תנ"ך - הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים: (ישעיהו פרק לג פסוק טז)

טקסט וניקוד:

הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים: (ישעיהו פרק לג פסוק טז)

טקסט בלבד:

הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים: (ישעיהו פרק לג פסוק טז)

תיקון קוראים:

הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים: (ישעיהו פרק לג פסוק טז)
הוּא בַּאֲתַר רָם וּמנַטַל יְהֵי בֵית מִשׁרוֹהִי בֵּית מַקדְּשָׁא תְּסַבַּע נַפשֵׁיהּ מְזוֹנֵיהּ מְסַפַּק מוֹהִי קַיָימִין כְּמַבּוּעַ דְּמַיִין דְּלָא פָסְקִין מוֹהִי :

מרומים - ג' מלא (בלישנא): יש' לג , טז; תה' קמח , א; קה' י , ו. מצדות - ח' (בקמץ , בלישנא): שו' ו , ב; ש"א כג , יד , יט , כט; יש' לג , טז; יר' מח , מא; נא , ל; יח' לג , כז. נתן - ד' בקמץ: *שמ' ה , טז; יש' לג , טז; יח' לב , כה; דה"ב כח , ה. נתן - כ"א (בלישנא; בקמץ ובפתח): ראה יש' ט , ה.

מרומים - ג' מל'; נתן - ד'.

לחמו ניתן - לא יהא "מבקש לחם" (תה' לז , כה) , כי מן השמים יספיקו לו מזון. מימיו נאמנים - מקור מימיו לא יכזב , כלומר: זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו.

פחדו בציון חטאים - החטאים יאחזון חיל ורעדה ליום הדין מן הקדוש ברוך הוא שהוא שוכן בציון ודן את הרשעים , וחיל ורעדה תאחז חניפים , שיאמרו: מי יגור לנו אש אוכלה - מי משלנו יכול לגור בציון עם משרתי הקדוש ברוך הוא שדרים עמו בציון והם מוקדי עולם? והקדוש ברוך הוא משיבם: הריני מודיעכם מי הוא שיכול לגור עמי במחיצתי בציון: הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון - הוא יכול לדור בציון שנקראת 'מרום' , דכתיב "ובאו ורננו במרום ציון" (יר' לא , יא) , ולא אתם; וכן הוא אומר "נשגב יי' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה" (לעיל , ה). ואף מן אתרה לית היא חסרה , שציון נקראת 'מרום': הרשעים והחניפים מתפחדין לומר מי בהם (יכול) לגור בציון עם הקדוש ברוך הוא שהוא אוכל אש , והקדוש ברוך הוא משיבם: הולך צדקות הוא מרומים ישכון , ולא אתם; היה לו להשיב לפי שאילתם 'הוא ציון ישכון' , ולא: מרומים ישכון; אלא על כרחך אתה למד שנקרא 'מרום'. ומדרש רבותינו (ב"ר מח , ו): פחדו בציון חטאים אחזה רעדה לחניפים - אמר רבי ירמיה בן אליעזר: משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר , והיה זה לוקה וזה מרתת. אמר רבי יוחנן: כל 'חניפה' שנאמרה במקרא , במינים הכתוב מדבר; בנין אב שבכולן: אחזה רעדה חניפים. אמר רבי יהודה ברבי סימון (שם): לארכילסטס שמרד במלך; אמר המלך: כל מי שתופשו , אני נותן לו פרוקופו; עמד אחד ותפשו , אמר המלך: ישמרו שניהם עד למחר. והיה זה וזה מתפחד: זה מתפחד לומר: איזה דין דן אותו המלך; וזה מתפחד לומר איזה פרוקפי נותן לו המלך. כך לעתיד לבא , ישראל מתפחדים ואומות העולם מתפחדים; ישראל מתפחדים , דכתיב "ופחדו אל יי' ואל טובו" (הו' ג , ה) , ואומות העולם מתפחדים דכתיב: פחדו בציון חטאים. אמר רבי יהודה ברבי סימון: למה הוא קורא אותם מוקדי עולם? שאילו ניתן להם רשות , היו שורפים כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה. הולך צדקות - זה אברהם , שנאמר בו "ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט" (בר' יח , יט); ודובר מישרים - "מישרים אהבוך" (שה"ש יד , כג); מואס בבצע מעשקות - "אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך" (בר' יד , כג); נוער כפיו מתמוך בשוחד - "הרימותי ידי אל יי'" (בר' יד , כב); הוא מרומים ישכון - רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין משום רבי יוחנן (ב"ר מד , יב): העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע , וזהו שאומר "הבט נא השמימה" (בר' טו , ה) , ואין אומר "הבט" אלא מלמעלה למטה; מצדות סלעים משגבו - אילו ענני כבוד; לחמו ניתן - "ואקחה פת לחם" (בר' יח , ה); מימיו נאמנים - "יוקח נא מעט מים" (בר' יח , ד); מלך ביפיו תחזינה עיניך - "וירא אליו יי'" (בר' יח , א). ולפי פשוטו: ראויים הם העינים שלא נסתכלו ברע , כעניין שנאמר למעלה: עוצם עיניו מראות ברע , שתחזינה מלך ביופיו. תראינה ארץ מרחקים - מארץ מרחקים - שהרחקתים שם , אראה אתכם נפלאות. [ותרגום ארץ מרחקים: אלו שנדונים בגיהנם.]

