תנ"ך - ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ: (יחזקאל פרק לז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: (יחזקאל פרק לז פסוק יא)

טקסט בלבד:

ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: (יחזקאל פרק לז פסוק יא)

תיקון קוראים:

ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: (יחזקאל פרק לז פסוק יא)

תרגום יונתן:
וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם גַּרמַיָא הָאִלֵין כָּל בֵּית יִשׂרָאֵל אִנוּן הָאִנוּן אָמְרִין יְבִישׁוּ גַּרמַנָא פְּסַק סִבּוּרַנָא אֲבַדנָא לַנָא :

עין המסורה:
ויאמר - י"ב בטעמא (זרקא) בראשי פסוקים: בר' ב , כג; לב , י; שמ' יח , י; במ' יא , כא; טז , כח; ש"א יז , לז; כג , י; מ"א א , כד; מ"ב ה , יז; יח' לז , יא; אס' ה , יב; דה"ב ב , יא. ואבדה - ג': יש' כט , יד; יר' מ , טו; יח' לז , יא.

מסורה קטנה:
ואבדה - ג'; נגזרנו - ל'.

רש"י:
העצמות האלה כל בית ישראל המה - רמז ודוגמא לכל בית ישראל בגלותם המה , שהרי הם אומרים: יבשו עצמותינו בצרות , אבדה תקותינו , ומה נוחיל לתשועה עוד? דבר אחר (ראה פר"א לג): כולם אילו משל ישראל היו , ומפני שהחייתָם עכשיו , הם אומרים: אבדה תקותינו , ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים; לכן הנבא - שעתיד אני להחיותם שנית.

ר' יוסף קרא:
העצמות האלה - שהן יבישות , בלא גידים ובלא בשר ובלא עור , ועכשיו החייתי אותם ועמדו על רגליהם , סימן של כל בית ישראל המה , שכן אני מחייה אותם לתחיית המתים , ולא אחייה את אומות העולם. ולמה הראיתי אותך ולכל בית ישראל דבר זה , שאני מחיה אותם? לפי שהנה הנם אומרים - כשהן עוד בחיים הן אומרים: כל מה שתאות לבינו ונפשינו יש בעולם הזה לעשות , אפילו עבירה , אנו עושין , משום דלית דין ולית דיין (ע"פ ב"ר כו , ו) , ולא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי; שמאחר שהוא מת - מרקב עורו ובשרו וגידיו , ונשתיירו העצמות יבישות. אבדה תקוותינו - לאחר שיבשו עצמותינו אבדה תקוותינו , שאין לנו עוד תוחלת הטוב לאמר: הקדוש ברוך הוא יעשה לנו טובה לאחר שנגזרנו מארץ חיים (ע"פ יש' נג , ח). כלומר: לאחר שנגזרנו מארץ חיים , לא יחיינו הקדוש ברוך הוא עוד.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ויאמר אלי - משהראה לי המראה הזאת - שלא היה בה ממש , אלא חזון הוא - אמר לי: בן אדם! העצמות האלה , שהראיתי לך שחיו , לא ממש הן , אלא על כל בית ישראל שמתו בגלותם המה. הראיתי לך אילו העצמות , שהרי אומרים בגלותם: אוי לנו שנמות ברעה , יבשו עצמותינו , אבדה תקותינו - שקוינו כל ימינו לראות במלחמה ונהרגנו על יחוד שמו , ועתה נגזרנו לנו מארץ חיים ולא נראה עוד בטוב יי' (ע"פ תה' כז , יג).

רד"ק:
ויאמר. העצמות האלה כל בית ישראל המה - אם העניין הזה משל , אמר לו: זה שהראיתי לך במראה הנבואה העצמות היבישות שחיו וקמו על רגליהם , זהו משל לכל בית ישראל שהם בגלות זה כמה , עד שנואשו מן הגאולה ואמרו: יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו וגו': הרי אנו כעצמות היבישות שאין להם תקוה עוד. ואם העניין כמשמעו , אמר: זה שהראיתי בעצמות האלה , כן יהיו כל בית ישראל שמתו בזמן הגלות שארך זה כמה , והרי הם כאלו הם אומרים: יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו נגזרנו לנו , ולא נראה בישועת ישראל שיהיו בזמן הישועה , ואיך נחיה לאלף שנים או יותר? נגזרנו לנו - לעצמנו.

ר' מנחם בן שמעון:
ויאמר - הודיע השם לנביא ואמר: העצמות האלה - תדע למה החייתי אותם? בעבור כל בית ישראל , שהיו אומרים: יבשו עצמותינו - והטעם: בחיים אנחנו כמתים בעינינו , ונואשים מטוב. או: אחר מותנו תאבד תקותנו ונגזרנו לנו , ומה נועיל אם נקוה לאל? על כן אמר אליו השם: דבר אליהם כי יש תקוה להם אחר מותם , שעתידים הם לחיות כְּאלה העצמות. ודעת מפרשים (ראה רד"ק) , שזאת המראה - משל לישראל , שהם נחשבים כמתים בגלות. ואין ככה דעתי , רק כאשר פירשתי.
ריכוז קישורים