תנ"ך - לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לָכֵן֩ כֶּאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שָׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ: (ישעיהו פרק ה פסוק כד)

לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ: (ישעיהו פרק ה פסוק כד)

לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו: (ישעיהו פרק ה פסוק כד)

לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו: (ישעיהו פרק ה פסוק כד)

תרגום יונתן:

בְּכֵין יִתאַכלוּן כְּקַשָׁא בּאִישָׁתָא וּכעָמִירָא בְּשַׁלהָבִיתָא מִסְגֵי תוּקפְּהוֹן כִּשׁבַּז יְהֵי וּמָמוֹן אוּנסְהוֹן כְּאַבקָא דְפָרַח אֲרֵי קַצוּ בְּאוֹרָיתָא דַייָ צְבָאוֹת וְיָת מֵימַר קַדִּישָׁא דְיִשׂרָאֵל רַחִיקוּ :

עין המסורה:

את תורת - י"א בטעם דסמיכין (ב - י"א פסוקים טעם היתיב סמוך לטעם פשטא בלי מלה אחרת ביניהם): וי' ה , ב; דב' א , ד; יש' ה , כד; ל , לב; יר' יד , יד; טז , יב; כב , ל; דנ' ב , י; ז , כז; עז' ו , ח; ט , ד.

מסורה קטנה:

כאכל - ל'; וחשש - ל'; ירפה - ל'; כמק - ל'; ופרחם - ל'; כאבק - ל'; ואת אמרת - ל'; נאצו - ל'.

רש"י:

והיה הדבר הזה להם כאכל קש לשון אש - כאכל את הקש לשון האש. וחשש - תירגם יונתן: "עמירא" - קשין של שבלין; וכחשש - אשר הלהבה - תרפנו ותעשנו אפר. כמק - כדבר הנמק. ופרחם - גדולתם , כאבק העולה לפני רוח ומסתלקת , כן תסתלק.

ר' יוסף קרא:

לכן כאכל קש לשון אש - מי אוכל את הקש? לשון אש אוכל את הקש. וחשש להבה ירפה - ואף חשש להבה מרפה את הקש. וכאכול לשון אש את הקש , וכאשר ירפה אותו חשש להבה , כמו כן שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה; שרשם - אילו האבות , ופרחם - אילו הבנים. וכל כך למה? כי מאסו את תורת יי' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו. ומדרש רבותינו (פר"כ טו , ה): אמר רבי יודן בן פזי: "זנח ישראל טוב" (הו' ח , ג) - אין טוב אלא תורה , שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (מש' ד , ב). וכן הוא אומר: לכן כאכל קש לשון אש - וכי דרכה של קש לאכול אש , והלא אש אוכלת הקש? אלא קש זה ביתו של עשו שהוא משול בקש , שנאמר "ובית עשו לקש" (עו' א , יח); אש - זה ביתו של יעקב שהוא משול באש , שנאמר "והיה בית יעקב אש" (שם). וחשש להבה ירפה - זה ביתו של יוסף שהוא משול בלהבה , שנאמר "ובית יוסף להבה" (שם). שרשם כמק יהיה - אילו האבות שהם שרשם שלישראל. ופרחם כאבק יעלה - אילו השבטים שהם פרחיהם של אבות. כי מאסו את תורת יי' צבאות - אמר רבי יודן: זו תורה שבכתב; ואת אמרת קדוש ישראל נאצו - זו תורה שבעל פה.

ראב"ע:

לכן. קש - פָּעוּל , ולשון אש - פועֵל , וחשש - כמו קש , וכמוהו "תהרו חשש" (יש' לג , יא). ויחסר אות בי"ת עם להבה , כמו "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא); "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא); כי ירפה שב אל חשש , והוא פועַל ועומד. כמק - שימק השורש , והנה לא יעמד. כאבק - סמוך , ויחסר 'ארץ' או הדומה לו. והנה הטעם: האבות והבנים.

ר' אליעזר מבלגנצי:

לכן , על שהן אומרים "ימהר יחישה מעשהו" (לעיל , יט) , כאשר דברו באזני כן אעשה להם: פתאם יבא אידם. כאכל לשון אש את קש מהר , וכאשר חשש הבל הלהבה ירפה וימיס , כן שרשם ורטיבת ליחלוחם ימק , הנימק ונימס , וכאבק העולה ומתפזר ונזרה ואבד , על כי מאסו תורת יי' ומוסרו , שמורה להם ביד נביאיו; לפי שאיני ממהר ומחיש דברי לקיימם , ואודיעם כי דברי נביאיי אמת.

רד"ק:

לכן כאכל קש - מנהג הלשון להקדים הפוֹעֵל לפָעוּל , אבל כשהדבר מבואר שאין יכול לטעות בו , יקדימו פעמים הפעול לפועל , כמו זה; כי ידוע כי האש אוכלת הקש , ולא הקש האש; וכן "מים תבעה אש" (יש' סד , א); "אבנים שחקו מים" (איוב יד , יט). לשון אש - השלהבת , שהוא כצורת הלשון. וחשש להבה ירפה - כפל עניין במלות שונות. חשש הוא הקש הדק , ופירושו: ולשון להבה ירפה חשש , כלומר: יחלישנו ויבערנו. כלומר: כמו שהמעשה הוא קל מהרה , שלשון האש יאכל הקש , ולשון הלהבה ירפה החשש , כן יבא להם הרע קל מהרה ויכלם , עד ששרשם כמק יהיה. ומק הוא 'מקק' הנזכר בדברי רבותינו ז"ל (ראה שבת צ , א): מקק שלסופרים; והוא הרקב. ומשל שרשם רוצה לומר: החזק שבהם יהיה נמק ונמס. ופרחם הוא משל על החלושים. כמו האבק , שמרוב קלותו יעלה באויר ויכלה , כן יכלו כולם: החזקים והחלשים שהם רעים. ומאסו את תורת יי' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו - כפל עניין במלות שונות. כאבק - כולו קמוץ , וגם הכ"ף. ויונתן תרגם וחשש להבה: "וכעמירא בשלהוביתא". ובדרש (ראה פר"כ טו , ה): לכן כאכל קש לשון אש - וכי יש לך קש שהוא אוכל אש? אלא קש זה עשו; שכל זמן שמרפין ישראל ידיהם מן המצוות , שולט בהם , בישראל , שהם אש , עשו שהוא קש , שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" (עו' א , יח).

ר' יוסף כספי:

לשון אש הוא האוכל את הקש , וכן הלהבה הוא הפועל ברפיון החשש; כטעם "תהרו חשש תלדו קש" (יש' לג , יא). תורת יי' צבאות - תורת משה. אמרת - שם מונח ביחוד לאמר הגוזר מכלל תורת משה; וזה כמו מנשה הרשע , כמו שבאר המורה (מו"נ ג , נ).

ר' ישעיה מטראני:

לכן כאכל לשון האש את הקש , וחשש שהוא אחוז מן הלהבה שישרפנה , כן יהיה שרשם כמק - כדבר הנימס ומתמקמק , וגם פרחם כאבק דק יעלה - שיכלו כולם. חשש - הוא מין קש , כמו "תהרו חשש תלדו קש" (יש' לג , יא).