הוא - עושה אלה. ישכון - בציון , כאילו דר במצדות. לחמו נתן - יהיה נתון לו לחם להספיקו. נאמנים - שלא יכזבו , והטעם , שלא יכרתו. והנה הוא יושב בטח , גם יתענג.

הולך צדקות ודובר מישרים ומשפיל עצמו בלי גאות , הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו; מואס בבצע מעשקות , נוער כפיו מתמוך בשחד , הוא לחמו נתן תמיד , דבר יום ביומו , ומימיו נאמנים , שלא יפסקו לעולם; אטם אזנו משמע דמים , הוא לא ישמע עם עמקי שפה משמע נלעג לשון אין בינה; עצם עיניו מראות ברע , הוא לא יראה את עם נעז; וכן כלם , 'מדה כנגד מדה'. נער כפיו - מנער אתם למטה מלהחזיק בם שחד. משמע דמים - עצת דמים שמיעצין אותו , כגון "לכה אתנו נארבה לדם" (מש' א , יא). מראות ברע - להיות שמח באיד חבירו , לראות ולשמח ברעתו. לחמו נתן - דברים הנוהגים במי שהוא עומד במקום גבוה מאד: צריך שיהא לחמו ומימיו ניתנים לו תמיד , וגם רואה למרחוק , והוא שאומר: תראינה ארץ מרחקים; וכך אומר: ומשם , ממרומים שתשכון , תחזינה עיניך מלך ביפיו - מלכי הגוים בעשרם ובכבודם , כענין "יפה ענף וחרש מיצל... וייף בגדלו... יפה עשיתיו ברוב דליותיו" (יח' לא , ג ואי'); "מלא חכמה וכליל יופי" (יח' כח , יב) - במלך צֹר; וכן תראינה ארץ מרחקים - ארצות גוים מיושבות. ואז לבך יהמה , ויחשב אימה עליהם , לאמר: איך אתקיים בין אילו המלכים והאומות? איה סופר עמים רבים ומלכים עצומים כאלה? איה שוקל עשרם וכבודם? כלומר: מי ישוה להם בעשר ובכבוד , בד בבד , משקל במשקל? - מלשון "לו שקול ישקל כעסי" (איוב ו , ב) , ומלשון "במאזנים לעלות" (תה' סב , י) , ומלשון "ישקלני במאזני צדק" (איוב לא , ו). וזה מוסב על מלך ביפיו ועל ארץ מרחקים. תאמר: איה סופר את המגדלים - מי יבנה מבצרות מעוזים של ארצות הללו? וכלפי שהוא יחיד כאן יירא , לומר: מי אני כנגד כל אלה? וכלפי מצדות סלעים , שהוא שוכן בו , יירא לאמר: מה מעוז ומשגב הוא זה שאני בו , לעמוד כנגד כל אלה? והוא מלשון "ספרו מגדליה" (תה' מח , יד); "ואת בתי ירושלם ספרתם" (יש' כב , י). וכלפי האימה שיהגה לבו , מחזק את לבו לאמר: לא תירא ולא תחת , שאת עם נועז וקשה לא תראה לעולם שיבא עליך. עם עמקי שפה משמע נלעג לשון - שלא תבין מה ידבר , כענין "גוי" אשר "לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר" (יר' ה , טו).

הוא מרומים ישכון - זה המלך ישכון בטח כשוכן במגדלים גבוהים; וכפל עוד העניין במלות שונות , לחזק; ופירוש מצדות: מגדלים חזקים. ולא נשתנה בסמיכות , להקל הקריאה. לחמו נתן - קמץ , כי הוא בינוני. מימיו נאמנים - קיימים , שלא יפסיקו. ואמר העניין הזה , רוצה לומר , כי שובע יהיה בימי חזקיהו , כמו שאמר בפרשה שלמעלה "אשריכם זורעי על כל מים" (יש' לב , כ).

אש אוכלה - כן היו קֹראים לסנחריב. לכן השיבם: הולך צדקות וגו' - וזה הוא חזקיה; וכן עליו: הוא מרומים ישכון , והוא מלך ביופיו. וטעם תחזינה - התחזינה ותראינה? ארץ מרחקים - הוא ארץ אשור שהיא רחוקה מירושלם , כמו שכתוב "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" (יש' לט , ג). וזה נמשך באמרו לבך יהגה אימה , כי בתחלה ירא חזקיה שיגלה סנחריב אותו לאשור כמו שגלו שם רבים ממלכינו , ולכן קצץ דלתות ההיכל (ראה מ"ב יח , טז) , וגם באחרונה פחד מזה , כמו ששלח לישעיה כאשר כתוב (ראה יש' לז , ב) , ולכן אמר לו ישעיה: לבך יהגה אימה וגו'. וזה דבור פנימי , כטעם "ויאמר עשו בלבו" (בר' כז , מא) , כי לא היה רוצה להראות ולפרסם כי היה מתפחד; ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

הוא מרומים ישכון - ולא יכול לכובשו. ומצדות סלעים יהא משגבו - לשון 'מצודה'; המגדל המבצר ייקרא מצודה; שהשם יהיה לו למשגב ולמבצר. לחמו נתן - ולא יקחהו סנחריב. ומימיו יהיו נאמנים - שלא יכזבו מימיו.
ריכוז קישורים