תנ"ך - ולא
אמרו
איה
ה'
המעלה
אתנו
מארץ
מצרים
המוליך
אתנו
במדבר
בארץ
ערבה
ושוחה
בארץ
ציה
וצלמות
בארץ
לא־עבר
בה
איש
ולא־ישב
אדם
שם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְלֹ֣א
אָֽמְר֔וּ
אַיֵּ֣ה
יְהוָ֔ה
הַמַּעֲלֶ֥ה
אֹתָ֖נוּ
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
הַמּוֹלִ֨יךְ
אֹתָ֜נוּ
בַּמִּדְבָּ֗ר
בְּאֶ֨רֶץ
עֲרָבָ֤ה
וְשׁוּחָה֙
בְּאֶ֙רֶץ֙
צִיָּ֣ה
וְצַלְמָ֔וֶת
בְּאֶ֗רֶץ
לֹא־עָ֤בַר
בָּהּ֙
אִ֔ישׁ
וְלֹא־יָשַׁ֥ב
אָדָ֖ם
שָֽׁם:
(ירמיהו פרק ב פסוק ו)
וְלֹא
אָמְרוּ
אַיֵּה
יְהוָה
הַמַּעֲלֶה
אֹתָנוּ
מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם
הַמּוֹלִיךְ
אֹתָנוּ
בַּמִּדְבָּר
בְּאֶרֶץ
עֲרָבָה
וְשׁוּחָה
בְּאֶרֶץ
צִיָּה
וְצַלְמָוֶת
בְּאֶרֶץ
לֹא־עָבַר
בָּהּ
אִישׁ
וְלֹא־יָשַׁב
אָדָם
שָׁם:
(ירמיהו פרק ב פסוק ו)
ולא
אמרו
איה
ה'
המעלה
אתנו
מארץ
מצרים
המוליך
אתנו
במדבר
בארץ
ערבה
ושוחה
בארץ
ציה
וצלמות
בארץ
לא־עבר
בה
איש
ולא־ישב
אדם
שם:
(ירמיהו פרק ב פסוק ו)
ולא
אמרו
איה
יהוה
המעלה
אתנו
מארץ
מצרים
המוליך
אתנו
במדבר
בארץ
ערבה
ושוחה
בארץ
ציה
וצלמות
בארץ
לא־עבר
בה
איש
ולא־ישב
אדם
שם:
(ירמיהו פרק ב פסוק ו)
תרגום יונתן:
וְלָא
אֲמַרוּ
נִדחַל
מִן
קֳדָם
יְיָ
דְּאַסֵיק
יָתַנָא
מֵאַרעָא
דְמִצרַיִם
דְּדַבַּר
יָתַנָא
בְּמַדבְּרָא
בַּאֲרַע
מֵישַׁר
וַחֲרוּב
בַּאֲרַע
צָדיָא
וְטוּלֵי
מוֹתָא
בְּאַרעָא
דְּלָא
עֲדָא
בַהּ
אֱנָשׁ
וְלָא
אִתּוֹתַב
אֱנָשָׁא
תַּמָן
:
עין המסורה:
ולא
-
ו'
פסוקים
'ולא
לא
ולא':
במ'
יח
,
לב;
ש"א
יב
,
כא;
יר'
ב
,
ו;
יז
,
ח;
תה'
עח
,
ח;
איוב
יד
,
יב.
ולא
אמרו
-
ד':
יהו'
כב
,
לג;
יר'
ב
,
ו;
ה
,
כד;
תה'
קכט
,
ח.
ישב
-
ה"י
בפתח:
*בר'
יג
,
יב
(פעמיים);
יט
,
כט;
שו'
ה
,
יז;
ש"א
כז
,
ז
,
יא;
ש"ב
ז
,
א;
מ"א
א
,
מו;
ב
,
יב;
יא
,
טז;
מ"ב
יג
,
יג;
יר'
ב
,
ו;
תה'
מז
,
ט;
דה"א
ה
,
ט;
יז
,
א.
מסורה קטנה:
(ולא)
-
ו'
פסו'
ולא
לא
ולא;
ולא
אמרו
-
ד';
ושוחה
-
ל';
ולא
-
ישב
-
ל';
ישב
-
ה"י.
רש"י:
ולא
אמרו
איה
יי'
-
כי
נלך
אל
אלהים
אחרים.
[
ערבה
-
'פלנורא'
בלעז.]
ושוחה
-
נטויה.
['אינפוושיאה'
בלעז.
ציה
-
'דישגאטה'
בלעז.]
צלמות
-
לשון
חשך
הוא.
