תנ"ך - כי־תנוח יד־ה' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי במו מדמנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כִּי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָד֤וֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן בְּמֹ֥י בְּמ֥וֹ מַדְמֵנָֽה: (ישעיהו פרק כה פסוק י)

כִּי־תָנוּחַ יַד־יְהוָה בָּהָר הַזֶּה וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמֹי בְּמוֹ מַדְמֵנָה: (ישעיהו פרק כה פסוק י)

כי־תנוח יד־ה' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי במו מדמנה: (ישעיהו פרק כה פסוק י)

כי־תנוח יד־יהוה בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי במו מדמנה: (ישעיהו פרק כה פסוק י)

תרגום יונתן:

אֲרֵי תִּתגְּלֵי גְבוּרְתָא דַייָ בְּטוּרָא הָדֵין וְיִתְּדָשׁוּן מוֹאֲבָאֵי בַּאֲתַרהוֹן כְּמָא דְמִתְּדָשׁ תִּבנָא בְּטִינָא :

עין המסורה:

במי (במו קרי) - כ"ד כתיב יו"ד בסוף תיבותא וקרי ו"ו: ש"ב כג , ט; יש' כה , י; יר' ב , כז; ו , כה (פעמיים); יג , כ (פעמיים); כג , יח; מח , כ (פעמיים); נ , יא (ארבע פעמים); תה' יז , יא; איוב ו , כט; לג , כא , כח (פעמיים); עז' י , לה , מד; נחמ' יב , יד; דה"ב ט , כט; לד , ט. במו - ט': יש' כה , י; מג , ב; מד , טז , יט; תה' יא , ב; איוב טז , ד , ה; יט , טז; כז , ח. מדמנה - ב': יש' י , לא; כה , י.

מסורה קטנה:

ונדוש - ל'; כהדוש - ל'; במי - במו ק'; מדמנה - ב'.

רש"י:

כי תנוח יד יי' - גבורתו של מקום. ונדוש - יהא נדש. תחתיו - במקומו. ונדוש - כמו "נמוג" (יש' יד , לא); "ונרוץ הגלגל" (קה' יב , ו). מתבן - תבן. מדמנה - טיט; וכן "לדומן על פני האדמה" (יר' ח , ב).

ר' יוסף קרא:

כהדוש מתבן - 'פורגון' בלעז. במו מדמנה - בתוך החומר; כאשר ילוש הנחתום את המתבן בתוך הטיט כשרוצה לגרף את התנור. מדמנה - כמו "לדומן על פני האדמה" (יר' ח , ב); [לשון 'דריכה'].

ראב"ע:

כי. יד יי' - מכתו. ונדוש מואב - שבאו לעזור הצרים על ציון. ונדוש - מבניין 'נפעל' , מהפעלים השניים הנראים , או מפעלי הכפל. כהדוש - שם הפועל מבניין 'נפעל' , ובא שורק תחת חולם , כי יתחלפו. מדמנה - מקום הדומן.

ר' אליעזר מבלגנצי:

כי תנוח ותשקוט יד יי' בהר הזה להכות את כל הגוים שנאי ציון. והיד היא 'הליטה והמסכה הנצפנת להם בהר' (ראה לעיל , ז) , ועתה מפרשה. ונדוש מואב , שחירף את ישראל. תחתיו - במקומו. כהדוש תבן בדומן לבנים. ובשביל "חרפת עמו יסיר" שאמר למעלה (פס' ח) תפס מואב , כדכתיב "שמעתי חרפת מואב אשר חרפו את עמי" (צפ' ב , ח).

רד"ק:

כי תנוח יד יי' - להכות בעמים. ונדוש מואב - אע"פ שהאומות נתבלבלו , ולא נכר היום אי זה עמון ואי זה מואב ואי זה אדום , וכן שאר האומות , וכן באותן הימים לא יהיו נִכָּרִים העמים , וכן כתוב בנבואת דניאל "ואלה ימלטו מיד אדום ומואב וראשית בני עמון" (דנ' יא , מא) , פירוש: מיד מלך הצפון , אבל אם ימלטו מיד מלך הצפון , לא ימלטו מיד האל במלחמת גוג ומגוג. והעניין , כי אע"פ שאינם ניכרים והם מעורבים זה בזה , אפשר שיהיו בהם משפחות ידועות. או יקרא 'אדום' האומה השוכנת בארץ אדום , ויקרא 'מואב' לשוכנת בארץ מואב , וכן לכולם. וזכר הנה מואב , כי יהיו לעזר לגוים הבאים מארץ צפון לירושלם עם גוג ומגוג , ולפי שמואב הם שכנים לארץ ישראל וקרובים להם , יכינו להם לבאים דרכם ויהיו עמהם; לפיכך זכר מואב בפרט , ואמר שיהיו נדושים מואב תחתיו - ופירושו: במקומו; וכן תרגם יונתן: "באתריהון". ויהיה נדוש כמו שהוא נדוש התבן באשפה. מתבן - כמו 'תבן'. ומדמנה - היא האשפה , כי הזבל שבאשפה נקרא 'דומן' , כמו "היו דומן לאדמה" (תה' פג , יא); "כדומן על פני השדה" (מ"ב ט , לז). ואדוני אבי ז"ל פירש: מדמנה - שם עיר מערי מואב , כמו שכתוב בנבואת מואב "גם מדמן תדומי" (יר' מח , ב); ופירוש הפסוק כן: ונדוש מואב במקומו , שהוא מדמנה , כהדוש מתבן - כמו שדשין התבן. ויונתן תרגם "כמא דמתדש תבנא בטינא".

ר' יוסף כספי:

ונדוש מואב - זכר זה בפרט , כי היה לשכים בעיני ישראל תמיד , ועתה יהיה נכנע תחתיו. מדמנה - דמן ואשפה.

ר' ישעיה מטראני:

ונדוש מואב תחתיו - שהיו תדיר שכינים רעים לישראל. כהדוש מתבן במי מדמנה - כמו שדשין התבן בתוך החומר כשעושין הלבנים; ומדמנה הוא כמו "לדומן על פני האדמה" (יר' ח , ב).