תנ"ך - האנק ׀ דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְּאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל: (יחזקאל פרק כד פסוק יז)

טקסט וניקוד:

הֵאָנֵק ׀ דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל: (יחזקאל פרק כד פסוק יז)

טקסט בלבד:

האנק ׀ דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל: (יחזקאל פרק כד פסוק יז)

תיקון קוראים:

האנק ׀ דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל: (יחזקאל פרק כד פסוק יז)

תרגום יונתן:
אִידְּנַק שְׁתוֹק עַל מִיתָך אֶבלָא לָא תַעֲבֵיד טוֹטְפוּתָך יִהוְיָן בְּרֵישָׁך וּמסָנָך תְּשַׁוֵי בְרַגלָך וְלָא תִתעַטַף עַל סְפָם וּלחֵים אֲבִילִין לָא תֵיכוֹל :

עין המסורה:
דם - ג' , ב' מלא וחד חסר: יהו' י , יב; יח' כד , יז; תה' לז , ז. לא - י"ז פסוקים 'לא ולא לא' באמצע פסוק: ראה יח' ה , יא. חבוש - ג' (ב' חסר וחד מלא): יש' ל , כו; יח' כד , יז; איוב מ , יג. תאכל - י"ז: ראה יח' יב , יח.

מסורה קטנה:
האנק - ל'; דם - ג' ב' מל' וחד חס'; פארך - ל'; חבוש - ג'; תאכל - י"ז.

רש"י:
האנק - התמקמק בשתיקה ['שואש דמוניץ' בלעז (היה ממוטט)]. פארך - תפילין (ראה ת"י ומו"ק טו , א); כל אילו מצוות אבלים , ואתה חילוף אָבֵל , אסור בתפילין ובנעילת הסנדל וחייב בעטיפת הראש (ראה מו"ק טו , א - ב) ומברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים (ראה שם כז , ב).

ר' יוסף קרא:
והאנק דום - דום בעצמך , שלא תזעק בכי בעצמך עליה. מתים אבל - אֵבל שמאבילין על המת לא תעשה. פארך חבוש עליך - פתרונו: "טוטפתך יהוויין עלך" (ת"י). לפי שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך" (דב' כח , י) , ואמרו חכמים (ברכות ו , א): אילו תפילין שבראש המונחים בגובה הראש , במקום שמוחו של תינוק רופס (ראה ערובין צה , ב); מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: פארך חבוש עליך - מכלל שאבל אסור בתפילין (ראה מו"ק טו , א). ולא תעטה על שפם - ולא תעטוף בשער שעל פיך. כשאדם מצער עצמו , נותן שער שעל שפתו על פיו ושותק; כמו "ועל שפם יעטה" (וי' יג , מה) - ומתרגמינן: "ועל פומיה כד אבילא יתעטף". ולחם אנשים - שמברין את המת , לא תאכל; ותרגם יונתן: "ולחם אבלין לא תכול".

ר' אליעזר מבלגנצי:
האנק - בלבך. דום - התאפק. ולא תעטה על שפם - וכתוב אחר אומר "וראש לו חפוי" (ש"ב טו , ל) , הא כיצד? מכסה סודר על ראשו , ומניח ראשיו על לחייו וכורך אותם על שפמו. ולחם אנשים - המברין אותן לנחמה.

רד"ק:
האנק דם - מהאנק , דם; כלומר: מזעוק כשאר אבלים , שתוק אתה , שלא תזעק. ויונתן תרגם: "אידנק שתוק". ובדברי רבותינו ז"ל (מו"ק טו , א): האנק - מכאן שמצוחין על המתים. ולמדו ממלת דום , שאבל אסור בשאילת שלום ובדברי תורה , כלומר: באלה השְנַיִם תעשה מנהג אבֵל , לצווח ולידום , אבָל בשאר דברים שלמתים - אבל לא תעשה. מתים אבל לא תעשה - כמו הפוך: אבל מתים לא תעשה. וכן "מקום שם קבר" (יח' לט , יא) - כמו 'מקום קבר שם'; "ומספד אל יודעי נהי" (עמ' ה , טז) - כמו 'ויודעי נהי אל מספד'; והדומים להם. ויונתן תרגם: "על מיתך אבלא לא תעביד". פארך חבוש עליך - פארך הוא מגבעת הראש , שהוא פאר האדם; כמו "פארי המגבעות" (שמ' לט , כח); "פארי פשתים יהיו על ראשם" (יח' מד , יח); "הפארים והצעדים" (ראה יש' ג , כ). ואבל חייב בפריעת הראש , שהוא הסרת מגבעתו או סודרו מעל ראשו , וישב בגילוי הראש ממגבעתו ויעטף בסודרו; ועטיפת השפם עם הראש , שהוא סימן לאבילות (ראה מו"ק טו , ב). לפיכך אמר האל ליחזקאל שלא לנהוג מנהגי אבל במות אשתו , להיות מופת לישראל. ורבותינו ז"ל פרשו (מו"ק טו , א): פארך - אלו תפילין שבראש; וכן תרגם יונתן: "טוטפתך יהויין עלך". ולחם אנשים לא תאכל - כשאר אבלים , ששולחים להם שכניהם מאכל (ראה מו"ק כז , ב). ותרגם יונתן: "ולחם אבלין לא תיכול".

ר' מנחם בן שמעון:
האנק - צווי מבנין 'נפעל' , מגזרת "בכי ואנקה" (מל' ב , יג); והפירוש: תהי שואג ונוהם בעצמך , רק דום כמתים , שלא תעשה אבל. ומלת מתים - חסר כ"ף הדמיון , דרך קצרה. ויש אומרים (ראה רד"ק) שהוא הפוך , והראוי: אבל מתים לא תעשה. ומלת דום - צווי מפעלי הכפל , בשקל "סוב דמה לך" (שה"ש ב , יז). פארך - זה ה'פאר' היה מצנפת או מגבעות , החובש בו הנביא ראשו לתפארת; והעד - הפסוק הבא אחרי כן , "ופאריכם על ראשיכם" (להלן , כג). ורבותינו ז"ל אמרו (השווה מו"ק טו , א) , שהוא רמז לתפילין שבראש. ולחם אנשים לא תאכל - כמנהג האבל; וזה האות להאמין בפורענות יותר.

ר' ישעיה מטראני:
האנק דום - 'אנקה' היא שאדם משמיע בגרונו צערו ואינו מוציאו בפיו , כמו "יאנוק חלל" (יר' נא , נב) , שהחלל מפציר בגרונו ומשמיע קול , אבל אינו מדבר בשפתיו. מתים אבל לא תעשה - מקרא מסורס הוא: אבל מתים לא תעשה - לבכות ולספוד כמו שעושים למתים. פארך חבוש עליך - שתשים הכובע על ראשך , כמו "פארי המגבעות" (שמ' לט , כח); שלא תגלה ראשך כדרך שעושין למתים. ורבותינו דרשו (מו"ק טו , א): אילו תפילין שלראש. ולחם אנשים לא תאכל - כדרך שעושין לאבילים.
ריכוז קישורים