ר' אליעזר מבלגנצי:
הרי
אילו
הנבואות
התנבאתי
על
אשור
―
בימי
אחז
ובשנת
מותו
,
אחרי
מותו
במלוך
חזקיהו
―
שלשרפת
אש
יהא
,
וכשבא:
בארבע
עשרה
שנה
למלך
חזקיהו
עלה
סנחריב
מלך
אשור
על
כל
ערי
יהודה
הבצורות
,
ואז
באה
מפלתו
ונתקיימו
כל
הנבואות
האלה.
וגם
סדרו
הוא
תופס
,
הסופר:
אחר
"שנת
מות
המלך
אחז"
(יש'
יד
,
כח)
-
שנת
ארבע
עשרה
לחזקיהו;
ויתפשם
-
זה
היה
מעשה
אחר
,
ששלח
לו
חזקיה
הכסף
המפורש
במלכים
(מ"ב
יח
,
יד)
,
אלא
שהסופר
הקדים
לומר
לך
שם:
ויתפשם
-
אחרית
דבר.
ובתוך
שהיה
תופס
והולך
,
שכבר
תפס
רובן
,
שלח
לו
שלוחיו.
ר' יוסף כספי:
ויהי
בארבע
עשרה
שנה
וגו'
-
כבר
הודעתיך
כמה
פעמים
כונת
ספר
ישעיה
,
וגם
הראתיך
חבור
ספרי
הנביאים
,
כי
אינו
כמו
שיאמרו
הנוצרים
שאין
יחס
כלל
לסמיכות
הפרשיות
,
עד
שמפני
זה
אמרו
שנכון
שינבא
המשיח
שלהם
באמצע
סדור
אחר;
ואין
זה
כן.
אבל
אע"פ
שנניח
שכל
ישעיה
,
על
דרך
משל
,
נאמר
במקום
אחד
ובזמן
אחד
,
כענין
דרשה
אחת
מהדורשים
שלנו
,
או
כענין
ספרי
החכמות
שחברו
הפילוסופים
,
כמו
שנאמר
'ספר
המורה'
על
דרך
משל
,
הנה
מה
נכון
הסדר
שעשה;
ואע"פ
שיכפול
ענין
אחד
,
כמו
הצלחת
סנחריב
או
הפכו
ותשועת
ירושלם
מידו
,
אין
זה
מותר
בדבור
,
כי
גם
נהגו
הפילוסופים
לכפול
הדברים
,
ויאמרו:
'ונשוב
לבאר'
,
או:
'ונבאר
זה
יותר';
גם
יפסוקו
בין
עניניהם
,
ויאמרו:
'ונשוב
לבאר'
,
או:
'ונבאר
כונתינו'.
וכאלה
הענינים
הרבה
בתורה
,
וכל
שכן
ב'משנה
תורה'
,
כמו
שמבואר
למי
שיש
לו
עינים.
ולכן
עשה
ישעיה
בזה
הפלגה
גדולה
,
כי
כאשר
היה
עיקר
הכונה
במה
שקדם
עד
הנה
ספור
הצלחת
סנחריב
,
ואַחַר
-
נפילתו
,
ותשועת
ירושלים
מידו
על
ידי
חזקיה
,
והאריך
בזה
בפרטים
רבים
,
הנה
הטיב
לכתוב
בכאן
איך
היה
הענין
והמאורע
כלו
,
כמו
שעשה
ירמיה
בסוף
ספרו
(נה
,
א
-
לד)
,
ולא
נשענו
מצד
מה
שכתבו
זה
סופרים
אחרים
רבים
,
ובפרט
כותב
מלכים
ודברי
הימים.
ולכן
אין
לתמוה
אם
באלה
הכתובים
שנוים
מה
או
תוספת
או
גרעון
ממה
שכתבו
אחרים
,
כי
זה
אפשר
לרבוי
הסופרים
,
כמו
שאמר
יוסיפון
,
ורבים
סופרים
העידו
כמוני.
