תנ"ך - וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ: (מלכים א פרק יב פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ: (מלכים א פרק יב פסוק א)

טקסט בלבד:

וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו: (מלכים א פרק יב פסוק א)

תיקון קוראים:

וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו: (מלכים א פרק יב פסוק א)

תרגום יונתן:
וַאֲזַל רְחַבעָם לִשׁכֶם אֲרֵי לִשׁכֶם אֲתוֹ כָל יִשׂרָאֵל לְאַמלָכָא יָתֵיהּ :

עין המסורה:
בא - י"א סבירין: כנראה בלשון "ביאה". אולם הרשימה המדויקת אינה מחוורת. בא - י"ב סבירין (בלישנא): במ' יג , כב; ש"ב ג , כב , לה; יט , ט; מ"א יב , א; יש' מה , כד; סו , כג; יר' נא , מח; יח' יד , א; כ , לח; כג , מד; לו , כ.

מסורה קטנה:
בא - י"א סביר'.

רד"ק:
כי שכם בא כל ישראל - שכם היה משבט אפרים; ונראה כי הנבואה אשר אמר אחיה השילוני לירבעם נודעה , לפיכך שלחו ישראל וקראו לו , ובקשו למצוא עילה להסב המלוכה אל ירבעם; לפיכך לא רצו לבוא לירושלם , אלא באו לשכם שהוא מאפרים , וירבעם מאפרים , והוצרך רחבעם לבא שכם. ובדרש (תנח' וישב , ב): שכם מזומן לפורענות: בשכם ענו את דינה (בר' לד) , בשכם מכרו את יוסף (שם , לז) , בשכם נחלקה מלכות בית דוד.

רלב"ג:
וילך רחבעם שכמה - יתכן כי מפני שהיה ירבעם מאפרים בחרו ישראל שילך שם להמליכו , כדי שיוכל ירבעם לבטוח שלא יהרגהו רחבעם על מה שאמר כנגד אביו. וידמה שלזאת הסבה שלחו וקראו לו בני שבטו , לחשבם כי עתה בעת המליכם רחבעם יקל להם להשיג עם רחבעם שלא ימית ירבעם; והנה היה גדול בעיניהם , מפני שכבר היה ממונה בימי שלמה על כל סבל בית יוסף , ולזה גם כן שלחו וקראו לו. וידמה שכבר היה מהשם יתברך שיחשיבו אותו ישראל כל כך , כדי שיהיה זה כלי לקיום היעוד שיעד לו השם יתברך מדבר המלוכה.

תועלות לרלב"ג:
יחידה ג (ארבעים ושלוש תועלות לחלק שלישי: מ"א יב , א - כב , מ) ואולם התועלות המגיעות מזה הנה: התועלת הראשון הוא במדות: להודיע שצריך להתישב בכל דבר קודם המעשה או המענה , כדי שיהיה באופן הראוי. ולזה ספר שבא ישראל אל רחבעם ושאלו ממנו שיקל מעול אביו ויעבדוהו , שאל מהם שימתינו עוד שלשת ימים וישיב אותם דבר. התועלת השני הוא: להודיע כי טוב העצה ימצא בזקנים ויעדר מהנערים. וזה , כי אורך הימים יתן לזקנים טוב העצה , מפני מה שראו מהענינים בימיהם , כי זה יעמידם על ההתחלות והסבות אשר בהם יגיעו אל התכליות המבוקשות , עם שבהם תמצא החכמה יותר לזאת הסבה גם כן. ומזה יתבאר שטוב העצה לא יתכן שישלם לילדים , אם לא על דרך הזרות. התועלת השלישי הוא במדות , והוא: להודיע כי בהשפלת האדם עצמו יקנה לו הגדולה והממשלה , ובהתנשאו יסיר הכבוד והממשלה ממנו. ולזה ספר שעצת הזקנים היתה שאם יהיה היום עבד לעם הזה וישמע אליהם , יהיו לו עבדים כל הימים; וספר גם כן , שמפני שלא הסכים בזה ורצה להתנשא ולהתגאות , סרה ממנו מלכות עשרת השבטים. התועלת הרביעי הוא: להודיע קיום יעוד השם יתברך , שתקרע מלכות עשרת השבטים מזרע שלמה ויהיה לירבעם. התועלת החמישי הוא: להודיע יושר ענין רחבעם בהתחלה , עד שכבר נמנע מהלחם עם ישראל תכף שבאהו דבר השם יתברך על זה. והנה ספר זה בספר דברי הימים (דה"ב יא , יז) , שכבר התמיד