תנ"ך - ויאמר
אלהים
לנח
קץ
כל־בשר
בא
לפני
כי־מלאה
הארץ
חמס
מפניהם
והנני
משחיתם
את־הארץ:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
אֱלֹהִ֜ים
לְנֹ֗חַ
קֵ֤ץ
כָּל־בָּשָׂר֙
בָּ֣א
לְפָנַ֔י
כִּֽי־מָלְאָ֥ה
הָאָ֛רֶץ
חָמָ֖ס
מִפְּנֵיהֶ֑ם
וְהִנְנִ֥י
מַשְׁחִיתָ֖ם
אֶת־הָאָֽרֶץ:
(בראשית פרק ו פסוק יג)
וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים
לְנֹחַ
קֵץ
כָּל־בָּשָׂר
בָּא
לְפָנַי
כִּי־מָלְאָה
הָאָרֶץ
חָמָס
מִפְּנֵיהֶם
וְהִנְנִי
מַשְׁחִיתָם
אֶת־הָאָרֶץ:
(בראשית פרק ו פסוק יג)
ויאמר
אלהים
לנח
קץ
כל־בשר
בא
לפני
כי־מלאה
הארץ
חמס
מפניהם
והנני
משחיתם
את־הארץ:
(בראשית פרק ו פסוק יג)
ויאמר
אלהים
לנח
קץ
כל־בשר
בא
לפני
כי־מלאה
הארץ
חמס
מפניהם
והנני
משחיתם
את־הארץ:
(בראשית פרק ו פסוק יג)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר
יְיָ
לְנֹחַ
קִיצָא
דְכָל
בִּסרָא
עָל
לִקדָמַי
אֲרֵי
אִתמְלִיאַת
אַרעָא
חָטוֹפִין
מִן
קֳדָם
עוּבָדֵיהוֹן
בִּישַׁיָא
וְהָא
אֲנָא
מְחַבֵּילהוֹן
עִם
אַרעָא
:
עין המסורה:
ויאמר
אלהים
-
כ"ה:
ראה
בר'
א
,
ג.
והנני
-
ג':
בר'
ו
,
יג;
מ"א
ה
,
יט;
יז
,
יב.
מסורה קטנה:
ויאמר
אלהים
-
כ"ה;
והנני
-
ג';
משחיתם
-
ל'.
רש"י:
קץ
כל
בשר
-
כל
מקום
שאתה
מוצא
זנות
,
אנדרולומוסיא
באה
לעולם
,
והורגת
טובים
ורעים.
כי
מלאה
הארץ
חמס
-
לא
נחתם
גזר
דינם
אלא
על
הגזל
(ראה
סנה'
קח
,
א).
את
הארץ
-
כמו
'מן
הארץ'
,
ודומה
לו:
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט)
-
כמו
'מן
העיר'
,
"חלה
את
רגליו"
(מ"א
טו
,
כג)
,
כמו
'מן
רגליו'.
דבר
אחר
(ב"ר
לא
,
ז):
את
הארץ
-
עם
הארץ
,
[כתרגומו]
,
שאף
שלשה
טפחים
של
עומק
המחרישה
נימוחו
ונטשטשו.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
קץ
כל
בשר
-
הוא
הגוף.
וטעם
בא
-
הגיע
קץ
אידם.
והנני
משחיתם
את
הארץ
-
מן
הארץ;
וכן
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט).
או:
'עם'
,
וכן
"את
יעקב
איש
וביתו"
(שמ'
א
,
א).
והנכון
בעיני
,
שמלת
משחיתם
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה;
וכן
"אלהים
צבאות"
(תה'
נט
,
ו);
"כסאך
אלהים"
(תה'
מה
,
ז);
והיא
כן:
והנני
משחיתם
,
ומשחית
את
הארץ.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
קץ
-
מגזרת
"וקצותה
את
כפה"
(דב'
כה
,
יב);
והטעם:
בא
זמן
הקצוץ.
ופירש
שזה
כל
בשר
הוא
"על
הארץ"
(לעיל
,
יב)
,
באומרו:
כי
מלאה
הארץ.
ודקדוק
משחיתם
את
הארץ
-
שתהיה
מלת
משחיתם
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה
,
כמו
"והנבואה
עודד
הנביא"
(דה"ב
טו
,
ח)
,
כאלו
אמר:
והנני
משחיתם
ומשחית
את
הארץ.
זאת
דעת
מדקדק
גדול
(בפירוש
הרגיל:
והנכון
בעיני!)
ולפי
דעתי
,
שמלת
את
-
כמו
'מן';
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט);
או
הוא
תחת
'עם'.
ר' יוסף בכור שור:
והנני
משחיתם
את
הארץ
-
הם
השחיתו
את
דרכם
,
ואני
אשחית
אותם.
את
הארץ
-
שאשחית
עמהם
בהמות
והחיות
והעופות
והאילנות
והעשבים
וכל
אשר
בארץ
,
לפי
שהיא
מלאה
חמס
והכל
נברא
בשבילם.
רמב"ן:
חמס
-
הוא
הגזל
והעשק.
ונתן
לנח
הטעם
בחמס
,
ולא
הזכיר
השחתת
הדרך
,
כי
החמס
הוא
החטא
הידוע
והמפורסם;
ורבותינו
אמרו
(סנה'
קח
,
א)
,
שעליו
נתחתם
גזר
דינם.
והטעם
,
מפני
שהיא
מצוה
מושכלת
,
אין
להם
בה
צֹרך
לנביא
מזהיר;
ועוד
,
שהוא
רע
לשמים
ולבריות.