ובכלל
,
כי
מהתחילו
ויהי
בארבע
וגו'
עד
שסיים
"מה
אות
כי
אעלה
בית
יי'"
(יש'
לח
,
כב)
,
הכל
הוא
כדי
שנבין
כל
מליצותיו
במה
שקדם
בענין
סנחריב
ועמנו
ויתר
העמים
,
ואם
נכנס
בכלל
הדברים
הקודמים
בשני
מקומות
בפרט
נפילת
מלכות
נבוכד
נצר
,
וזה
בפרשת
'משא
בבל'
וגו'
(ראה
יש'
יג)
,
ובפרשת
'משא
מדבר
ים'
וגו'
(ראה
יש'
כא);
ואם
במקום
הראשון
רמז
בקצור
מופלג
שוב
בית
שני
,
אין
בזה
קושיא
כלל
,
כי
מלכות
אשור
אחת
בסוג
,
גם
טוב
הוא
מאד
לזווג
הענינים
בקצור
אף
בזולת
מקומם
,
כמו
שכתבתי.
וכמה
מזה
המין
בספרי
הפילוסופים
וגם
בספר
המורה
,
כל
שכן
שהעירנו
המורה
על
קצת
סודות
ספרו
הנכבד
ועל
ספר
התורה
,
באמרו
(מו"נ
א
,
פתיחה):
ולא
נאמר
דבר
בזולת
מקומו
,
אלא
להעיר
על
דבר
במקומו
,
וזה
ענין
אחד
מכלל
סתרי
תורה.
ואמנם
אמרו:
"בעת
ההיא
שלח
מרדאך
בלאדן"
וגו'
(יש'
לט
,
א)
,
עד
שסיים
"כי
שלום
ואמת
יהיה
בימי"
(שם
,
ט)
,
הנה
אין
זה
לבאר
מה
שקדם
כלל
,
אבל
הוא
הקדמה
והצעה
לבאר
מה
שעתיד
לדרוש
דרך
מליצות
,
רוצה
לומר:
"נחמו
נחמו"
וגו'
(יש'
מ
,
א)
,
עד
סוף
ספרו;
וזה
,
כי
בזה
המאורע
יעד
ישעיה
בפירוש
כי
תחרב
ירושלם
ויגלו
המלכים
לבבל
,
וכל
זה
נשלם
אחר
חזקיה
עד
סוף
צדקיהו
,
ועמד
חרבן
זה
זמן
מוגבל
,
כמו
שיפורש
בירמיה
(כט
,
י);
לכן
יאמר
אחר
יעוד
רעה
זאת
"נחמו
נחמו"
וגו'
(יש'
מ
,
א)
,
ואמר
"כי
מלאה
צבאה"
וגו'
(שם
,
ב);
וזה
הוא
זמן
שבעים
שנה.
ובזה
יאריך
ויאריך
בכמה
מיני
מליצות
עם
תוכחות
ומוסרים
,
וגם
יפרש
זה
יותר
,
בזכרו
עוד
לעיקר
כונה
נפילת
בבל
בקום
כרש
,
ויותר
באורים
,
עם
שנראה
לי
שישעיה
לא
ראה
כל
אלה
הפרטים
כמו
שראה
ירמיה;
ואיך
שיהיה
,
די
לנו
ולו
בזה
הכלל.
ובכלל
,
הטיב
מאד
ישעיה
אם
כתב
בתחלת
ספרו
פרשת
בארבע
עשרה
שנה
עד
"מה
אות
כי
אעלה
בית
יי'"
(יש'
לח
,
כב)
,
כי
היה
הקדמה
למה
שעתיד
לזכור
,
כמו
שנהג
בהקדימו
והַציעוֹ
"ויהי
בימי
אחז"
וגו'
(יש'
ז
,
א).
אבל
גם
הטיב
מאד
כי
כתבה
בסוף
כמו
שנהג
ירמיה
,
וגם
הטיב
יותר
,
כי
סמוך
לזה
כתב
"בעת
ההיא
שלח"
וגו'
(יש'
לט
,
א).
וכל
אלה
הדרכים
שונים
וכלם
טובים
,
ובכלל
זה
המכוון
מאלה
הספורים
הכתובים
בכאן
באמצע
ישעיה
,
שאינם
מליצות
,
רק
כמו
ספורי
ספר
מלכים
וזולתו.
ואתה
לא
תאמין
זולת
זה
,
והאמת
עֵד
לעצמו.
ואחר
שבארנו
כללי
הענינים
,
נשוב
לפרש
פרטים
מה
,
ואם
קדם
לנו
באורם
בספר
מלכים.