תנ"ך - בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה: (ירמיהו פרק לא פסוק כח)

טקסט וניקוד:

בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה: (ירמיהו פרק לא פסוק כח)

טקסט בלבד:

בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה: (ירמיהו פרק לא פסוק כח)

תיקון קוראים:

בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה: (ירמיהו פרק לא פסוק כח)

תרגום יונתן:
בְּיוֹמַיָא הָאִנוּן לָא יֵימְרוּן עוֹד אֲבָהָתָא חָטַן וּבנַיָא לָקַן :

עין המסורה:
תקהינה - ג' ומלא: *יר' לא , כח , כט; יח' יח , ב.

מסורה גדולה:
ירמיהו בימים... אכלו... ושני בנים. יחזקאל מה... יאכלו... ושני הבנים. תקהינה ג' ומל' ושני בנים ושני הבנים כל האדם האכל הבסר.

מסורה קטנה:
ושני בנים - ל'; תקהינה - ג'.

רש"י:
בוסר - פרי שלא נגמר , והוא מקהה את השיניים. ושיני בנים תקהינה - הבנים ילקו בעון האבות.

ר' יוסף קרא:
לא יאמרו עוד אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה - פתרון: לא יחטאו האבות , שיהו סומכין בדבר זה לומר: הבן ישא בעוון האב (ראה יח' יח , יט); שלא אנהיג מידה זו לדורות. שמי גרם להם עד עכשיו שיהו חוטאין והולכים? - שהאב היה בטוח על הבן , לומר: אחטא ואלך והבן ישא את עווני. מיכאן ואילך לא תהא מידה זו נוהגת לדורות , אלא: האוכל הבוסר תקהינה שיניו.

רד"ק:
לא יאמרו. אבות יאכלו (בנוסחנו: אכלו) בוסר ושיני בנים תקהינה - משל הוא לחטא , כמו שאמרו: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז). ואמת הוא , כי ממדות הבורא יתעלה הוא "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' לד , ז) , וזאת המדה - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (ראה ברכות ז , א). אז יתחברו עונות האבות עם עונות הבנים , ויפקדו על הבנים עון האבות עם עוונותיהם; וזה אינו אלא בחטא עבודה זרה וכיוצא בו חטא גדול. והאל הבטיח את ישראל , כי לעתיד יהיה לבבם שלם עם יי' (ראה דב' ל , י) , ומלאה הארץ דעה את יי' (ראה יש' יא , ט) , וימעטו החוטאים; ואף החוטאים בזמן ההוא לא יחטאו חטא גדול , שאפילו להם עצמם יארך העונש , כמו שאמר "והחוטא בן מאה שנה יקולל" (יש' סה , כו) - כל שכן שלא יענש הבן בחטא אביו , אפילו יחטא כאביו. לפיכך האוכל הבוסר תקהינה שיניו. ובוסר הוא הפרי שלא נגמר בישולו , והאוכלו - שיניו קהות. ובספר יחזקאל (יח , ב) נאריך עוד בזה העניין בעזרת האל.

ר' מנחם בן שמעון:
בימים. בסר - הענבים הקטנים טרם שיתבשלו. וידוע שמזיקים הם השינים לאכול אותם , על כן טעם תקהינה; והוא מגזרת "אם קהה הברזל" (קה' י , י). והטעם: לא יאמרו: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז). והפסוק הבא פירוש לזה. ותדע , כי מפרשת "מצא חן" (לעיל , א) עד הנה , אמרו מקצת מפרשים כי הוא על בית שני , וזאת הפרשה הבאה - על בית שלישי (ראה רמב"ן לדב' ל , ו); ונכון הוא.

ר' ישעיה מטראני:
אבות אכלו בוסר - שחטאו. ושיני בנים תקהינה - שלקו בעוונם; כדכתיב "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז).
ריכוז קישורים