תנ"ך - בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ: (ישעיהו פרק ב פסוק י)

בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ: (ישעיהו פרק ב פסוק י)

בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאנו: (ישעיהו פרק ב פסוק י)

בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו: (ישעיהו פרק ב פסוק י)

תרגום יונתן:

יֵיעֲלוּן לְמִערַק בְּטִנָרַיָא וּלאִיטְמָרָא בְּעַפרָא מִן קֳדָם דְּחִילָא יְיָ וּמִזִיו יְקָרֵיהּ :

עין המסורה:

בוא - י"ג מלא: *בר' כד , לא; לט , טז; מג , כה; וי' כה , כב; יהו' י , כז; מ"ב טז , יא; יש' ב , י; ל , ח; יח' לג , כב (פעמיים); לח , יח; יואל ג , ד; מל' ג , כג. וכל שמואל וכתובים דכותהון בר מן ה' (חסר): ש"ב יד , לב; תה' קה , יט; קכו , ו; אס' ה , יד; דה"ב כה , ח. בצור - ג' דגשין: שמ' יז , ו; יש' ב , י; איוב יט , כד.

מסורה גדולה:

בצור ג' דגש' והכית בצור בוא בצור לעד .

מסורה קטנה:

בוא - י"ג מל' וכל שמו' וכתי' דכות' ב' מ' ה'; בצור - ג'; גאנו - ל' חס'.

רש"י:

בא בצור - לבא בצור לברוח בנקרת הצורים. והטמן בעפר - ולהטמן בעפר.

ר' יוסף קרא:

בא בצור והטמן בעפר - כל מי שהשתחוה למעשה ידיו , הנה יום בא שעתיד לבא בצור ולהטמן בעפר. בוא - כמו 'לבוא' , והטמן - כמו 'להטמן'.

ראב"ע:

בא - שם הפועל , כמו כי "בא ובא" (יר' לו , כט). או ציווי , שיאמר כן כל איש לרעהו. וכן הטמן - מבניין 'נפעל'.

ר' אליעזר מבלגנצי:

בא בצר - לבא בצר ולהטמן בעפר מפני פחד יי' , שהרי עיני גבהות האדם ותפארת רום עיניו - דברים שנתן עיניו אליהם להשתגב בם , ושהיה מתפאר בם לעזרה - שפל; שלא ישא עוד עיניו אליהם , כי ייבטלו , כמו שמפרש והולך: ושח רום אנשים מליגבה עוד. ונשגב יי' , ולא יהא עוד דבר למשגב , רק שם יי' , כלומר: הבוטחים בשם יי' הם ישוגבו , כענין "בו ירוץ צדיק ונשגב" (מש' יח , י); "כי נשגב שמו לבדו" (תה' קמח , יג) - הוא לבדו גבה למשגב; וכל 'משגב' לשון עזרת גובה הוא; אבל הבוטחים בעשרם ובמגדלותם ישפלו , ויבאו "במחילות עפר" (להלן , יט) להחבא , כמו שמפרש והולך.

רד"ק:

בא בצור - ואז יאמרו איש לאחיו: בא בצור; בעפר - במחילות העפר.

ר' יוסף כספי:

בא בצור וגו' - דבור לנכח עמנו. והטעם: במערות הצור , כמו שיבאר עוד (להלן , יט); וכן בעפר - טעמו: ובמחלות העפר. וזה כלו , כמו שאמרנו (ראה הקדמתו לישעיה) , על תגברת החיה הראשונה עד שלקו על ידה עשרת השבטים , וגם רֹב יהודה וגם יושבי ירושלם , ואם לא נכבשה; וגם לקו כל האומות , כמו שיאמר עוד "כי יום ליי' צבאות" וגו' (להלן , יב) , אבל העיקר על סנחריב ונבוכדנצר.