תנ"ך - והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהֶעָרִ֣ים יַהֲרֹ֡סוּ וְכָל־חֶלְקָ֣ה ט֠וֹבָה יַשְׁלִ֨יכוּ אִישׁ־אַבְנ֜וֹ וּמִלְא֗וּהָ וְכָל־מַעְיַן־מַ֤יִם יִסְתֹּ֙מוּ֙ וְכָל־עֵֽץ־ט֣וֹב יַפִּ֔ילוּ עַד־הִשְׁאִ֧יר אֲבָנֶ֛יהָ בַּקִּ֖יר חֲרָ֑שֶׂת וַיָּסֹ֥בּוּ הַקַּלָּעִ֖ים וַיַּכּֽוּהָ: (מלכים ב פרק ג פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל־חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ־אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל־מַעְיַן־מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל־עֵץ־טוֹב יַפִּילוּ עַד־הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ: (מלכים ב פרק ג פסוק כה)

טקסט בלבד:

והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה: (מלכים ב פרק ג פסוק כה)

תיקון קוראים:

והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה: (מלכים ב פרק ג פסוק כה)

תרגום יונתן:
וְקִרוַיָא פַגַּרוּ וְכָל אַחסָנְתָא שַׁפִּירְתָא רְמוֹ גְבַר אַבנֵיהּ וּמלוּהָא וְכָל מַבּוּעֵי מַיָא סְתַמוּ וְכָל אִילָן דְּיָאֵי עֲקַרוּ עַד דְּלָא אִשׁתְּאַרַת אַבנָא בְּכוּתלָא דְּלָא פַגְּרוּהָא וְאִסתְּחַרוּ קַלָעַיָא וּמחוּהָא :

עין המסורה:
והערים - ה' פסוקים 'וכל וכל וכל': ש"ב טו , כג; מ"ב ג , כה; יח' לח , כ; מי' א , ז; נחמ' ט , ו. מעין - ד' בפתח: יהו' טו , ט; יח , טו; מ"ב ג , כה; שה"ש ד , טו. וכל - עץ - ה': ראה לעיל , יט. חרשת - ב': מ"ב ג , כה; יש' טז , ז.

מסורה גדולה:
חרשת ב' עד השאיר אבניה בקיר לאשישי קיר חרשת. קדמיה קמ' .

מסורה קטנה:
והערים - (ד') [ה'] פס' וכל וכל וכל; מעין - ד'; חרשת - ב'.

רש"י:
והערים יהרוסו - היו הורסים. ישליכו איש אבנו - שהיו נוטלים האבנים מן החומות , עד השאיר כל אבני הקירות בקיר , לעמוד על חרסית שלהן , הוא הטיט; כלומר , שלא היתה עוד אבן בחומה. ואחרי זאת , ויסבו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה , שלא נשברה הקמה , והפילוה.

ר' יוסף קרא:
והערים יהרסו - היו הורסין. ישליכו איש אבנו - שהיו נוטלין האבנים מן החומות , עד השאיר כל אבני הקירות בקיר על חרסית שלהן , הוא הטיט; כלומר , שלא היתה עוד אבן בחומה. ואחרי זאת , ויסבו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה שלא נשברה , והפילוה.

רד"ק:
עד השאיר אבניה בקיר חרשת - קיר חרשת - שם עיר גדולה בערי מואב , זוכר אותה בכל מפלת מואב (ראה יש' טז , ז - יא; יר' מח , לא - לו). ולפי שהיתה בעלת השם זכר אותה , ולא זכר הערים האחרות שהרסו. ופירוש עד השאיר: הכל הרסו והפילו , עד השאירו קיר חרשת לבדה , שהיתה עיר בצורה , ובה לא השאיר אלא אבני החומה; זהו אבניה - אבני העיר הזאת; כי כל מה שהיה מחוץ לעיר הרסו , והפילו העצים הטובים , וכל האבנים היו משליכים בחלקות הטובות , ונשארה חומת העיר הזאת. ויסובו הקלעים ויכוה - הכו בחומה עד שהרסוה. ידמה כי לשאר הערים לא היו צריכים להם קלעים , אלא היו כובשים הערים , ואחר כן היו הורסים אותם; ולזאת שהיתה עיר בצורה , הוצרכו הקלעים. והקלעים האלה לא היו קלעים ביד , אלא היו קלעים שמשליכין בהן אבנים גדולות בדיק , וכיוצא בו; שבאבן אחת משא כבד , ומשליכין באותם הכלים האבן לחומה , עד שישברו החומה; וכן עשו לקיר חרשת והכוה. ויונתן תרגם: "עד דלא אשתארת אבנא בקרתא דלא פגרוה , ואסתחרו קלעיא ומחוה".

רלב"ג:
והערים יהרסו... עד השאיר אבניה בקיר חרשת - רוצה לומר , שבעיר ההיא לבדה השאיר אבניה , כי היתה חזקה מאד , וכבר היו סובבים הקלעים ומכים אותה.
ריכוז קישורים