תנ"ך - מהר
צעה
להפתח
ולא־ימות
לשחת
ולא
יחסר
לחמו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מִהַ֥ר
צֹעֶ֖ה
לְהִפָּתֵ֑חַ
וְלֹא־יָמ֣וּת
לַשַּׁ֔חַת
וְלֹ֥א
יֶחְסַ֖ר
לַחְמֽוֹ:
(ישעיהו פרק נא פסוק יד)
מִהַר
צֹעֶה
לְהִפָּתֵחַ
וְלֹא־יָמוּת
לַשַּׁחַת
וְלֹא
יֶחְסַר
לַחְמוֹ:
(ישעיהו פרק נא פסוק יד)
מהר
צעה
להפתח
ולא־ימות
לשחת
ולא
יחסר
לחמו:
(ישעיהו פרק נא פסוק יד)
מהר
צעה
להפתח
ולא־ימות
לשחת
ולא
יחסר
לחמו:
(ישעיהו פרק נא פסוק יד)
תרגום יונתן:
מוֹחֵי
פוֹרעָנָא
לְאִתגְּלָאָה
וְלָא
יְמוּתוּן
צַדִּיקַיָא
לְחַבָּל
וְלָא
יַחסְרוּן
מְזוֹנְהוֹן
:
עין המסורה:
מהר
-
ב':
ש"א
ד
,
יד;
יש'
נא
,
יד.
צעה
-
ב':
יש'
נא
,
יד;
סג
,
א.
רש"י:
מהר
צועה
להפתח
-
אפילו
נקביו
קשים
עליו
,
צריך
הוא
למהר
ולהפתח
בהילוך
המעים
,
כדי
שלא
ימות
לשחת
,
וכיון
שמיהר
להפתח
,
צריך
למזונות
רבים
,
שאם
יחסר
לחמו
אף
הוא
מת.
צועה
-
לשון
דבר
העומד
להיות
נירוק
,
כמו
שהוא
אומר
במואב
,
שדימהו
הנביא
ליין
"השקט
אל
שמריו
ולא
הורק
מכלי
אל
כלי"
,
ונאמר
שם
"ושלחתי
צועים
וצעוהו
וכליו
יריקו"
(יר'
מח
,
יא).
דבר
אחר:
מהר
צועה
אותו
האויב
המציק
,
שהוא
עכשיו
חגור
מתנים
,
חלוץ
כח
,
ימהר
להפתח
ולהיות
חלש.
צועה
-
לשון
'חוגר'
,
וכן
"צועה
ברב
כחו"
(יש'
סג
,
א).
ולא
ימות
המסור
בידו
לשחת;
אבל
הלשון
הראשון
מדרש
אגדה
הוא
בפסיקתא
רבתי
(פס"ר
לג).
ראב"ע:
מהר
צועה
-
מגזרת
"צועים
וצעוהו"
(יר'
מח
,
יב);
והנה
צועה
-
כמו
'יושב
במצור
ובמצוק'
,
ואם
הוא
פועל
עומד;
והטעם:
כמו
'קשור'
,
ומלת
להפתח
-
לְעֵד.
ולא
ימות
לשחת
-
זה
הנביא.
ולא
יחסר
לחמו
-
כמיכיהו
(מ"א
כב
,
כז)
וירמיהו
(יר'
לז
,
כא)
,
שיאכילום
לחם
לחץ.
ר' אליעזר מבלגנצי:
מיהר
צועה
ונרמס
וכלוא
להפתח
מכלאו
שנכלא
מפניו
,
שלא
היה
סבור
,
ולא
ימות
לשחת
מאימת
מות
ורעב
,
כמו
שהיה
סבור
,
כי
לא
יחסר
לחמו
ברעב
,
במצור
ובמצוק
,
שימות
המציק
ואבד
שמו.
רד"ק:
מהר
צועה
-
לא
תזיקך
'חמת
המציק'
,
כי
עתה
ימהר
הגולה
להפתח
מבית
גלותו;
והוא
ישראל
שהוא
גולה
בין
העמים.
ולשון
צועה
הוא
עניין
'טלטול
ונוע
ממקום
למקום'
,
יש
בטלטול
השבי
ויש
בטלטול
אחר
,
וכן
לשון
'גלות'
,
כי
"גולה
אתה
למקומך"
(ש"ב
טו
,
יט)
-
אינו
טילטול
השבי.
ולשון
צועה
יש
בו
פועל
שהוא
עומד
,
כמו
זה:
מהר
צועה
,
וכן
"את
צועה
זונה"
(יר'
ב
,
כ);
ויש
שהוא
פועל
יוצא
כמו
"ושלחתי
לו
צועים
וצעוהו"
(יר'
מח
,
יב);
"צועה
ברוב
כוחו"
(יש'
סג
,
א).
ולא
ימות
לשחת
-
ולא
ימות
בגלות
שהוא
לו
כמו
קבר.
ועל
הכלל
מדבר
,
כי
אם
ימותו
בגלות
יחידים
,
יעלו
בתחית
המתים
,
אבל
באמרו
ולא
ימות
,
על
הכלל
יאמר
,
כלומר
,
שלא
ישאר
שם
,
כי
על
כל
פנים
יצא
ויפתח
ממאסר
הגלות.
ולא
יחסר
לחמו
בעודו
בגלות;
אע"פ
שהוא
שבוי
,
האל
מזמין
להם
בין
אויביהם
ושוביהם
טרפם
וצרכם
בכבוד.
או
פירוש:
ולא
יחסר
לחמו
בצאתו
מהגלות
בדרך
,
כמו
שהבטיח
אותם
"לא
ירעבו
ולא
יצמאו"
(יש'
מט
,
י).
ובדרש
מפרש
הפסוק
כן
(ראה
פס"ר
קנב
,
א):
איך
תפחד
מבן
אדם
שימות
,
והנה
בעודו
בחיים
הוא
דבר
חלוש
מאד
,
אפילו
נקביו
קשין
עליו
,
צריך
הוא
למהר
ולהפתח
בהלוך
המעים
כדי
שלא
ימות
לשחת;
כיון
שמהר
להפתח
צריך
למזונות
,
שאם
יחסר
לחמו
ימות.
ויונתן
תרגם
כן:
"מוחי
פורענא
לאיתגלאה
ולא
ימותון
צדיקיא
לחבלא
ולא
יפסקון
מזוניהון".
ר' יוסף כספי:
צועה
-
הוא
ישראל
,
שכן
הצווח
וצועק
על
צוקותיו
ומאסריו
,
ולכן
להפתח.
ר' ישעיה מטראני:
מהר
צעה
להפתח
מכלי
זיינו.
וצעה
נקרא
הגיבור
,
כמו
"צעה
ברב
כחו"
(יש'
סג
,
א)
,
ועל
שם
שהוא
מציע
חללים
בארץ
נקרא
'צעה'
,
כמו
"את
צעה
זונה"
(יר'
ב
,
כ)
-
מוצעת
ומושכבת
בארץ
ובאו
עליך;
"צעים
וצעוהו"
(יר'
מח
,
יב)
-
ישכיבוהו
ויציעוהו
בארץ;
ואע"פ
שזה
שרשו
'יצע'
,
וזה
שרשו
'צעה'
,
פתרון
אחד
להם.
וכשהגבור
משליך
כלי
זיינו
,
ייקרא
'מפתח'
,
כמו
"אל
יתהלל
חוגר
כמפתח"
(מ"א
כ
,
יא).
ולא
ימות
ישראל
לשחת
,
ולא
יחסר
לחמו
על
ידי
האויב.