תנ"ך - ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן: (ישעיהו פרק א פסוק ג)

טקסט וניקוד:

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ישעיהו פרק א פסוק ג)

טקסט בלבד:

ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן: (ישעיהו פרק א פסוק ג)

תיקון קוראים:

ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן: (ישעיהו פרק א פסוק ג)

תרגום יונתן:
יָדַע תּוֹרָא זָבְנֵיהּ וּחמָרָא אוֹריָא דְמָרוֹהִי יִשׂרָאֵל לָא אֵילֵף לְמִידַּע דַּחלְתִי עַמִי לָא אִסתַּכַּל לִמתָב לְאוֹרָיתִי :

עין המסורה:
אבוס - ב': יש' א , ג; מש' יד , ד.

מסורה קטנה:
אבוס - ב' באין אלפים.

רש"י:
ידע שור קונהו - מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו; לא שינה ממה שגזרתי עליו , לומר: איני חורש היום; וחמור לא אמר לבעליו: איני טוען היום. ומה אֵילו שנבראו לשמשכם , ואינן לא לקיבול שכר אם יזכו ולא לשילום פורענות אם חוטאים , לא שינו את מדתם שגזרתי עליהם; וישראל , שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים יקבלו פורענות , לא ידע - לא אבו לידע; ידעו ודשו בעקב; ועמי (בנוסחנו: עמי) לא נתן לב להתבונן. [ידע שור קונהו - מתקנו בחרישה ביום , ומאחר שהרגילו בכך יודע בו; אבל חמור - אטום , אינו מבין בעליו עד שיאכילנו. וישראל לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו "ישראל יהיה שמך" (בר' לה , י) והודעתיו קצת חוקותי; והם עזבוני , כדמפורש ביחזקאל "ואומר איש את גלולי" וגו' (כ , לט). ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם 'עמי בני ישראל' , לא התבוננו כחמור.]

ר' יוסף קרא:
ידע שור קונהו - אפילו השור הזה מכיר האדון שהוא קניין שלו; שאין קונהו האמור כאן אלא לשון 'קניין' , כשם שאתה אומר "קונה שמים וארץ" (בר' יד , יט); וכן "מקנה קניינו אשר רכש" (בר' לא , יח). ישראל לא ידע - ישראל , שהוא אחד מחמשה קניינין שקניתי בעולמי , שנאמר "עם זו קנית" (שמ' טו , טז) , אינם מכירים את קונם (ראה אבות ו , י).

ראב"ע:
ידע - הזכיר השור והחמור , כי הם הנמצאים תמיד עם בני אדם. אבוס - מקום אכילתו , והוא במקום מוכרת וסמוך שוה , וממנו "וברבורים אבוסים" (מ"א ה , ג); "ומשור אבוס" (מש' טו , יז) - 'פָעוּל'; והטעם , שהוא עומד באבוס. ישראל לא ידע - והנה הבהמות טובות בדעת יותר ממנו. ועמי (בנוסחנו: עמי) לא התבונן - הטעם כפול , כדרך רוב נבואות ושירת האזינו (דב' לב) , גם משלי בלעם (במ' כג - כד); והטעם: כי אני גדלתים , והם לא הכירוני.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ידע שור קונהו ומשביחו , ומביא צוארו בעולו ואינו בועט; וכן חמור - פיטום בעליו , ונוטה שכמו לסבול משאו , ואע"פ שאין להם לב להבין. לא ידע - טובתי לעבדני.

