תנ"ך - ויבא אתי אל־פתח שער בית־ה' אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר בֵּית־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אֶל־הַצָּפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם֙ הַנָּשִׁ֣ים יֹשְׁב֔וֹת מְבַכּ֖וֹת אֶת־הַתַּמּֽוּז: ס (יחזקאל פרק ח פסוק יד)

וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז: ס (יחזקאל פרק ח פסוק יד)

ויבא אתי אל־פתח שער בית־ה' אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז: ס (יחזקאל פרק ח פסוק יד)

ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז: ס (יחזקאל פרק ח פסוק יד)

תרגום יונתן:

וְאַעֵיל יָתִי בְּמַעֲלַנָא דִתרַע בֵּית מַקדְּשָׁא דַייָ דִּפתִיַח לְצִפּוּנָא וְהָא תַמָן נְשַׁיָא יָתְבָן מְבַכְּיָן יָת תַּמוּזָא :

עין המסורה:

ויבא - נ"א: ראה לעיל , ז. אשר אל - ח': *שמ' כח , כו; לט , יט; יר' לו , כג; יח' ח , יד; מ , מד; מא , יב; מב , יג; מז , טז. הצפונה - ב': יח' ח , יד; מ , מ. ישבות - ד' (מלא וחסר): ש"א כז , ח; מ"א ג , יז; יח' ח , יד; שה"ש ה , יב.

מסורה קטנה:

אשר אל - ח'; הצפונה - ב'; ישבות - ד'; מבכות - ל'; התמוז - ל'.

רש"י:

אל (בנוסחנו: אל פתח) שער בית יי' - תוך חלל העזרה , אל פתח ההיכל אשר בצפון; דאמר מר (זבחים נה , ב): שני פישפשין היו בבית החילפות , אחד בצפון ואחד בדרום (ראה תמיד ל , ב). מבכות את התמוז - צלם אחד , שמחממות אותו מבפנים , והיו עיניו של עופרת והן ניתוכין מחום ההיסק ונראה כאילו בוכה , ואומרות: תקרובת הוא שואל; תמוז - לשון 'היסק' , כמו "על די חזי למזייה" (דנ' ג , יט) , "ואתונא איזי יתירא" (שם , כב). [מבכות את התמוז - 'פיישנט פלוריר לאשקאלפיץ' בלעז (גורמות לאלילים הלוהטים לבכות).]

ר' יוסף קרא:

מבכות את התמוז - שהיו מביאות צלם ומעמידות אותו נגד השמש בתמוז , ומחמימות השמש היה יוצא זיעה ממנו , והמה אומרות: ראו שהצלם בוכה על שלא נהגתם בו כבוד כראוי לו!

ר' אליעזר מבלגנצי:

אל פתח שער בית יי' - לא בחצר החצונה , אלא בחיל שבצפון. מבכות את התמוז - עבודה זרה היא שעבודתה בכך , ודרך נשים להיות מקוננות ובוכות.

רד"ק:

ויבא אותי אל פתח שער בית יי' אשר אל הצפונה - זה 'שער התא' (ראה יח' מ , ז) , שנקרא גם כן "יציע" (מ"א ו , ה) ו"צלע" (יח' מא , ו) , שהיו בכותל ההיכל מבחוץ , כמו שביארנו בספר מלכים (מ"א ו , ה); ואותם שהיו בכותל צפון היו פתוחים לצפון , לעזרה , שהוא החצר הפנימית (ראה יח' מ , כג). מבכות את התמוז - יש מפרשים , כי מבכות הוא כינוי , רוצה לומר: 'משמחות את התמוז'; בירח תמוז היו עושים חג לעבודה זרה , והיו הנשים באות לשמחו. ויש מפרשים (ראה רש"י) , שהיו עושין בתחבולות , שיבאו המים לעיני עבודה זרה הנקראת תמוז והיה בוכה , לומר שהיה שואל שיעבדוהו. ויש מפרשים: התמוז - השרוף , מן "למזא לאתונא" (דנ' ג , יט) , רוצה לומר: היו בוכות על אותו שהיה שרוף; שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש , והנשים היו בוכות אותם. מבכות - מן ה'דגוש' , כמו "רחל מבכה על בניה" (יר' לא , יד). והרב החכם הגדול רבי משה בן מימון ז"ל כתב (מו"נ ג , כט) , כי מצא כתוב בספר מספרי העבודות הקדומים , כי היה איש מנביאי עבודה זרה ושמו 'תמוז' , וקרא למלך אחד וצוהו לעבוד שבעה כוכבי לכת ושנים עשר מזלות , והמיתהו המלך ההוא מיתה משונה; ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל , לצלם הזהב שהוא צלם השמש , והיה זה הצלם תלוי בין שמים וארץ , ונפל בתוך ההיכל וכל הצלמים סביבו , והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא , והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה , וכאשר היה בבקר עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ; והיה זה להם לחוק עולם , בתחילת יום ראשון מחודש תמוז בכל שנה יספדו ויבכו על התמוז. ויש מפרשים: תמוז - שם חיה שהיו עובדים צלם שלה; ותרגום "ופגשו ציים את איים" (יש' לד , יד): "ויערעון תמוזין בחתולין"; וברוב הנוסחאות כתוב "תמוון" , בשני ו"וין. ומה שהראה לו באלה המראות פתח צפון , רמז לו כי מצפון תפתח הרעה עליהם (ע"פ יר' א , יד).

ר' יוסף כספי:

מבכות את התמוז - פרושו ב'מורה הנבוכים' (ג , כט).

ר' מנחם בן שמעון:

ויבא. מבכות - 'פועלות' מהבנין 'הכבד הדגוש' , וכמהו "רחל מבכה על בניה" (יר' לא , יד); והפירוש: היו בוכות את חדש תמוז , בעבור שהיו עובדות לשמש שהוא אלהיהן , ובתקופת תמוז ימעט תקפו וישוב לאחור. ויש אומרים (ראה רד"ק): חג תמוז , שהיה בתמוז לעבודה זרה; ואמר הכתוב מבכות תחת 'משמחות' , בעבור גְנוּת , כמו שנאמר לירמיהו "כונים להעציבה" (יר' מד , יט) הכתוב על עבודה זרה , ורצונו לומר: לשמחה. ויש אומרים (רש"י) , שמלת תמוז הוא צלם , שהיו עושות לה מעשה שידמה להם בוכה , והיו אומרות: תקרובת הוא שואל. ולפי זה הפירוש תהיה מלת מבכות יוצאה לשלישי. ואחרים אמרו (ראה רש"י) , שהוא מגזרת ארמית "למזא לגו אתון נורא" (צירוף של דנ' ג , ו ושם , יט) , ועניינו ופירושו: 'השרוף'; והוא הבן שיעבירוהו באש למולך.

ר' ישעיה מטראני:

מבכות את התמוז - אינו יוצא באחר , כמו 'בוכות'; ודומה לו "רחל מבכה על בניה" (יר' לא , יד). ויש לומר , שהיו עובדות לשמש , וכשהיתה עוברת תקופת תמוז , שהימים מתמעטין , היו בוכות מפני שתשש כוחה שלחמה ונתמעטה ממשלתה ביום.