רד"ק:
איה
יי'
-
לא
נתנו
על
דעתם
לאמר:
איך
נעבוד
אלהים
אחרים
,
ואיה
יי'
המעלה
אותנו?!
כלומר:
השלכנו
אותו
אחרי
גיוינו
ולא
פנינו
אליו!
ערבה
ושוחה
-
כתרגומו:
"מישר
וחרוב".
ולא
ישב
אדם
שם
-
שמא
תאמר:
בימים
ההם
נתיישבו
המקומות
ההם
,
ואחר
כן
חרבו
ושבו
מדבר
-
לא
היה
זה
,
כי
אין
המקומות
ההם
ראויין
ליישוב
,
כי
אינם
מקום
זרע
(ע"פ
במ'
כ
,
ה).
ומה
שדרשו
רבותינו
ז"ל
בזה
ידוע
(ראה
ברכות
לא
,
א)
,
ופירשו
אדם
-
אדם
הראשון;
ואמרו:
מהיכן
שלא
עבר
,
היכן
ישב?
אלא
כל
ארץ
שגזר
עליה
אדם
הראשון
ליישוב
,
נתיישבה
,
ושלא
גזר
עליה
ליישוב
,
לא
נתיישבה.
ר' יוסף כספי:
ושוחה
-
כי
במדבר
חפירות
עמוקות.
לא
עבר
בה
איש
וגו'
-
כבר
זכרנו
"מפני
גערת
אחד
מפני
גערת
חמשה
תנוסו"
(יש'
ל
,
יז
וראה
פירושו
שם).
והנה
אמרו
ז"ל
(ראה
פסחים
ו
,
ב):
אין
מוקדם
ומאוחר
בתורה.
ר' מנחם בן שמעון:
ולא
-
הטעם:
לא
זכרו
את
טובי
שעשיתי
להם
מימי
קדם.
ערבה
-
כטעם
מדבר.
ושוחה
-
תאר
הארץ
,
ופירושו:
'נטויה'
,
מגזרת
"כי
שחה
אל
מות
ביתה"
(מש'
ב
,
יח);
"ושח
עינים
יושיע"
(איוב
כב
,
כט);
ובאה
על
משקל
"סוגה
בשושנים"
(שה"ש
ז
,
ג).
ויקרא
הארץ
היבשה
'שוחה'
-
בעבור
שתתבקע
מרוב
יבשות
החום
,
והבקעים
הקטנים
ינטו
וירדו
למטה.
ציה
-
שם;
ופירושה
כמו
"יבושת"
(בר'
ח
,
ז).
וצלמות
-
מלה
'חמשית'
,
ונהגנו
ללמוד
אותה
על
דרך
שתי
מלות:
צל
מות
,
ובצרי
הצד"י.
לא
עבר
בה
איש
-
הטעם:
בעבור
שיש
מקום
שהוא
מַעֲבר
לבני
העולם;
ולא
ישב
אדם
שם
-
ויש
מקום
שישב
אדם
שם
ואינו
מעבר
לבני
העולם.
והוצרכו
המפרשים
לפרש
כן
,
בעבור
מלת
עבר
שבאה
בטרם
ישב
,
כדרך
ששאלוהו
רבותינו
ז"ל
לתימה
(ראה
ברכות
לא
,
א)
,
ופירושם
שפירשו
בו
ידוע.
ולפי
דעתי
כן
פירושם
הנכון:
מנהג
הכתוב
לפעמים
שאיננו
הולך
על
הסדר
,
כמו
"לא
ינום
ולא
יישן"
(יש'
ה
,
כז)
,
כי
היה
לו
לאמר
'ולא
יישן'
תחילה
,
על
דרך
"ואם
אתן
שנת
לעיני
לעפעפי
תנומה"
(תה'
קלב
,
ד)
,
בעבור
כי
התנומה
קטנה
מהשינה;
ואם
לא
ינום
,
איך
יישן
,
שהוא
יותר?
והיה
דעתי
,
שיעשה
כן
והכתוב
לפעמים
בעבור
שהוא
רוצה
לזכור
הדבר
הגדול
תחלה;
כי
יותר
הוא
דבר
גדול
אם
לא
ינום
מאשר
לא
יישן.
והנה
טעם
הפסוק
הזה
,
שלא
הלך
על
הסדר
,
כי
אם
לא
עבר
איך
ישב?
-
רק
רצה
הכתוב
לזכור
הפלא
הגדול
תחילה
,
שלא
עבר
בה
אדם
מעולם
זולתי
ישראל
-
אע"פ
שאיננו
הולך
על
הסדר.