רחבעם לעשות הישר בעיני יי' שלש שנים. התועלת הששי , והוא: להודיע רוע ענין ירבעם מעת התחלת מלכותו , עד שעשה לו אלהי זהב , וגרש הכהנים והלוים מארצו במה שהזניחם מכהן ליי' , כאלו התחכם לעשות כנגד התורה לפי מה שאיפשר; ועליו וסיעתו נתקיים מה שיעדה התורה , באמרה "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט" (דב' כט , יז) , כי שם נזכר כי השם יתברך ישמיד האיש ההוא ויכרית את שמו מתחת השמים , וכזה קרה לירבעם ולבעשא ולעמרי , שלא נשאר מהם שריד ופליט. התועלת השביעי הוא: לפרסם המופתים והנפלאות שנעשו על יד איש האלהים אשר בא מיהודה , ונתחדשו עוד בסבתו - והם מה שיבשה יד ירבעם כאשר היה רומז בה לתפוש הנביא , ומה שנקרע המזבח ונשפך הדשן , ומה ששבה יד המלך אליו בהתפלל הנביא עליו , ומה שקרה לו בעברו על דברי עצמו בדבר יי' , שהמית אותו האריה , ולא אכל הנבלה ולא שבר החמור - כי בהאמנה במופתים תתקיים פנת התורה. התועלת השמיני הוא: להודיע שהשם יתברך כשצוה דבר מה בנבואה , לא ישוב אחור מהצואה ההיא. ויורה על זה , מה שנענש הנביא אשר מיהודה על אשר אכל לחם ושתה מים בעיר ההיא , אשר הזהירהו השם יתברך מזה , ואע"פ שאמר לו הנביא הזקן אשר בבית אל , כי מלאך בא אליו בדבר יי' ואמר לו , שישיבהו אל ביתו ויאכל לחם וישתה מים; ואם היה איפשר שישוב השם יתברך מצואתו הראשונה , לא היה ראוי שיענש הנביא אשר מיהודה , כי לא היה חוטא , אך חטא הנביא אשר כחש לו. ואם יסופק על זה מענין עקידת יצחק , שידמה ששב השם מצואתו הראשונה , הנה כבר ביארנו במה שקדם שלא שב השם יתברך מצואתו הראשונה , אך היה המכוון בדברי השם יתברך זולת מה שהבין אברהם מהם. התועלת התשיעי הוא: להודיע שהאנשים הרעים מאד לא יענש אותם השם יתברך על חטאם באופן שיענש הבלתי רעים. תמצא , כי הנביא הזקן מפני עוצם חטאיו לא נענש על מה שדבר שקר בשם יי' בזדון , ונענש הנביא אשר מיהודה על שעבר על דברי עצמו , אע"פ שהיה זה בשגגה , כי האמין שיהיה דבר יי' מה שאמר לו הנביא הזקן , ונענש על שלא התישב בלבו לעמוד על שאי אפשר זה. ולזאת הסבה בעינה , תמצא שלא נענש ירבעם על הפלגת חטאיו , ונענש רחבעם כמו שנה אחת אחר שהתחיל לחטוא; כי אז עלה עליו שישק מלך מצרים , ולכד ערי המצודות אשר ליהודה , ולקח את אוצרות בית יי' ואת אוצרות בית המלך; וגם אחרי זה היה בפחד גדול , עד שמגיני הנחשת אשר עשה היו נושאים הרצים מידי באו בית יי' , ואחר ישיבו אותם אל תא הרצים. התועלת העשירי הוא: לפרסם יעוד אחיה השילוני לאשת ירבעם וקיומו אחר זה , לפי מה שנזכר בזה הספר (מ"א טו , כט) , וענין המופת אשר נכלל בו. והוא מה שהגביל הנביא , כי בבא רגליה העיר , תקום תכף ותלך אל ביתה , ותכף היותה אל ביתה , ימות הילד. וזה כי היה מופת נפלא , כי צעדיה בדרכה זה היו מדת חייו , תלך במהירות או במתון. התועלת האחד - עשר הוא: להודיע כי הסבה היתה בחטא רחבעם - היותו בן נעמה העמונית; לזה כפל הספור כי שם אמו נעמה העמונית (ראה מ"א יד , כא , לא). בזה נתבאר אימות מה שזכר בתורה מהסבה על מה שהזהירה מהתחתן בגוים , והיא , "כי יסיר את בנך מאחרי" (דב' ד , ד). הנה נעמה היתה כאלו לא נתגיירה , כי חזרו לסורן נשי שלמה מגויי הארצות , כמו שקדם הספור בזה. התועלת השנים - עשר הוא: להודיע