רד"ק:
שמעו שמים - החל ספרו בדברי תוכחה , כי בני דורו היו רעים; ואע"פ שכתוב בעזיהו "ויעש הישר בעיני יי'" (מ"ב טו , ג) , וכן יותם (שם , לד) , הרי נאמר בעזיהו "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית" (דה"ב כו , טז); ובימי שניהם היו העם מזבחים ומקטרים בבמות; וכתוב בדברי הימים במלכות יותם "עוד העם משחיתים" (דה"ב כז , ב) , כל שכן בימי אחז שהיה רע ועשה רעות גדולות , כמו שכתוב (ראה מ"ב טז , ב - ד). וכן העם היו בימיו , כמו שכתוב "בעזבם את יי' אלהי אבותם" (דה"ב כח , ו); ואף בימי חזקיהו לא היה לבבם שלם אל יי' , כמו שכתוב בדברי הימים (כנראה דה"ב ל , י). ואמר בפתחו תוכחה: שמעו שמים , וכן משה רבינו עליו השלום שהוכיח את ישראל אמר "האזינו השמים" (דב' לב , א) , כי הם עדים בין יי' ובין ישראל , כמו שכתוב "ואעידה בם את השמים ואת הארץ" (דב' לא , כח) , לפי שהם קיימים והדורות הולכים , או לפי שאם יעברו על הברית , השמים לא יתנו טלם והארץ לא תתן יבולה. ויש דרשות למה אמר 'שמיעה' לשמים 'והאזנה' לארץ , בהפך מה שאמר משה רבינו עליו השלום; ואחת מהן: לפי שהיה משה קרוב לשמים , לפיכך אמר "האזינו השמים" , ולפי שהיה רחוק מן הארץ , לפיכך אמר "ותשמע הארץ"; בא ישעיהו ואמר: שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים , והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ. כי יי' דבר - מה שאני אומר הם דברי יי' אשר שלחני , שהיה צועק על בניו ואומר: בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי - גידלתי אותם ורוממתים על כל עם. והכפל לחזק העניין במלים שונים , והעניין אחד; וכן מנהג המקרא במקומות רבים. ואדוני אבי ז"ל פירש: גדלתים בתורתי ורוממתים בשכינתי; והם פשעו בי - כי במרד ובמעל עברו על תורתי , להכעיסני; כי יש מכירים וכופרים , ויש שאין מכירים , ועליהם אמר: ידע שור - זכר הבהמות שהם גדלות עם האדם לעבודתו , ואע"פ שאינם בני דעת , בכח ההכרה שיש בהם לרחק מן הנזק ולקרב אל התועלת , יכירו מי שייטיב להם תמיד , והם הבעלים , ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם. ואין פירוש קונהו: קונה אותו בדמים לבד , אלא המגדלו ועושה לו צרכיו תמיד; וכן "אביך קנך" (דב' לב , ו); "קונה שמים וארץ"(בר' יד , יט). ופירוש אבוס: מקום מאכל הבהמה. והוא שֵם בשקל "אטון" (מש' ז , טז) , והוא אחד בסמוך ובמוּכְרָת. והנה אלה , אע"פ שהם בהמות , מכירים המטיב להם , וישראל , שהיו עמי שקניתים מבית עבדים , לא ידעו כי אני המטיב להם , ונתתי להם ארץ נחלה , וגרשתי גוים מפניהם; שאם הכירו זה , לא עזבוני ולא עבדו אחרים במקומי; ולא התבוננו , כי בשמרם את תורתי הם בטובה , ובעזבם תורתי הם ברעה; איך לא התבוננו זה.

ר' יוסף כספי:
ידע שור קונהו וגו' - אלו הסגלות לאלו הבעלי חיים תמצאם כתובים בספר המועתק בעניני מחלוקות הבעלי חיים עם בני האדם. לא ידע... לא התבונן - הטעם: לא ידע קונהו ולא התבונן בעליו. והכל כפל ענין במלות שונות. וגם בזה וכל הדומה לזה שכל ספרי הקדש מלאים מזה , אין התחכמות לתת טעמים וסבות , רק השתגעות.

ר' ישעיה מטראני:
ידע שור קונהו המאכיל ומשקה אותו , וישראל לא ידע מה שהטיב להם כל הטובות.
ריכוז קישורים