תנ"ך - ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהוָֽה: (מלכים א פרק ו פסוק א)

וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל־יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה: (מלכים א פרק ו פסוק א)

ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית לה': (מלכים א פרק ו פסוק א)

ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית ליהוה: (מלכים א פרק ו פסוק א)

תרגום יונתן:

וַהֲוָה בְאַרבַּע מְאָה וּתמָנַן שְׁנִין לְמִפַּק בְּנֵי יִשׂרָאֵל מֵאַרעָא דְמִצרַיִם בְּשַׁתָּא רְבִיעֵיתָא בְּיֶרַח זִיו נִצָנַיָא הוּא יַרחָא תִניָנָא לְמִמלַך שְׁלֹמֹה עַל יִשׂרָאֵל וּבנָא בֵיתָא קֳדָם יְיָ :

עין המסורה:

בשמונים - ו' מלא (בלישנא): בר' ה , כו; שו' ג , ל; מ"א ו , א; מ"ב יט , לה; תה' צ , י; אס' א , ד. וכל דברי הימים דכותהון בר מן א' (חסר): דה"ב ב , יז. לצאת - ג': שמ' יט , א; *במ' לג , לח; מ"א ו , א. הרביעית - ד' מלא (בלישנא): *במ' טו , ה; וכל מלכים (מ"א ו , א , לז; מ"ב יח , ט - נמנים כאחד; בר מן אחד - 'רבעית': מ"א ו , לג); יר' מו , ב; יח' מח , כ. זו - ב': מ"א ו , א , לז. למלך - ג': מ"א ב , טו; ו , א; קה' ד , יד.

מסורה גדולה:

כל סיפרא הרביעית מל' בר מן רבעית .

מסורה קטנה:

בשמונים - ו' מל' וכל דברי הימי' דכות' ב' מ' א'; לצאת - ג'; זו - ב'; למלך - ג'.

רש"י:

בחדש זיו - הוא אייר , 'דאית ביה זיוא לאילני' (ראה ר"ה יא , א); וכן תירגם יונתן: "זיו ניצניא". הוא החדש השני - למניין החדשים , שהרי ניסן ראש השנה לחדשים. למלוך שלמה על ישראל - מוסב על השנה הרביעית: רביעית למלכות שלמה; וכן הוא אומר במקום אחר "ויחל לבנותו בחדש השני... בשנת ארבע למלכותו" (דה"ב ג , ב).

ר' יוסף קרא:

בחדש זיו - פתרונו: בחודש שאורה שולטת בו , הוא אייר , שכבר חמה שולטת בעולם; שכל מי שרוצה לבנות ביניין מקויים , צריך לבנותו בעת "חום צח עלי אור" (יש' יח , ד) ולא ביום מעונן , כדי שידבק הסיד בקיר ולא יפול הטיח מן הקיר. ופתרון רבותינו (ר"ה יא , א): חודש זיו - שיש בו זיו לאילנות; וכן תרגם יונתן: "בירח זיו ניצניא". ואם תאמר: אף ניסן וסיון וכל חדשי ימות החמה , אתה יכול לקרוא לכל אחד ואחד 'חודש זיו' , לפי שבכל אחד ואחד שולט בו אורה כמו כן!? לכך נאמר: הוא החדש השני למלך שלמה - ואי אתה מוצא חודש שיני למלכי ישראל אלא אייר , שהרי למלכי ישראל מונין מניסן; נמצאת למד שקורהו שיני משני טעמים: אחד שהוא שיני לחדשים , שהרי ניסן ראשון לחדשי השנה , ועוד שהוא שיני למלוך שלמה על ישראל.

רד"ק:

בחודש זיו - הוא אייר , שהוא שני לחדשים , כי ניסן ראש לחדשים. ונקרא זיו , כמו שפירשו רבותינו ז"ל (ר"ה יא , א): דאית ביה זיוא לאילני; פירוש: זהר הפרחים והנצנים; וכן תרגם יונתן: "בירח זיו נצניא". למלך שלמה - טעמו לשנה הרביעית , לא לחדש השני הסמוך אליו; וכמוהו רבים; כי בשנה הרביעית למלכו החל לבנות הבית , וכן כתוב בדברי הימים "ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו" (דה"ב ג , ב). ויבן הבית - החל לבנותו.

רלב"ג:

בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל וגו' - רוצה לומר , כי בשנה הרביעית למלך שלמה על ישראל , בחדש השני ממנה , והוא חדש אייר , החל שלמה לבנות הבית; וכן כתוב בספר דברי הימים (דה"ב ג , ב).

ר' יוסף כספי:

בחדש זיו - הוא סיון , כי אז זיוה ואורה לארץ , וכן כתב באלפרגני: וזהרה הארץ על היות השמש בטלה; והפכו "בול" (להלן , לח). למלוך שלמה על ישראל - דבק עם הרחוק , רוצה לומר: עם בשנה הרביעית.

ר' ישעיה מטראני:

בשנה הרביעית - למלכות שלמה. בחודש זיו הוא החודש השני - זהו אייר , שניסן הוא ראש לחודשי השנה. ונקרא חודש זיו , שבו יש זיו לאילנות , וכך תרגומו: "בירח זיו נצניא". למלוך שלמה - עונה על בשנה הרביעית.