עוד בפריה ורביה , כאותן שלש מאות שנה שחיה אחר כן , שהחל להתעסק בחכמות ולהשתדל באהבת האל , עד שמאס הגוף; לפיכך סלקו האל בחצי ימיו. וזהו שאמר ואיננו כי לקח אותו אלהים; אמר ואיננו , כי לא חלה ולא כאב בעת מיתתו , ולא עלה בדעת בני דורו שימות בחצי ימיו , אלא יאריך כמו האחרים הדומים לו; ולא הרגישו בו עד שמת. זהו שאמר: ואיננו. ואמר לקח אותו אלהים - כלומר: לקח נפשו והעלה אותה אל העליונים; וכן "ואחר כבוד תקחני" (תה' עג , כד); "כי יקחני סלה" (תה' מט , טז). ונפש הרשע - לא יקח אותה אלהים אלא תרד שאול. ואין כן "הנני לוקח... את מחמד עיניך במגפה" (יח' כד , טז) , אע"פ שאמר "הנני לוקח" , שידמה שהיתה טובה וחסידה , כל שכן שהיתה אשת נביא - אע"פ כן לא היתה שלימה , לפיכך אמר "במגפה" , כי כאב אנוש היה לה בעת המיתה , וזהו 'מגפה'. וכן "כי יגוף שור איש את שור רעהו ומת" (שמ' כא , לה) - הנה כי המגפה היא מכה אנושה; אבל היא מכת פתאום בלא קדימת חולי. אבל "ורגלך לא תגוף" (מש' ג , כג) - היא מכה בלא מיתה , אבל היא מכה אנושה. אבל השלימים , אין להם מגפה בעת מיתתם. ודעת המוננו , גם קצת חכמינו (דא"ז א , ט) , כי חנוך ואליהו - הכניסם האל חיים בגן עדן בנפש ובשר , ועוד שם חיים , אוכלים מפרי העץ ועובדים את יי' , כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא , ויהיו שם עד ימות המשיח. יש לשאול , כי בספור אלה התולדות מאדם ועד נח , אמר "וימת" , ובספור תולדות נח לא אמר כן (ראה בר' יא , י ואילך)? ואמרו (דא"ז א , ט) , לפי שמתו במבול , אמר באלה "וימת". ולדעתינו , כי הנזכרים היו צדיקים וטובים , לא מת אחד מהם במבול , אלא תולדותיהם , שלא היו טובים. וכל אלה מתו קודם המבול , כמו שנמצא בחשבון ימיהם. לפי שהיו שניהם ארוכים מאד , אמר בהם "וימת" , כלומר: חיו כל אלה השנים והולידו תולדות , ואחר מתו. אבל בספור התולדות מנח ועד אברהם לא היו כל כך מופלגים בחיים , ולא אמר בהם 'וימת'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר שחנוך הלך בדרכי השם יתעלה , אחר שהוליד את מתושלח , וזה מורה כי קודם זה לא הלך בדרכי השם , אבל הלך בדרכי אנשי דורו; וכאשר התבונן בטבע הנמצאות , והשיג מאמתת השם יתעלה מה שלא הושג לאנשי דורו , עבד השם יתעלה שלש מאות שנה , ואחר כן לקחו השם יתעלה , רוצה לומר , שהושמה נפשו בגן עדן , כטעם "ואחר כבוד תקחני" (תה' עג , כד). והנה לזאת הסבה לא זכר בו מיתה , וזכרה בשאר האנשים אשר נזכרו עמו , להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם , כי הוא השלים נפשו והגיע לו שלמוּתו , ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה (ע"פ דה"ב כא , כ).
ריכוז קישורים