תנ"ך - ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה: (ירמיהו פרק ג פסוק יא)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה: (ירמיהו פרק ג פסוק יא)

ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה: (ירמיהו פרק ג פסוק יא)

ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה: (ירמיהו פרק ג פסוק יא)

תרגום יונתן:

וַאֲמַר יְיָ לִי זַכִּיאוּ נַפשְׁהוֹן דְּמִתחַסְנִין לִמתָב לְפֻלחָנִי דְבֵית יִשׂרָאֵל מִמְשַׁקְרַיָא דְּבֵית יְהוּדָה :

עין המסורה:

ויאמר יי' - ד' בטעמא (מהפך ופשטא) בסיפרא (בראשי פסוקים) בסיפרא: יר' א , ז; ג , יא; יא , ו; טו , א.

מסורה קטנה:

צדקה - ל'.

רש"י:

צדקה נפשה משובה ישראל - נקתה ופטרה עצמה מן הדין , שלא היה לה ממי ללמוד.

ר' יוסף קרא:

ויאמר יי' אלי צדקה נפשה משובה ישראל מבגדה יהודה - שהרי משובה ישראל , הם עשרת השבטים , לא היה דור לפניהם שגלו בעוונם , ולא היה להם ממי ללמוד שיקחו מוסר; אבל שבט יהודה , שראו שגלו עשרת השבטים לפניהם בימי הושע בן אלה (ראה מ"ב יח , יא) ובכל זאת לא יָראו ולא שבו אל יי' - נמצאו עשרת השבטים צדיקים מהם.

רד"ק:

ויאמר יי' אלי צדקה נפשה - אע"פ שחטאה משובה ישראל תחלה , הנה אחותה יהודה הוסיפה לחטוא , עד שנחשבת אחותה ישראל צדקת כנגדה. ותוספת החטא ביהודה הוא לבזות בית האל , להכניס שם פסיליהם ואליליהם , ולבטל עבודת האל ולעבוד עבודה זרה בפני עצמו; כמו שנאמר באחז , שצוה לעשות מזבח בבית המקדש דמות המזבח אשר בדמשק , ובטל עבודת מזבח יי' (ראה מ"ב טז , י ואי') , "ויקצץ את כלי בית האלהים ויסגור את דלתות בית יי'" (דה"ב כח , כד); ונאמר "ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו" (דה"ב כט , ז); ונאמר עליו "וגם את בנו העביר באש כתועבת (בנוסחנו: כתועבות) הגוים" (מ"ב טז , ג). וכן במנשה נאמר "וישתחו לכל צבא השמים" (מ"ב כא , ג) , ונאמר "והעביר את בניו באש ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יי'" (ראה דה"ב לג , ו); ונאמר עליו "הרע מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו ויחטיא גם את יהודה בגילוליו" (שם , יא) , ונאמר "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא (בנוסחנו נוסף 'את') ירושלם פה לפה" (מ"ב כא , טז).

ר' יוסף כספי:

צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה - נכון זה הלשון בעברי ובהגיון , כמו שהיה נכון אם אמר: 'הֵרֵעָה יהודה מישראל' , או: 'פחתה הרע ישראל מיהודה'. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

ר' מנחם בן שמעון:

ויאמר. מלת 'משובה' הֵנָּה - חסר מ"ם השרות , או הוא שם דבר , כדברי רבי יונה ז"ל (ראה רקמה ע' שכה); ופירושו: 'ממשובה'. ואם היא תואר אין צריך. והטעם: צדקה נפשה ממשובה , שעשתה יותר מבוגדה אחותה , יהודה.

ר' ישעיה מטראני:

צדקה נפשה משובה ישראל מבגדה יהודה - כי ישראל לא היה להם ממי לקבל מוסר , אבל יהודה היה לה לקבל מוסר מישראל! ומפני זה קורא ישראל 'משובה' , ויהודה - "בגודה" (לעיל , ז ועוד).