תנ"ך - הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת: (ישעיהו פרק מ פסוק כב)

טקסט וניקוד:

הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת: (ישעיהו פרק מ פסוק כב)

טקסט בלבד:

הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת: (ישעיהו פרק מ פסוק כב)

תיקון קוראים:

הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת: (ישעיהו פרק מ פסוק כב)

תרגום יונתן:
דְּאַשׁרִי בִתקוֹף רוּמָא שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וְכָל יָתְבֵי אַרעָא חֲשִׁיבִין קֳדָמוֹהִי כְּקִמצִין דְּמָתַח כִּזעֵיר שְׁמַיָא וּפרַסִינוּן כְּמַשׁכַּן יְקָרָא לְבֵית שְׁכִינְתֵיהּ :

עין המסורה:
חוג - ב': יש' מ , כב; מש' ח , כז. ואחד: וחוג - איוב כב , יד. כחגבים - ב': במ' יג , לג; יש' מ , כב. הנוטה - ד' מלא (בלישנא): יש' מ , כב; נא , יג; יח' כה , טז; תה' קד , ב.

מסורה גדולה:
חוג ב' הישב על חוג בחקו חוג על פני תהום . וחד וחוג שמים יתהלך .

מסורה קטנה:
חוג - ב'; כחגבים - ב'; הנוטה - ד' מל'; כדק - ל' וחס'; כאהל - ל'.

רש"י:
חוג - לשון 'מחוגה' (יש' מד , יג) , עוגל; 'קומפש' בלעז. ויושביה לפניו כחגבים. כדוק - כיריעה; 'טיילא' (בלעז).

ר' יוסף קרא:
היושב על חוג הארץ - חוג הוא "מחוגה" (יש' מד , יג) , שקורין בלעז 'צרקלא'; כל דבר שמקיף קורא 'חוג' , אף השמים , לפי שמקיפין את הארץ ככסוי של קערה נקראו 'חוג'. ויושביה של ארץ נחשבים לפניו כחגבים. הנוטה כדוק שמים - כדוק של עין. וימתחם כאהל לשבת - וכל המעשים הללו הנזכרים כאן , הראיתם שנתמוטטו מיום הבראם? ראיתם שנתמוטטה גיא מיום הוסדה ועד עתה? או שמא ראיתם הרקיע הזה מתמוטט מיום שנטהו כדוק ומתחו כאהל לשבת? רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש (ירוש' ברכות א , א [ב , ד]): רבי יצחק אמר: בשר ודם מותח אוהל אננקי , על ידי שהות רפי קימעא , ברם הכא "תרקיע עמו לשחקים" (איוב לז , יח); ואם תאמר שהם רפים , תלמוד לומר: "חזקים" (שם); ר' שמעון בן לקיש אמר: בשר ודם נוסך כולו אננקי , על ידי שהות מעלה חלודה , ברם הכא "חזקים כראי מוצק" (שם) - נראים כבשעת יציקתן.

ראב"ע:
היושב... חוג - מגזרת "ובמחוגה" (יש' מד , יג) , והטעם: הכלי העושה החוג , והוא הקו הסובב בעגול. והנה לְעֵד כי הארץ עגולה , לא רבועה , ואם אין צורך לפָסוּק , כי הדבר ידוע בראיות גמורות. וטעם היושב - שהכל מלא כבודו (ע"פ יש' ו , ג). כדוק - כשפריר (ראה יר' מג , י) , והוא קרוב מתבנית האהל. ואלה השמים אינם האופנים. וימתחם - כמו 'ויפרשם'. לשבת - תחתיו; והטעם , כי השם הוא היושב על חוג הארץ.

ר' אליעזר מבלגנצי:
הלא הבינתם הישב על חוג הארץ - על היקף סביבות הארץ , להתבונן בה מסביב , ועיניו משוטטות בכולה ושופט אותה , וישביה לפניו כחגבים , ומשפילם ושופטם ואין איש מהם יכול להיעזר , מי הוא? יש לכם להבין ולדעת כי ודאי יש לה מנהיג ושופט , בראותכם ישביה עולים ויורדים בה , ואי איפשר לאלהיכם לעשות זאת , שהרי אדם בראם. הלא הבינתם הנוטה כדק שמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ , והיה להם להיות נמוכים באמצען , קרוב לארץ , כמו בקצותם , הואיל ונטויין כדוק , והוא מתחם והגביהם באמצען בכיפה , בגובה מן הארץ , כאהל לשבת אדם בארץ.

רד"ק:
היושב - כאלו אמר על השמים כי הם חוג הארץ , כמו שיעשה אדם במחוגה העגולה , כי למחוגה יש שתי אצבעות , האחת יעמיד ובשנית יקיף העגֻלה , והנה נקודה בתוך העגלה; והארץ כמו הנקדה , כי היא התחתון שבעגולה , והשמים סביב הארץ כמו העגלה. ואמר היושב - דרך משל , כי אין לו מקום יתעלה מכל דמיון , אלא כאדם היושב על מקום גבוה מאד ומביט במקום השפל , ידמה לו הדבר הגדול - קטן; לפיכך אמר: ויושביה כחגבים , כמו שאמר "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במ' יג , לג). ויונתן תרגם: "דאשרי בתקוף רומה שכינת יקריה"; תרגם היושב כמו 'המושיב'. ואלה השמים שהם חוג הארץ הוא נטה אותם; וכפל העניין במלות שונות , כי וימתחם - כמו הנוטה , וכאוהל - כמו הדוק , כי פירוש דוק - יריעה שיעשה אדם ממנה אהל. ופירוש לשבת - לשבת תחתיהם , כי לא ישב אדם בבית אם אין עליו תקרה. ויונתן תרגם הנוטה כדוק: "דמתח כזעיר". ועניין וימתחם - הנטייה והפרישה , וכן בדברי רבותינו ז"ל (ראה חולין נו , ב): מקום שנמתח עמו; וממנו נקרא השק 'אמתחת' , כמו שפירשנו ב'ספר מכלל' בחלק העניין ממנו (שרשים: 'מתח').

ר' יוסף כספי:
כחגבים - כטעם "ונהי בעינינו כחגבים" (במ' יג , לג). כדוק - הוא ענין מיוחד , זולת דַק , ואם הם משרש אחד , וזה כי 'דוק' הוא מונח לבגד הדק וליריעה הנטויה לאהל. וטעם לשבת - שישב האדם תחתיו.

ר' ישעיה מטראני:
היושב על חוג הארץ - לשון 'עוגל' , כמו "ובמחוגה יתארהו" (יש' מד , יג) , שהוא כלי שעושין בו העיגול. הנוטה כדוק שמים - לשון 'יריעה פרושה'.
ריכוז קישורים