כי הסבה היתה בחטא אבים היותו בן אשה רשעה , והיא מעכה בת אבישלום , כי היא עשתה מפלצת לאשרה , כמו שנזכר אחר זה. ומזה המקום עמדנו על רוע אבשלום , כי הכתוב יחס אותה לו , להדמותה לפעלתיו. התועלת השלושה עשר הוא: להודיע כי שנות רשעים תקצרנה ואורך ימים לעבדי השם יתברך. ולזה תמצא , כי אבים לא חיה במלכות כי אם שלש שנים , ואסא שעשה הישר בעיני יי' האריך ימים על ממלכתו. ולזאת הסבה גם כן תמצא , שכבר ראה אסא בימיו כמו שמנה מלכים בישראל , והם: ירבעם ונדב ובעשא ואלה וזמרי ותבני ועמרי ואחאב. התועלת הארבעה עשר הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שישים בשר זרועו , אבל ראוי שישים ביי' מבטחו , כל שכן כשמצא עצמו נעזר בו יתברך. ולזה תמצא , שנענש אסא בששם בשר זרועו , כמו שנזכר בספר דברי הימים (דה"ב טו , ז - יב). ולזאת הסבה גם כן ידמה , שחלה את רגליו , כמו שביארנו. התועלת החמשה עשר הוא: לבאר עוצם השגחת השם יתברך בישראל בעבור בריתו עם האבות. עד שכבר תמצא , שאע"פ שיהיו ישראל ראויים שיסתיר השם יתברך פניו מהם , ויעזב אותם מצד עוצם חטאתיהם , הנה כאשר נגלה לשם יתברך מרוע פעולות אחאב , שהיו כלי אל שיסורו ישראל לגמרי מאחרי השם יתברך , הראה להם אז ענינים יקחו בהם מוסר. וזה בהדרגה , כי ראשונה הראה לאחאב וישראל אמתות דברי הנביאים וקללותיהם , כי ראו שהקללה שקלל יהושע מי שיבנה את יריחו נתקיימה; וזה להם לאות כי הקללות הכתובות בתורה , למי שלא יקיים את דבריה , יתקיימו. ולפי שלא לקחו בזה מוסר , הראה להם השם יתברך מקללות נביאו שהם יתקיימו תכף , אם לא ישובו אל השם יתברך; ולזה ספר , שכבר אמר אליהו אל אחאב שלא יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דבר השם יתברך , וזה יהיה כשישובו לעבודתו יתברך. וכאשר ראה שלא לקחו מוסר בזה , ואע"פ שהם רואים קיום ייעודי הנביא וקללותיו , סבב שישוב אליהו אל אחאב ויעשה מה שיתבאר ממנו כי יי' הוא האלהים , מצד המופת הנפלא שיתחדש בו , ויתבאר בו עם זה כי הבעל הוא הבל , לתכלית שישובו ישראל כלם לעבודת השם יתברך ויהרגו נביאי הבעל. וכאשר ראה השם יתברך כי לא נכנע אחאב בזה , הראה לו נפלאות בעשיית הטובות , כדי שידע שהוא יי' , ויעד לו זה הטוב על יד נביאו , עד שכבר נצח במתי מעט מלך ארם עם כל המלכים אשר היו אתו; ושנה בזה הפועל , כדי שתתחזק בלבו האמונה בשם יתברך. ובכל זה לא לקח מוסר , ולזה קרה לו מהרע מה שקרה. התועלת הששה עשר הוא: לפרסם עוצם הנפלאות שעשה השם יתברך על יד אליהו. והוא שהתמידו העורבים להביא לו בנחל כרית , אשר נסתר שם שנה אחת , לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב; ומכד הקמח שהיה בו מעט קמח וצפחת השמן שהיה בו מעט השמן הסתפקו אליהו והאלמנה וביתה שנה אחת , ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן לא חסרה; והחיה בן האלמנה אחר מותו; והוריד האש מן השמים לאכול העולה והעצים והאבנים , ולחכה המים אשר בתעלה עם רבוי המים שנשפכו שם; ורדת המטר בהפלגה , כאשר התפלל אליהו אל השם יתברך עם הפלגת העצירה שהיתה אז; ומה שהביא השם יתברך לאליהו במדבר על יד המלאך עוגת רצפים וצפחת מים; ומה שעמד ארבעים יום וארבעים לילה בזולת מאכל ומשקה. והנה סופרו אלו הנפלאות , כי בהאמנה בהם