תנ"ך - ונח מצא חן בעיני ה': פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: פ (בראשית פרק ו פסוק ח)

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה: פ (בראשית פרק ו פסוק ח)

ונח מצא חן בעיני ה': פ (בראשית פרק ו פסוק ח)

ונח מצא חן בעיני יהוה: פ (בראשית פרק ו פסוק ח)

תרגום אונקלוס:

וְנֹחַ אַשׁכַּח רַחֲמִין קֳדָם יְיָ :

עין המסורה:

ונח - ג' ראשי פסוקים: *בר' ו , ח; ז , ו; יח' יד , כ. בעיני - ל"ג בתורה: בר' ו , ח; יט , יד; כא , יא; כח , ח; לא , לה; לג , ח , טו; לד , יח; לח , ז , י; לט , כא; מא , לז; מה , טז; מז , כה; שמ' ג , כא; ה , כא; יא , ג (פעמיים); יב , לו; כא , ח; וי' י , יט; במ' כג , כז; כד , א; לב , יג; דב' ד , כה; ו , יח; ט , יח; יב , כה , כח; יג , יט; יז , ב; כא , ט; לא , כט.

מסורה גדולה:

ונח ג' ראש' פסוק' ונח מצא חן בעיני ונח בן שש מאות ונח דנאל ואיוב.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

חן - מגזרת 'רחמים' , וממנו "תחנה" (יהו' יא , כ); ומשקלו "קן" (יש' טז , ב) , ושניהם מפעלי הכפל. וטעם 'מציאות חן' - כמו "לא חסה עליך עין" (יח' טז , ה).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:

חן - מפעלי הכפל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

ונח - הטעם: הוא לבדו; והנה בניו והנשים בזכותו נמלטו , כאשר פירש יחזקאל (יד , כ): "אם בן אם בת יצילו". וחן - מגזרת "חנון" (שמ' כב , כו) , כדרך "לא חסה עליך עין" (יח' טז , ה).

ר' יוסף בכור שור:

ונח מצא חן - צחות לשון העברי , בעברי: להפוך אותיות השם על אדם טוב - לטובה , ועל אדם רע - לרעה , כמו "ויהי ער בכור יהודה רע" (בר' לח , ז) - היפך האותיות של "ער" ל"רע" , וכאן: נח לחן. אויבי ישא רוח חרישית , ואני מחסי אשית , במגיד מראשית אחרית , בסיימי סדר 'בראשית'.

רמב"ן:

וטעם ונח מצא חן - שהיו כל מעשיו לפניו נאים ונעימים , וכן "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" (שמ' לג , יז) , כדרך "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר" (בר' לט , כא); "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" (אס' ב , טו). והזכיר זה , כנגד מה שאמר (לעיל , ו) בדורו , שהיו כל מעשיהם לעצבון לפניו יתברך ואמר בו שהיו לחן בעיניו. ואחרי כן ספר מדוע היה טוב לפני האלהים , כי היה "צדיק תמים" (להלן , ט).

רד"ק:

ונח מצא חן בעיני יי' - עשה מעשים טובים , שבהם מצא חן בעיני יי'; וכן נאמר למשה רבינו: "כי מצאת חן בעיני" (שמ' לג , יז). ובבראשית רבה (כח , ט): אמר רב אבא בר כהנא: "כי נחמתי כי עשיתים" (לעיל , ז); ונח? אתמהא! אלא אפלו נח שנשתייר מהם , לא היה כְּדַי; אלא שמצא חן בעיני יי'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא , ושכבר ימּשך מזה המּנע השלמוּת המכוון באדם , גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט , כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא , ולזה מצא חן בעיני יי' והשגיח בו להצילו , כמו שזכר אחר זה (להלן , ט ואי'). ואמנם חויב שיִפָּסֵד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו , ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו , כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג; לד , א - לז; ועוד). וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם , כי אינם בעלי שכל , שיהיה ראוי בהם הגעת העונש; ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא , רוצה לומר , כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים , הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם , כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים , להיותם הכרחיים לאדם , ולכן צוה נח לעשות התיבה , שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים. אמרו בבראשית רבה (כח , ו) , שזה משל למלך , שהיה משיא בנו , ועשה לו חופה וסיידה וכיירה וציירה. כעס המלך על בנו , והרגו; מה עשה? נכנס לתוך החופה והתחיל לשבר הקנים , ובחציאות , ולקרוע בכלאות. אמר המלך: כלום לא עשיתי אלא בשביל בני? בני אבד וזו קיימת? לפיכך: מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. הנה כבר הורו לך , שהִמָּחוֹת הבעלי חיים האלו לא היה כי אם מפני המחות האדם. ואולם התועלות המגיעות מהפרשה הזאת כבר העירונו עליהם בביאורינו בה , ואם באנו למנותם , רבו מלמנות , כי אין בה דבר שלא יהיה נפלא התועלת בדעות , ולזה יהיה מנין התועלות בה מביא לכפול דברינו , וזה בלתי ראוי. והנה מה שהיה מהתועלות האלו במדות - כבר זכרנום עם המאמר בהם. ובכאן נשלם לנו הביאור בזאת הפרשה , רוצה לומר: פרשת בראשית , באופן שלם ונאות מאד לאמת וללשון , כמו שתראה. והיתה השלמתו בזמן קצר מאד , עם מה שהשיגנו בזה מהקושי החזק , מפני הפירושים שמצאנום לקודמים אשר בזאת הפרשה , אשר הם כמעט שהיו סבה אל הרחקתנו מהשגת האמת בה , כמו שיתבאר למי שיראה דברינו ודבריהם; והתהלה לאל אשר עזרנו. והנה היתה השלמתו בסוף חדש אב משנת השמונים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. (חלק ראשון: "אלה תולדות נח" וגו' עד סוף ספור עניין המבול; בר' ו , ט - ט , יז).