תנ"ך - ואמרת ליער הנגב שמע דבר־ה' כה־אמר אדני ה' הנני מצית־בך ׀ אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְאָֽמַרְתָּ֙ לְיַ֣עַר הַנֶּ֔גֶב שְׁמַ֖ע דְּבַר־יְהוָ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדנָ֣י יְהֹוִ֡ה הִנְנִ֣י מַֽצִּית־בְּךָ֣ ׀ אֵ֡שׁ וְאָכְלָ֣ה בְךָ֣ כָל־עֵֽץ־לַח֩ וְכָל־עֵ֨ץ יָבֵ֤שׁ לֹֽא־תִכְבֶּה֙ לַהֶ֣בֶת שַׁלְהֶ֔בֶת וְנִצְרְבוּ־בָ֥הּ כָּל־פָּנִ֖ים מִנֶּ֥גֶב צָפֽוֹנָה: (יחזקאל פרק כא פסוק ג)

וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה כֹּה־אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה הִנְנִי מַצִּית־בְּךָ ׀ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל־עֵץ־לַח וְכָל־עֵץ יָבֵשׁ לֹא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ־בָהּ כָּל־פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה: (יחזקאל פרק כא פסוק ג)

ואמרת ליער הנגב שמע דבר־ה' כה־אמר אדני ה' הנני מצית־בך ׀ אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה: (יחזקאל פרק כא פסוק ג)

ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך ׀ אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה: (יחזקאל פרק כא פסוק ג)

תרגום יונתן:

וְתֵימַר לְחוּרשָׁא דְדָרוֹמָא קַבֵּיל פִּתגָמָא דַייָ כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָאֲנָא מַדלֵיק בָּך אִישָׁתָא וּתקַטֵיל בָּך כָּל אִילָן רַטִיב וְכָל אִילָן יַבִּישׁ לָא תִטפֵי לְשַׁלהָבִיתָא דִמשֵׁיצְיָא וְיִתרַשׁמוּן בַּהּ כָּל אַפַּיָא מִדָּרוֹם לְצִפּוּנָא :

עין המסורה:

לח - ג' (ב' בפתח וחד בקמץ): *בר' ל , לז; יח' יז , כד; כא , ג. וכל - עץ - ה': ראה יח' כ , כח. לא - תכבה - ו': *וי' ו , ה , ו; יש' לד , י; סו , כד; יח' כא , ג , ד.

מסורה קטנה:

מצית - ל'; לח - ג'; לא - תכבה - ו'; ונצרבו - ל'.

רש"י:

ונצרבו - לשון "צרבת השחין" (וי' יג , כג) , "כאש צרבת" (מש' טז , כז); לשון כוייה. כל פנים מנגב צפונה - כל האנשים שבדרומה של בבל , שהיא בצפון. לשון 'צרב' - 'רטרייר' בלעז (להתכווץ).

ר' יוסף קרא:

ולא (לפנינו: לא) תכבה להבת שלהבת - שאני מצית בך. ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה - כלומר: כך אגדיל המדורה שאני מצית בדרום , שיצָרבו בה אפילו אותם פנים היושבים בצפון , כלומר: שמשחירין פניהם מחמת שלהבת דרומית המגעת לצפוניים. ודימוי הוא , כלומר: הנני שולח אש בדרומו של צדקיהו שנשאר בירושלם , שלא גלה עם הגולה אשר הגלתה עם יכוניה מלך יהודה (ע"פ אס' ב , ו) , שיחרדו ממנה גלות יכניה שגלה לבבל כבר בארץ הצפון; וכן כתוב בצדקיהו "וישרף את בית יי' ואת בית המלך" (מ"ב כה , ט). ונצרבו - לשון "צרבת השחין" (וי' יג , כג) , ותרגומו: "רושם שיחנא".

ר' אליעזר מבלגנצי:

ונצרבו - לשון "צרבת השחין" (וי' יג , כג) , לשון "מכוה" (וי' יג , כד). מנגב צפונה - מנגב , שהאש שָׁם , נצרבו כל פנים כנגדו לצפון; כן יוכיח למטה (להלן , ט).

רד"ק:

ואמרת. הנני מצית בך אש - עניין הדלקה והבערה , כמו "ויצת אש בציון" (איכה ד , יא). כל עץ לח וכל עץ יבש - משל , כמו שפירשנו (לעיל , א - ב) , לצדיקים ולרשעים. ויונתן תרגם: "הא אנא מגרי בך עמא דתקיף כאשתא , ותקטול בך כל גבר עתיר וכל גבר מסכן , לא ימנע כשלהוביתא דמשציא" , ובמקצת נסחאות: "הא אנא מדליק בך אישתא ותקטול בך כל אילן רטב וכל אילן יביש , לא תטפי לשלהוביתא דמשצייא". לא תכבה להבת שלהבת - עניין כפול במלות שונות , לחזק הדבר , כי להבת כמו שלהבת; כלומר: האש לא תכבה , כי בכל עת תעלה להבת שלהבת עד שיכלו כולם בין גלות וחרב. ונצרבו בה כל פנים - מן "צרבת השחין היא" (וי' יג , כג); "ועל שפתו כאש צרבת" (מש' טז , כז); עניין שריפה. ופירושו: אותם שלא ימותו , ישרפו פניהם מבשת וכלימה בגלותם. מנגב צפונה - מנגב , שהיא ירושלם , לצפון , שהיא בבל. ופירוש כל פנים - כל בני הגולה; ויש לפרש כל פנים על שאר האומות , והוא כמו שאמר למטה "תצא חרבי מתערה אל כל בשר" (להלן , ט). ופירוש מנגב צפונה - כמו מנגב לצפון; כמו שלקו ישראל מנגב צפונה , כן ילקו שאר האומות ויגלו כמו הם.

ר' מנחם בן שמעון:

ואמרת. מצית - מבנין 'הפעיל'; ודגשות הצד"י - להתבלע בה יו"ד שהיא פ"א הפעל , ושרשו 'יצת'. להבת שלהבת - ענין אחד כפול , כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב) , רק אינם מגזרה אחת: כי שלהבת - לשון ארמית: תרגום "בלבת אש" (שמ' ג , ב): "בשלהובית אשתא"; ולהבת - מגזרת 'להבה': "ולהבה מקרית סיחון" (במ' כא , כח). ונצרבו - מגזרת "צרבת השחין" (וי' יג , כג); שיכלה הכל מפני עונם.

ר' ישעיה מטראני:

להבת שלהבת - תרגום להבת: שלהבת; "בלבת אש" (שמ' ג , ב) תרגמו: "בשלהובית אשתא" (ת"א). ונצרבו בה כל פנים - לשון קיבוץ וקימוט הוא , כמו "צרבת השחין" (וי' יג , כג). מנגב צפונה - האש הזאת תבוא להם מדרומה שלבבל , שהיא בצפונה שליהודה.