פִּנָּה חזקה מפנות התורה. התועלת השבעה עשר הוא: ללמדנו שכבר אפשר שיעבור הנביא על קצת מצות התורה בדבר יי' לפי שעה. ולזה ספר שהעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב , והיה אוכל הבשר בדבר יי' , אע"פ שלא היה יודע אם היא כשרה. ובזה תמצא שהקריב עולה בחוץ בשעת איסור הבמות. ובזה השורש העירה התורה במה שאמרה "אליו תשמעון" (דב' יח , טו) , כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה. התועלת השמונה עשר הוא: לפרסם עוצם הכפל המופתים אשר נעשו על יד אליהו. עד שכבר תמצא , שלא הביא השם יתברך מהקמח בכד הקמח ומהשמן בצפחת השמן כי אם מה שיספיק לשעה אחת , כדי שיכפל המופת יותר ויתפרסם זה לאלמנה בזה האופן , כי כבר התמיד זה המופת שנה אחת. וכזה תמצא , שהעורבים הביאו לו שנה אחת לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב , ולא הביאו לו בפעם אחת ליום אחד או לשני ימים או יותר; עם שבזה הערה , שהשם יתברך בחר זה לנביאו בזה האופן , כדי שיהיה המזון יותר בריא ויותר רחוק מהעפוש. עם שבשני אלו הדברים תועלת , לבאר שהשלמים אין ראוי שיבקשו היתרונות , אבל יספיק להם ההכרחי לבד. התועלת התשעה עשר הוא: להודיע שראוי לאדם לברוח מהסכנה כשיוכל על זה , ולא יסמוך על הנס במה שאפשר לו להמלט בצד אחר. הלא תראה , כי גם הנביא , כשיירא מאחאב , צוהו השם יתברך שילך קדמה ויסתר בנחל כרית , ושם לא יראהו שום אדם , וגם מזונו יהיה שם מהנחל , והעורבים יביאו לו לחם ובשר; כי אם היה לו בא מזונו שם על ידי אדם , אולי יודיע זה למלך , כי כל דבר לא יכחד מן המלך , לפי שכל אחד מהיודעים יודיע לו זה למצוא חן בעיניו. והתמיד לו זה שנה אחת ואז יבש הנחל , ולא השתדל השם יתברך להביא שם מים , כי לא היה צריך עתה לכמו זה ההסתר הנפלא , כי כבר נואש ממנו המלך באופן מה; והספיק לו ההסתר בית האלמנה , והיא היתה מתקנת לו מזונו באופן ראוי. לזאת הסבה בעינה ספר , שכאשר ירא אליהו מאיזבל , קם והלך על נפשו במדבר דרך יום , שלא יראהו אדם. וזה , כי אע"פ שהשם יתברך שליט בעשיית המופתים , הנה אינו עושה אותם כי אם בעת הצורך , כמו שביארנו במקומות רבים במה שקדם. התועלת העשרים הוא: להודיע שכמו שיושגחו הנלוים לַשָלֵם , בשיביא השם יתברך עליהם טובות בזכותו , כן תדבק שם ההשגחה יותר מצדם להביא עונש על החוטאים על צד התוכחת , כאמרו "בקרובי אקדש" (וי' י , ג). ולזאת הסבה אמר בזה המקום "מה לי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני" (מ"א יד , יח). התועלת העשרים ואחד הוא: להודיע כי כבר היה מושגח החוטא בזכות האיש הטוב המושגח , אם יהיה האיש הטוב מצטער ברע שיקרה לאיש ההוא , כי להצילו מהצער ינצל החוטא מהרע. ולזה אמר "הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעותה להמית את בנה" (מ"א יז , כ); וזה , כי מפני זה יצטער אליהו ברע שיקרה לה. ולזאת הסבה צער עצמו לה להתמודד על הילד שלש פעמים , להשים פיו על פיו ועיניו על עיניו וידו על ידו. וכן בזה האופן ולזאת הסבה גם כן צער עצמו להביא הגשם כשגהר ארצה , ושם פניו בין ברכיו , כדי שימלטו מהצער הזה שיביא השם יתברך גשם על הארץ. ומזה הצד תועלת תפלת האדם השלם לזולתו מפני הצטערו על הרע שיקרה לו , כמו שזכרנו זה השרש במקומות