תנ"ך - וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל־הארץ כבודו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ: (ישעיהו פרק ו פסוק ג)

וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ ׀ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: (ישעיהו פרק ו פסוק ג)

וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל־הארץ כבודו: (ישעיהו פרק ו פסוק ג)

וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל־הארץ כבודו: (ישעיהו פרק ו פסוק ג)

תרגום יונתן:

וּמקַבְּלִין דֵּין מִדֵּין וְאָמְרִין קַדִּישׁ בִּשׁמֵי מְרוֹמָא בֵּית שְׁכִינְתֵיהּ קַדִּישׁ עַל אַרעָא עוֹבָד גְּבוּרְתֵיהּ קַדִּישׁ בְּעָלַם עָלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת מַליָא כָל אַרעָא זִיו יְקָרֵיהּ :

עין המסורה:

אל - זה - ב': שמ' יד , כ; יש' ו , ג. ואחד: ואל זה - יש' סו , ב.

מסורה גדולה:

אל זה ב' ולא קרב זה אל זה וקרא זה אל זה . וחד ואל זה אביט .

מסורה קטנה:

אל - זה - ב'.

רש"י:

וקרא זה אל זה - נוטלין רשות זה מזה , שלא יקדים האחד ויתחיל , ויתחייב שריפה , אלא אם כן פתחו כולם כאחד; וזהו שייסדו ב'יוצר אור': 'קדושה כולם כאחד עונים' כולם. ומדרש אגדת מעשה מרכבה הוא (ראה במ"ד א ע' מו - מח); וכך תירגם יונתן קדוש קדוש קדוש - שלש פעמים , כתרגומו.

ר' יוסף קרא:

וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - הנותן לבו לדעת תבונה , יבין שמה שמספר ישעיה הוא הוא שהשרפים קוראים זה לזה; ישעיה מהו אומר? "ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא" (לעיל , א) , ואע"פ שיושב על כסא רם ונשא , מגיעים רגליו עד מקום היכל שלמטה; ואף השרפים אומרים כן: קדוש - שהוא אדון פאמליא שלמעלה ושרוי בעליונים , אנו רואים שאף הארץ מלאה כבודו.

ראב"ע:

וקרא - הנה לא הזכיר כמה מספרם; יש אומרים: שנים , והנכון: רבים. קדוש - שלש פעמים , שכן יאמרו תמיד; וכמוהו "היכל יי' היכל יי' היכל יי'" (יר' ז , ד); "ארץ ארץ ארץ" (שם כב , כט). קדוש - תואר השם , והקדושה בעצם , ולא תשתנה כנגד המקומות. והשם הראה לו זאת הנבואה בעבור שיתקדש מטומאת השפה , כי השם קדוש , וכן משרתיו ושלוחיו. וטעם צבאות - הם המלאכים , שהם במעלה; אע"פ שהוא קדוש , קדוש כבודו מלא הארץ , שהיא למטה. והמפרש מלא כל הארץ - הדרים בה , כמו "ליי' הארץ ומלואה" (תה' כד , א) לא אמר כלום; והעד "וימלא כבוד יי' את כל הארץ" (תה' עב , יט).

ר' אליעזר מבלגנצי:

וקרא זה אל זה ואמר - כדי להבינני; וכן בדניאל: "ואשמע (לפנינו: ואשמעה) אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמני המדבר עד מתי החזון" וגו' "ויאמר אלי" (דנ' ח , יג - יד); כלומר: הפך פניו כנגדי להבינני; שכל עצמו לא דברו זה אל זה בפניו , אלא להבינו , ושישמע ויבין מה זה ועל מה זה (ע"פ אס' ד , ה) , ומתוך כך ישלחוהו. קדוש קדוש - כמו "בדרך בדרך" (דב' ב , כז); "מעלה מעלה" (דב' כח , מג); "מטה מטה" (שם) , וכיוצא בהן , שאינו אלא חוזק הדיבור , לומר דווקא כך , ולא עניין אחר , אף כאן: אך קדוש הוא. וה'תביר' שבשיני מפסיקו מן השלישי. ולפי שרוצה להזכיר השם , חוזר ואומר קדוש יי' צבאות , כי לעולם הוא מתקדש בעולמו; ואם בני אדם מחללים שמו , הוא יתקדש בם לעיני הכל , כענין "בקרובי אקדש" (וי' י , ג); "והתגדלתי והתקדשתי" (יח' לח , כג); וכן אמר למעלה "והאל הקדוש נקדש בצדקה" (יש' ה , טז). וסוף שיתכבד בהם לעיני כל הגוים , והוא שאומר: מלא כל הארץ כבודו , כמו "ואולם חי אני וימלא כבוד יי' את כל הארץ" (במ' יד , כא); ו"בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" (וי' י , ג) יוכיחו על ה'קדושה' וה'כבוד' הנזכרים כאן; ועל ישראל רמז לו , כמו שמוכיח למטה.

רד"ק:

וקרא זה אל זה - שמעתי שהיה קורא שרף זה אל זה , והיה אומר אחד לחבירו דרך זרוז , והיה קורא אחד לחבירו: קדוש , קדוש! כקורא לחבירו ואומר: פלוני , פלוני! והיו אומרים: נקדש האל ביחד ונאמר: קדוש יי' צבאות , כי הוא אדון צבאות מעלה ומטה. מלא כל הארץ כבודו - כל מה שהיא מליאה הארץ מחי וצומח ודומם , הכל הוא כבודו , כי הוא ברא הכל , ועל הכל יכבדוהו בעלי השכל. ויש לפרש כי השלש התיבות הם על האל , וזכר שלש פעמים קדוש , כנגד שלשה עולמות: עולם העליון , והוא עולם המלאכים והנשמות; ועולם התיכון , והוא עולם הגלגלים והכוכבים; ועולם השפל , הוא זה העולם; והנכבד בזה העולם הוא האדם. ואומר שהוא קדוש ונעלה משלשה עולמות , ובשני העולמות יקדישוהו וירוממוהו בתהילתם , והאדם גם כן בעולם השפל. ויונתן תרגם: "קדיש בשמי מרומא... קדיש על ארעא עובד גבורתיה , קדיש לעלם ולעלמי עלמיא" - כלל כל העליונים כאחד , וזכר אחר כן הארץ שהוא עולם השפל , ומה שאמר "לעלם ולעלמי עלמיא" , רוצה לומר: לאורך הזמן , כן היה וכן יהיה לעולם ועד; וכן תרגם אונקלוס "יי' ימלוך לעולם ועד" (שמ' טו , יח): "לעלם ולעלמי עלמיא". והחכם הכוזרי (ד , ג) כתב כן: וקדוש הוא כינוי , שהוא נקדש ומרומם מִשֶתֵאוֹת לו מדה מהמדות , ואם יקרא בהם , הוא דרך העברה; ועל כן שמע ישעיהו: קדוש קדוש קדוש - עד אין תכלית; והטעם: שהוא נקדש ומרומם משתשיגהו מאומה מטומאת העם אשר השכין כבודו ביניהם. וכן ראה אותו "על כסא רם ונישא" (לעיל , א).

ר' יוסף כספי:

קדוש קדוש קדוש - שלשה אלה תארים לשם יתברך , הפך מה שדמה אבן תבון , וגם על דרך יותר דק ממה שחשב יונתן; אבל זה הכינו לנו אנשי כנסת הגדולה , ואין זה מקומו.