תנ"ך - הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ: (ישעיהו פרק כח פסוק כה)

טקסט וניקוד:

הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ: (ישעיהו פרק כח פסוק כה)

טקסט בלבד:

הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו: (ישעיהו פרק כח פסוק כה)

תיקון קוראים:

הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו: (ישעיהו פרק כח פסוק כה)

תרגום יונתן:
הֲלָא אִם יְשַׁווֹן בֵּית יִשׂרָאֵל אַפֵּיהוֹן לְמֶעֱבַד אוֹרָיתָא יְתוּב וִיכַנֵישׁ יָתְהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְּאִנוּן מְבֻדְּרִין בֵּינֵיהוֹן הָא כְקִצחָא וּככַמוּנָא דְמִזדְּרֵיק וִיקָרֵיב יָתְהוֹן זַרעֲיָן זַרעֲיָן לְשִׁבטֵיהוֹן הָא כְזַרעֵי חִטִין עַל לִגנִין וּסְעָרִין עַל סִימָנִין וְכוּנָתִין עַל תְּחוּמִין :

עין המסורה:
ושם - ח': *בר' ל , מא; דב' כב , יד; כז , טו; ש"א ח , יא; יש' כח , כה; יר' יז , ה; זכ' י , ג; תה' נ , כג.

מסורה קטנה:
ושם - ח'; שורה - ל'; נסמן - ל'; גבלתו - ל'.

רש"י:
הלוא כן דרך החורש: כיון שחרש , משוה פני האדמה ואחר כך זורע. והפיץ קצח - אם קצח בא לזרוע , זורעה בתפוצה , אם כמון בא לזרוע , זורעו בזריקה; קצח - מין אוכל הוא. ושם חטה שורה ושעורה נסמן וגו' - ואם תבואה בא לזרוע , כך היה מנהגו: זורע החטין באמצע החרישה , והשעורין זורע סביב להן לסימן , והכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו. ושם חטה שורה - לשון 'שררה' , זורעה באמצע , ונראית שורה על השעורין והכוסמין.

ר' יוסף קרא:
הלא (בנוסחנו: הלוא) כן דרך החורש: כיון שחרש , משוה פני האדמה , ואחר כך תיזרע. והפיץ קצח - אם קצח בא לזרוע זורעה בהפיצה , ואם כמון בא לזרוע זורעו בזריקה. קצח - מין אוכל הוא. ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו - ואם תבואה בא לזרוע , כך היה מנהגם: זורע חטין באמצע החרישה , ושעורים זורע סביב להם סימן , והכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו. ושם חיטה שורה - לשון 'שררה' , לשון גידול: זורעה באמצע ונראית שורה על השעורים ועל הכוסמין.

ראב"ע:
הלא... שוה - מגזרת 'שָוֶה' , "ואשת מדינים נשתוה" (מש' כז , טו). קצח - הוא כמין כמון ודק ממנו , והוא שחור. שורה - יש אומרים: הטובה; ויש אומרים (השרשים: 'שור'): במדה , כמו "במשורה" (יח' ד , יא) , והוא הישר. ושעורה הנסמן - מקום השעורה ידוע; נסמן - כמו 'סימן'. וכסמת גבולתו - מגזרת "מגבלות תעשה אותם" (שמ' כח , יד).

ר' אליעזר מבלגנצי:
גם עוד תראו מן העובד , שאף אם חרש ופיתח ושידד אדמתו , הלא אם שכששיוה פני האדמה , כשבא לזורעם , והפיץ קצח וכמון יזרוק בכל הערוגה למלאות הערוגה מהם , מה שראוי לעשות בחטה ושעורה שהיא תבואת הלחם , שכשאדם רוצה למלאות ערוגתו מן הזרע , מפיץ וזורק בכולה; ושם חטה שורה בראשי הערוגות , כשר וכמלך בגדוד שיושב ראש , ובְשִׂימָה , בהנחה ביד , שלא בזריקה ובהפצה , מה שראוי לעשות בקצח וכמון; ושעורה כמו כן שָׂם בְּשִימָה , שלא בהפצה ובזריקה , במקום מסוים ומסומן וניכר , בזוית אחת דבר מועט; וכן הכסמת ישים בְּשִׂימָה , בלא הפצה וזריקה , בגבולי הערוגה; נמצא שמילא ערוגות השדה מדברים שאינם צריכים , ומתבואת הלחם לא זרע רק הגבולים. ועכשיו , הלא אם כה יעשה , ויסרו בעל השדה במשפט - יביאהו אל השופט , והשופט יורנו שיש לו דין עליו.