רבים. התועלת העשרים ושנים הוא במדות , והוא: להודיע שמי שיעשה דבר מה לתכלית מה , ראוי שלא יקצר מהבאת כל הסבות העוזרות בהבאת התכלית ההוא , ומהסרת כל הסבות המונעות הגעתו. ולזה תמצא , כי אליהו כשרצה שיבא גשם על הארץ על צד ההשגחה , התחכם בכל עוז להכרית האמונה הנפסדת , אשר בעבורה נענשו ישראל בשנעצר מהם המטר; ולזה רצה להכרית נביאי הבעל ונביאי האשרה כשיִבָּחֵן לעם כי דבר הבעלים הבל ואין בם מועיל. וכבר השתמש בזאת הבחינה בכל הצדדים שהיה איפשר לו , שלא ישאר להם בה ספק: ולזה בחר שיהיו הקרבנות פרים , מפני מה שנפלו ישראל בו מהטעות אחרי עגלי הזהב; ורצה שיבחרו להם נביאי הבעל הפר האחד , כדי שלא יוכלו לומר: אלו היה לנו הפר ההוא אשר נשאר לאליהו היה הבעל שומע לקולנו; ורצה גם כן שיעשו תחלה , כדי שלא יאמרו כי אלהיהם כעס על ששמוהו אחרון , ולזה לא ענה אותם; ורצה שיקראו בשם אלהיהם , כדי שיתפרסם לכל שהם קוראים לאלהים ואין קול ואין עונה ואין קשב , ולא יוכלו להתנצל ולומר שזה אשר לא ענה אותם באש מפני שלא קראו לו; ולזאת הסבה גם כן רצה שיקראו בקול גדול , באופן שלא ישאר להם בזה שום התנצלות. ואחר זה הקים מזבח יי' ההרוס , להעיר כי לו לבדו ראוי שתהיה העבודה , והוא אחד לבד. ולזה רצה להראות כי במקום בעצמו אשר עבדוהו בראשונה יעבדוהו עתה , לפי שהוא אחד לבד בזולת רבוי; הנה כמו שהזהירה התורה שלא לעבדו "כי אם במקום אשר יבחר יי'" (דב' יב , יד) אחרי הגלותו שם , והוא בית המקדש , כן רצה אליהו , כאשר הביא אותו ההכרח להקריב בחוץ במצות השם יתברך , להדמות לפי היכולת לדרכי התורה , כמו שזכרנו. וכבר בנה אותו לשם יי' , כדי שיכירו הכל כי כל מעשיו היו לשם יי' , ולזה ענהו באש. והקים בו מהאבנים למספר בני ישראל , כאלו העיר בזה כי ישראל בכללם ראוי שיהיו לשם יתברך , כי הוא לקחם לו לעם; וכאלו היה זה סימן שכבר ישובו כלם לאמונתו. וצוה לשפוך שם מהמים כמות רב , כדי שיתבאר לישראל יותר עוצם גבורת השם יתברך , בהורידו אש לאכול את העולה ואת העצים ואת האבנים , וללחך המים אשר בתעלה. והיו מספר הכדים שתים עשרה לסבה בעינה שיהיו מספר האבנים שתים עשרה. התועלת העשרים ושלושה הוא בדעות , והוא: להודיע שאין בשם יתברך תנועה והשתנות; וזהו שרש גדול בענין השם יתברך , כמו שהתבאר במקומותיו. וזה למדנו מההתול שהתל אליהו בנביאי הבעל , באמרו "כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ" (מ"א יח , כז); למדנו בזה , שאלו המקרים הם משוללים מהשם יתברך. התועלת העשרים וארבע הוא בדעות , והוא: להודיע שהמופתים יעשה אותם השם יתברך על יד נביאו באמצעות התפלה. וזה שרש רב התועלת , כבר זכרוהו רבותינו (ברכות ו , ה; פר"א לב , א) , וכבר למדנו זה ממה שספר בזה המקום מתפלת אליהו על בן הצרפית להחיותו , ומתפלת אליהו שיענהו השם יתברך באש בפני כל ישראל , ומתפלתו שיבא המטר עם הפלגת העצירה שהיתה אז. ובזה נתבאר , שלא הוגבל בעת בריאת העולם שיתחדשו אלו המופתים בעת שנתחדשו , כמו שחשבו אנשים ממה שאמרו ז"ל (בר"ת ה , ב): תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. וזה שאם הונח הענין כן , יתחייבו ענינים מגונים , אין המלט מהם; אם תחלה , יתחייב שתהיה תפלת הנביא עליהם לבטלה; ואם שנית , יתחייב שיתחדשו