והנה
הודיע
לנח
החטא
שעליו
בא
הקץ
,
הגיע
הצפירה
(ע"פ
יח'
ז
,
ז).
והנני
משחיתם
את
הארץ
-
כמו
'מן
הארץ'
,
וכן
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט);
"חלה
את
רגליו"
(מ"א
טו
,
כג).
דבר
אחר:
את
הארץ
-
עם
הארץ
,
שאף
שלשה
טפחים
של
מחרישה
נמוחו;
לשון
רבנו
שלמה
מבראשית
רבא
(ב"ר
לא
,
ז).
ורבי
אברהם
אמר
,
שמלת
משחיתם
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה:
והנני
משחיתם
ומשחית
הארץ.
ועל
דרך
האמת
,
הוא
כמו
"את
השמים
ואת
הארץ"
(בר'
א
,
א)
,
כי
הארץ
תהיה
בהשחתה
,
שבהרחקת
הארץ
ישחתו
והנם
נשחתים
בעולם
הבא
,
כדרך
"ויתעצב
אל
לבו"
(לעיל
,
ו).
ולזה
רמזו
בבראשית
רבא
(ב"ר
לא
,
ז):
לבן
מלכים
שהיתה
לו
מניקה;
כל
זמן
שהיה
סורח
,
היתה
מניקתו
נִרְדֵת
וכו'.
רד"ק:
ויאמר.
קץ
כל
בשר
-
הגיע
קצם
לכלותם
מן
העולם.
או:
הקץ
שנתתי
להם;
כמו
שכתבנו
(לעיל
,
ג).
והנה
לא
שבו
אבל
השחיתו
יותר.
בא
לפני
-
בא
-
פירושו:
הגיע.
לפני
-
כמו
"כי
עלתה
רעתם
לפני"
(יונה
א
,
ב);
כלומר:
הקץ
,
שהוא
גמול
מעשה
הרע
שבא
לפני
,
הגיע.
והנה
טעם
בא:
לקץ
ולמעשה
הרע;
ופירושו:
כי
מלאה
הארץ
חמס.
וטעם
מפניהם
-
דבק
עם
בא
לפני
,
כלומר:
בא
לפני
מפני
עושי
החמס
שהגדילו
לעשות.
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(סנה'
קח
,
א):
בא
וראה
כמה
גדול
כחה
של
חמס;
שהרי
דור
המבול
עברו
על
הכל
,
ולא
נחתם
גזר
דינם
אלא
על
חמס.
משחיתם
-
כיון
שהם
השחיתו
דרכם
על
הארץ
,
שהפקדתים
שיהיו
שליטים
עליה
,
הנני
משחיתם
ממנה.
את
-
כמו
'מן';
וכן
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט);
"הם
יצאו
את
העיר"
(בר'
מד
,
ד)
,
והדומים
להם.
או
פירושו:
עם
הארץ;
כי
כיון
שכסוה
המים
,
הרי
היא
נשחתה
וחזרה
לתוהו
ובהו.
ורבותינו
ז"ל
פירשו
(ב"ר
לא
,
ז)
,
כי
שלשה
טפחים
של
עומק
המחרישה
נמחו
ונטשטשו.
רלב"ג - ביאור המילות:
מפניהם
-
בסבתם
,
כטעם
"מפני
מי
המבול"
(בר'
ז
,
ז);
והרצון
בזה
,
שאֵלו
האנשים
היו
סבה
שיִמָּצְאוּ
בהם
אלו
המדות
הפחותות
מצד
בחירתם
הרעה
,
כי
בבחירתם
הוא
להתנהג
במנהגים
המשובחים
,
או
בהפכם.
והנני
משחיתם
את
הארץ
-
רוצה
לומר:
מן
הארץ
,
כטעם
"כצאתי
את
העיר"
(שמ'
ט
,
כט).
או
יהיה
את
הארץ
-
עִם
הארץ;
והטעם
-
שהוא
גזר
להשחיתם
השחתה
תשחת
בה
הארץ
הנגלית
,
אשר
יתהוו
בה
הצמחים
והבעלי
חיים
הארציים;
ולזה
הוצרך
השם
לקחת
עצה
להציל
מיני
הבעלי
חיים
,
כי
הם
ימותו
בלי
ספק
במי
המבול.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר
ראה
השם
שהארץ
נשחתה
,
כי
השחית
כל
איש
מהאנשים
את
דרכו
,
ונמשך
בפועל
המשגל
בזנות
ובדרכים
מגונים
,
לא
יִשְלַם
בהם
פרי
,
ושהם
בכל
יום
מוסיפים
לחטא
,
עד
שימשך
מזה
הפסד
במה
שכוון
במין
האנושי
מהשלמוּת
,
אמר
השם
יתעלה
לנח
שכבר
בא
קץ
הדור
ההוא
,
שיִכְלֶה
לפי
מה
שהוא
רואה
ממעשיהם
המקולקלים
,
כי
הם
בעצמם
היו
סבה
אל
רוע
מעשיהם
מפני
בחירתם
הרעה;
ולזה
גזר
עליהם
שישחתו
,
וישחת
עמהם
המקום
הנגלה
מהארץ
,
אשר
היה
מציאוּתו
בעבור
האדם
ושאר
הבעלי
חיים
הארציים
,
וזה
אמנם
יהיה
בשיביא
עליהם
מבול
מים
שישטוף
הארץ
בכללה.