רד"ק:
הלא אם שוה פניה - אם - כמו 'כאשר' , וכן "אם יהיה היובל" (במ' לו , ד). אמר: כאשר שוה פני האדמה - שכתש הרגבים ושוה פניה כדי שיפול הזרע בשוה. והפיץ קצח וכמון יזרוק - כי לכל זרע יש לו משפט היאך יזרע , והקצח והכמון צריך לזרעם במקום שהעפר כתוש הרבה ודק. שורה - מן "במדה במשקל ובמשורה" (וי' יט , לה) , שפירושו: מדה; ושורה - תואר לדבר הנתון במדה; והיא בה"א בלשון נקבה , לפי שהיא תואר לחטה שהיא לשון נקבה. ואמר: וכן ישים החטה בזריעתו במקום מן האדמה , שיודע שהוא מקום טוב לזריעת החיטה , יזרענה שם במדה , לא יוסיף על המקום ההוא ולא יגרע. וכן שעורה שם גם כן במקום נסמן - שיש לו סימן שם במקום זריעת השעורים. וכוסמת גם כן ישימנה בגבולתו הידוע לו. וכן לכל זרע וזרע , יזרע כמשפטו ובמקום הראוי לו; אבל זכר אילו , שהם עיקר מאכל האדם והבהמה , וכן הקצח והכמון הם מיני תבלין צריכין למאכל האדם; כן הוא משפט הזריעה. ושורה ונסמן וגבולתו - עניין אחד; ואמר העניין במלות שונות , כמנהג. וקצח הוא זרע שחור , והוא ממיני התבלין. וכמון ידוע , והוא הנקרא 'כומין' בלעז.

ר' יוסף כספי:
הלא אם שוה וגו' - כבר הודעתיך טעם הלא , כי אחר שהשלילה בתמה הנה נשאר החיוב מונח; והטעם בזה , כאלו אמר: ואחר אשר שוה פניה , יפיץ קצח , וכמון יזרק , וישים חטה ושעורה במשורה; כי שורה - שֵם נגזר , מטעם "במשורה" (יח' ד , יא) , שהוא שֵם דמיון ראשון. ונקראת זאת המדה 'משורה' , מטעם "שרים" (יש' כג , ח) ו"שרות" (מ"ב יא , ג) כי המדה הזאת היתה שָׂרִית וראשית לכל מיני המדות. או נכון שיהיה שרש 'שור' עיקר ענינו 'משורה' , שענינו שעור מוגבל וגדור מאד , כאמרנו בלשונינו: איש ימדוד , שגם מזה הענין נאמר 'מעלות המדות' , וכן ראוי שיהיה כל שר. ושעורה נסמן - הטעם בענין: נסמן ומצוין; וכן כסמת - בענין מוגבל בכמות. והנה ראה דקדוק לשון הקדש , כי אמר 'יפיץ' ויזרוק ו'ישים' , וכן שורה ונסמן וגבלתו , והכל לפי הראוי למין , מין; וכן הנביחה לכלב , והשאגה לאריה , והנהיקה לפרא , והגעיה לשור , והצהילה לסוס. אוי נא לנו כי אבדנו לשוננו , ובכלל הן גוענו , אבדנו (ע"פ במ' יז , כז); וזכור זה.

ר' ישעיה מטראני:
הלא אם שוה עובד האדמה פניה , ומיד והפיץ קצח וכמון יזרק ושם חטה שורה - לשון 'שררה וחשיבות'; שיזרענה באמצע. ושעורה ישים נסמן - שתהא סימן לחיטה , כלומר: סביב. והכוסמת יזרע על הגבולים.
ריכוז קישורים