תנ"ך - כה אמר אדני ה' יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּקְמ֤וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם: (יחזקאל פרק כה פסוק טו)

כֹּה אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם: (יחזקאל פרק כה פסוק טו)

כה אמר אדני ה' יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם: (יחזקאל פרק כה פסוק טו)

כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם: (יחזקאל פרק כה פסוק טו)

תרגום יונתן:

כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלָף דַּעֲבַדוּ פְלִשׁתָּאֵי בִּדבָבוּ וְאִתפְּרַעוּ פוֹרעָנוּ בְּצִיפּוּח נְפַשׁ בְּדִיל לְחַבָּלָא דְּבָבוּת עָלַם :

עין המסורה:

איבת - ב': יח' כה , טו; לה , ה.

מסורה קטנה:

וינקמו - ל'; איבת - ב'.

רש"י:

יען עשות פלשתים בנקמה - בשנאה ובפרך , כאדם הנוקם נקמתו באויבו.

ר' יוסף קרא:

יען עשות פלשתים בנקמה - לפיכך עשיתי בפלשתים נקמה , שאף הם נקמו נקם עם שאר האומות בישראל להשחיתן; או בשביל שנאה הישנה , שמעולם היו פלשתים שונאים את ישראל ומצירים להם , כמו שנאמר "ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה" (יש' ט , יא) , והיו נוטרים איבה בלבבם לישראל ומְאַוִים היום שיכולים להציר להם.

ר' אליעזר מבלגנצי:

וינקמו נקם - מה שעשה להם שאול (ראה ש"א יד , מז) ודוד (ראה ש"ב ח , א) , ומלכי ישראל (ראה מ"א טו , כז; טז , טו) ויהודה (ראה מ"ב יח , ח; דה"ב כו , ו). למשחית - להיות משחיתים בם. איבת עולם - קדמונית.

רד"ק:

כה אמר יי' אלהים. בנקמה - הם עשו עם ישראל רעה בנקמה , כלומר: בעניין רעת הנקמה , שהיא גדולה מרעה אחרת; כאלו ישראל הרעו להם תחלה , והם לקחו נקמתם מהם. ויונתן תרגם: "בדבבו". בשאט בנפש - בביזיון שהיו מבזים אותם בנפשותם , להרע להם דרך בזיון וקלון. למשחית איבת עולם - שֵם , וכן "והודי נהפך עלי למשחית" (דנ' י , ח); כלומר: הרעו עמהם להשחתה , להיות איבת עולם ביניהם.

ר' מנחם בן שמעון:

כה. יען עשות פלשתים רעה בנקמה - כאדם הנוקם נקמתו מאחר. וינקמו - מבנין 'נפעל'. בשאט - פירשתיו (לעיל , ו). וטעם בנפש - חפצה (ע"פ דה"א כח , ט). למשחית - הטעם: להשחית; ויהיה זאת הלמ"ד כלמ"ד "תהרגו למשחית" , שפירשתי כבר בראש הספר (ט , ו). ומלת משחית - שם , כמו "יתן אוכל למכביר" (איוב לו , לא); או הוא שם במקום מקור , כאילו היה 'להשחית'. וזאת השנאה שהיתה ביניהם היא קדמונית , וזה טעם איבת עולם. ויען זה , יקבל תגמולו המפורש בפסוק הבא.

ר' ישעיה מטראני:

בשאט בנפש - שהיו מבזים אותם בכל רצונם. למשחית איבת עולם - למשחית היו להם , מפני שזכרו איבת עולם שהיו להם עם ישראל , שתדיר היו נלחמים בהם בימי המלכים והשופטים.