גם כן בעת שהוגבל חדושם בזולת נביא ובזולת משתדל - וכבר יחוייב זה , לפי שאין לאומר שיאמר שכבר הוגבל אז גם כן שימצא אז נביא , כי זה בלתי איפשר , כי הנביא לא יהיה אלא בשלמיות יקנם הם רובם , בבחירתו שיקנם ושלא יקנם; ואם הנחנו שיחוייב אז גם כן שיהיה נביא , הנה בטלנו טבע האפשר , ויחוייב שיהיה זה האיש על כל פנים בעל שלמיות יתכן בהם שיהיה נביא - ואם שלישית , כי מפני שהמופתים נמצאים מתחדשים בעבור תועלת מה , לפי המקרים והמשיגים הנמצאים אז לאנשים , ויחוייב כשהונח חדוש אלו המופתים בעת ההוא בדרך ההכרח , שיהיה חדוש אותם המקרים והמשיגים אשר בעבורם נתחדשו אלו המופתים על צד ההכרח גם כן. והמשל , שאם הונח הענין כן , הנה מפני שמופת רדת האש מן השמים על העולה ועל העצים ועל האבנים , ואכלה אותם , ולחכה המים אשר בתעלה , היה לתכלית שיסורו ישראל מעבודת הבעלים וישובו אל השם יתברך , הנה היה מחוייב לפי זאת ההנחה שיהיו ישראל אז עובדים הבעלים , ויהיו אם כן מוכרחים לחטוא; וזה יבטל טבע הבחירה וטבע האיפשר , ויפיל התורה בכללה , כי מהגדולות שבפנות אשר עליו נבנית הוא , שלאדם בחירה ימשול בה לעשות מה שיסודר לו מהבחירה , אם עבודה אם מרי , הכל לפניו "החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דב' ל , טו). התועלת העשרים וחמשה הוא: להודיע שאין ראוי לשלם לחמול על הרעים המחטיאים זולתם ומסירים אותם מאחרי השם יתברך , כי החמלה עליהם היא אכזריות על הטובים. ולזה ספר שכבר צוה אליהו לתפוש את נביאי הבעל כלם , באופן שלא ימלט איש מהם , והורידם אל נחל קישון ושחטם שם. התועלת העשרים וששה הוא: להודיע שראוי לכל אדם לחלוק כבוד למלכות. הלא תראה כי אליהו , עם עוצם מעלתו בנבואה , שנס מתניו לרוץ לפני אחאב עד באו ליזרעאל. ואמנם חלק לו כבוד עתה , לא קודם זה , כי ידמה שגם הוא סר אז מאחרי הבעלים , והאמין בשם יתברך , ולזה הסכים לאליהו בהריגת נביאי הבעל; אך קודם זה , שהיה בתכלית הרוע , לא חלק לו כבוד , וכן לא חלק לו כבוד , כשחטא בדבר נבות. התועלת העשרים ושבעה הוא: מה שלמדנו מזה , שהיה לאליהו אורך חיים נפלא , ולזה אמר "קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי" (מ"א יט , ד). ומזה נתישרנו להאמין שפנחס הוא אליהו , ושאליהו לא מת , כמו שביארנו אצל ביאורנו זה הספור. התועלת העשרים ושמונה הוא: להודיע עוצם הכנת הר סיני להגיע שם הנבואה. ולזה ספר שכאשר הגיע אל המערה שם , באהו דבר יי' בזה האופן הנפלא. התועלת העשרים ותשעה הוא: להודיע שהכונה במציאות הנביא היא להשגחה על מי שהוא נביא בתוכם , וכאשר ישתמש הנביא בזה לתכלית אחר זולת המכוון בו , לא תסכים החכמה האלהית שיהיה נביא לעם ההוא. ולזה תמצא שספר , שכאשר ראה השם יתברך היות אליהו מבקש רע לישראל , הישירו להבין שאין השם יתברך חפץ בהבאת הרעות; ולזה ראה במראה הנבואה הרוח והרעש והאש ולא היה בהם יי' , ואחר זה הראה לו כבודו , אז שאל לו שנית "מה לך פה אליהו" (מ"א יט , יג). וידמה , שמרוב כעס אליהו על חטאת ישראל , לא התחכם לעמוד על הכונה האלהית בזה המראה שהראה לו השם יתברך , ולזה השיב שנית לשם יתברך כמו התשובה הראשונה. וכאשר ראה השם יתברך שהוא משתמש בנבואתו להביא רע על ישראל , בהפך מה שכוון בה , אז הודיעו שימשח אלישע לנביא תחתיו; עם שכבר הודיעו עם זה איך יקום השם יתברך נקמתו מישראל בעזבם את בריתו , על ידי חזאל ויהוא ואלישע. התועלת השלושים הוא: להודיע כי רוב החשק בבקשת השלמות והחכמה מביא האדם אל השלמות. הלא תראה כי אלישע , מפני חוזק חשקו אל השלמות האנושי , בא אל זאת המעלה הנפלאה הנזכרת בזה הספר; וכבר יגלה עוצם חשקו לזה , שהוא הניח בית אביו , שהוא עשיר מאד , תכף שהשליך אליהו אדרתו עליו , ועזב אביו ואמו לזה התכלית , והשתדל להיות משרת את אליהו למען ילמד תמיד ממנו; ומרוב שמחתו בזה זבח צמד הבקר , ובשל הבשר בכלי הבקר ונתן לעם לאכול; עם שכל זה להעיר שהוא נפרד מכל וכל מאלו העסקים המלאכותיים , ומעתה תהיה כל השתדלותו בבקשת החכמה והשלמות , ולזה לא רצה שישארו הדברים אשר היה חורש בהם. התועלת השלשים ואחד הוא במדות , והוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיפרד מבית אביו ואמו בזולת ידיעתם , כדי שלא יכאיב לבם כשלא ידעו איפה הוא. ולזה תמצא , שעם רוב חשק אלישע ללכת אחרי אליהו , הנה התעורר ללכת לאביו ולאמו לנשק אותם ולהודיעם הפרדו מהם. התועלת השלשים ושנים הוא במדות , והוא: להודיע כי "לפני שבר גאון" (מש' טז , יח) , רוצה לומר , שהגאוה סבת השבר , ושהבוטח בכחו ובחזקו ינוצח. ולזה ספר כי בן הדד , מפני שנתגאה מאד ושלח למלך ישראל שכספו וזהבו לו הוא ונשיו ובניו הטובים לו הם , והסכים לו מלך ישראל , ולא נתפייס בזה מרוב בטחו על חזקו , אבל היה רוצה לקחת כל מחמד עין שיהיה בבית המלך ובבית עבדיו; וכאשר לא הסכים בזה מלך ישראל אמר , בוטח על חזקו , שלא יספיק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגליו (ראה מ"א כ , י). ולפי שהיה בוטח על חזקו , הראה לו השם יתברך כי לא לאדם דרכו , וסבב שבמתי מעט נצחהו אחאב בשתי מלחמות זו אחר זו. והנה שם השם יתברך בטחו על חזקו כלי להפילו במלחמה הראשונה , כי מפני זה צוה לתפוש חיים אנשי החיל היוצאים מישראל , ובא מחיל ארם איש לקראת כל איש מהם לתפשו חי , כי לא היה ירא שיכו אותם בני ישראל; וזה היה סבה שהכו איש אישו , ונסו ארם מפני זה ונצחום ישראל , והגיע לבן הדד בסוף הענין שלא נשאר לו איש מהחיל אשר היה בוטח בחזקם. התועלת השלושים ושלשה הוא: להודיע חוזק השתדלות החכמה האלהית לקרב ישראל לעבודתו. וזה , כי בעת אשר נתישרו להאמין כי יי' הוא האלהים , מפני המופת הנפלא שהראה להם אליהו , הראה להם נצוחם המון חיל ארם הנפלא במתי מעט , למען ידעו כי יי' הוא האלהים ותתחזק אמונתם בו יותר , כמו שזכר בזה המקום. התועלת השלשים וארבעה הוא: להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב , שלא יחמול עליו , אך יבער אותו מן הארץ , פן ימצא לו מקום אחר זה , אם ימלט , להשחית הוא ועמו לפי היכולת. ולזאת הסבה תמצא , שצותה התורה (במ' כה , יז) להכות את המדינים , מפני מה שנתבאר כי הם צוררים לישראל בנכליהם אשר נכלו להם , וצותה (דב' כה , יט) גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסבה. ולזה ספר , כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד , אשר שמהו השם יתברך בחרמו וברשתו ובמכמרתו , כעס השם יתברך עליו , ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו. התועלת השלשים וחמשה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיקשה את לבו. הלא תראה מה שקרה לנבות מפני הקשותו לבו , שלא נתרצה להחליף כרמו אל המלך בכרם טוב ממנו , ולא רצה גם כן למכרו אליו. התועלת השלשים וששה הוא: לפרסם כי מפני היות אחאב מלך שומרון , היה מושל בישראל ומניע אותם לעשות מה שירצה , ולזה לא נענשו כל כך החורים אשר הסכימו במיתת נבות בזה האופן המגונה; וזה , כי בני שרי המדינות היו את אחאב בשומרון , ומפני זה היו מוכרחים אבותיהם לעשות רצונו , כדי שלא ימית בניהם , ולזה זכר שנערי שרי המדינות היו את אחאב בשומרון , וקרא גם כן לזאת הסבה אחאב 'מלך שומרון' , כי מפני היותו מלך בשמרון היה מלך בכל עשרת השבטים. ולזאת הסבה אמר "קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשומרון" (מ"א כא , יח) , כמו שביארנו בביאורנו לזאת הפרשה. התועלת השלשים ושבעה הוא: לפרסם חטא אחאב בדבר נבות וענשו הנפלא על זה החטא ושאר חטאיו , ועונש איזבל על זה החטא , כמו שיעד לו אליהו. כי זה כלו והדומה לו בזה הספור מקיים , שהשם יתברך שופט האדם לפי מעשיו , והיא פנה חזקה מפנות התורה. התועלת השלשים ושמנה הוא: להודיע שהרוגי מלכות נכסיהם למלכות. ולזה שלחה איזבל על דבר נבות שיעידו בו כי בירך אלהים ומלך , כדי שיהיה חייב מיתה מפני ברכתו המלך , ולזה יוכל אחאב לרשת את כרמו. ואפשר שנאמר שכבר הומת נבות ולא היו לו בנים , ולזה אמר במה שאחר זה "אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש" (מ"ב ט , כו) , והם הבנים שהיה עתיד להוליד. וידמה , שאחאב היה הקרוב לו , ולזה ירד אחאב לרשת; ולזאת הסבה אמרה לו איזבל "כי אין נבות חי כי אם מת" (מ"א כא , טו) , מגיד שכיון שמת , מכל מקום יהיה אחאב יורשו. התועלת השלשים ותשעה הוא: להודיע שבית הסקילה היה מחוץ לעיר , ולזה אמר "ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים וימות" (מ"א כא , יג). התועלת הארבעים הוא: להודיע שכאשר יעד השם יתברך יעוד רע לאיש על חטאיו , ונכנע האיש מלפני השם יתברך , הנה השם יתברך ינחם על הרעה ההיא. ולזה תמצא שזכר כי מפני שנכנע אחאב מלפני השם יתברך , לא יביא הרעה שיעד לו בימיו. התועלת הארבעים ואחד הוא לפרסם רוע תכונת אחאב , שעם כל מה שקדם מאלו הדברים , שהיה ראוי שיקח בהם מוסר וישוב לשם יתברך , הנה כבר תמצא שכאשר אמר לו יהושפט שידרוש דבר השם , הסתפק בנביאי האשרה שהיה לו , ולא דרש פי יי' מנביאי יי'. התועלת הארבעים ושנים הוא: להודיע ש"עצת יי' היא תקום" (מש' יט , כא) , לא תועיל תחבולה להנצל ממנה , אם לא על צד התשובה אל השם יתברך , כי אז ינחם על הרעה. ולזה ספר , שלא הועיל לאחאב היותו מתחפש ובא במלחמה , שלא יפול במה שיעד לו השם יתברך על יד נביאו. ולפי שכבר נתקיימו במיתתו ייעודים רבים , כמו שביארנו , אמר "כדבר יי' אשר דבר" (מ"א כב , לח) , ולא אמר 'כדבר יי' אשר דבר ביד עבדו פלוני'. התועלת הארבעים ושלשה הוא: להודיע שיש במה שיושפע מצבא השמים מה שהוא מימין השם יתברך , ובו מה גם כן מה שהוא לשמאלו. ובכלל , הנה הרעות המסודרות ממנו הם כאלו הם משמאל השם יתברך , מפני היותם בלתי מכוונות בעצמן , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ספר שני) , והטובות השופעות מהם הם מכוונות בעצמן.
ריכוז קישורים