תנ"ך - ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ: (שמות פרק א פסוק א)

טקסט וניקוד:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: (שמות פרק א פסוק א)

טקסט בלבד:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: (שמות פרק א פסוק א)

תיקון קוראים:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: (שמות פרק א פסוק א)

תרגום אונקלוס:
וְאִלֵין שְׁמָהָת בְּנֵי יִשׂרָאֵל דְּעָלוּ לְמִצרָיִם עִם יַעֲקֹב גְּבַר וֶאֱנָשׁ בֵּיתֵיהּ עָלוּ :

עין המסורה:
ואלה שמות - י' בתורה: בר' כה , יג; לו , מ; מו , ח; שמ' א , א; ו , טז; במ' א , ה; ג , ב , יח; כז , א; לד , יט. מצרימה - כ"ח: *בר' יב , י , יא , יד; כו , ב; לז , כה , כח; לט , א; מא , נז; מה , ד; מו , ג , ד , ו , ז , ח , כו , כז; מח , ה; נ , יד; שמ' א , א; ד , כא; יג , יז; במ' יד , ג , ד; כ , טו; דב' י , כב; יז , טז; כו , ה; דה"ב לו , ד. וביתו - ו': שמ' א , א; ש"א כז , ג; ש"ב ב , ג; מ"א ז , ח; *מי' ב , ב; דה"ב כד , טז.

מסורה קטנה:
מצרימה - כ"ח.

רש"י:
ואלה שמות בני ישראל - אע"פ שמנאן בחייהם בשמותם (בר' מו , ח - כז) , חזר ומנאן לאחר מיתתן , להודיע חיבתן , שנמשלו ככוכבים , שמוציאן במספר ומכניסן במספר ובשמותם , שנאמר "המוציא במספר צבאם כולם בשם יקרא" (יש' מ , כו).

רשב"ם:
ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר "ובני ישראל פרו וישרצו" וגו' (להלן , ז) , הוצרך לכפול ולומר: בביאתם למצרים לא היו אלא "שבעים" (להלן , ה) , ואחר מות הדור ההוא "פרו וישרצו" (להלן , ז) , "ויקם מלך חדש" (להלן , ח) ונתחכם עליהם למעטם , ולא הועיל לו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הזכיר בתחילה את יעקב , כי כל נפש יוצאי ירך יעקב היו שבעים - עימו; וכבר פירשתי זה (בר' מו , כז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אתחיל פירוש ואלה שמות. ואלה - טעם הו"ו: בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון , כי ראה יוסף לבנו בני שלשים (ראה בר' נ , כג) , הזכיר , כי אחיו ברדתם היו מעטים , ופרו ורבו (ראה להלן , ז). ומלת אלה , גם בחסרון הה"א , שוה לזכרים ולנקבות; וכתוב "את כל התועבות האל" (וי' יח , כז) , ואחריו "מכל התועבות האלה" (שם , כט); "לאנשים האל" (בר' יט , ח); "אלה נולדו להרפה" (ראה ש"ב כא , כב); "מה אעשה לאלה" (בר' לא , מג). וככה מלת 'לז': "השונמית הלז" (מ"ב ד , כה); "הנער הלז" (זכ' ב , ח). ובעבור היות מלת אלה מלעיל , היה הה"א נוסף , כה"א "לילה" (בר' א , ה); "נחלה מצרים" (במ' לד , ה). ו'שֵם' - לשון זכר; ורבים: "שמות" (בר' ב , כ) , כי הת"ו כוללת סימן רבים ורבות , כמו "מקומות" (דב' יב , ב) ו"אבות" (שמ' יב , ג). גם המ"ם ככה , סימן הזכרים גם הנקבות; כמו "נשים" (בר' ד , יט) ו"פילגשים" (בר' כה , ו). ויש שמות , שימצאו במ"ם ות"ו; כמו "נפשים" (יח' יג , כ) - "נפשות" (שם , יח); "לבבות" (דה"א כח , ט) - גם 'לבבים': "על לבביהן" (נח' ב , ח). ה"א מצרימה - תחת מלת 'אל'; כמו "נלכה דותינה" (בר' לז , יז); "ותבא אותי ירושלמה" (יח' ח , ג). את יעקב - עם יעקב; כמו "כרת יי' את אברם ברית" (בר' טו , יח). איש וביתו - יוצאי חלציו. ואין 'בית' בכל המקרא 'אשה' , והנה העד: איש וביתו באו; כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים. ואל יקשה בעיניך "וכפר בעדו ובעד ביתו" (וי' טז , ו) , כי פשוטו: 'בית אביו'; כי שלשה וידוין היו (ראה וי' טז , ו , יא , יז). ועֵזֶר הכהן , הכהנת שהיא אשתו , בכח "בעדו" (שם) , והיא נכללת עמו; כי האיש ואשתו הוא האדם.

ר' יוסף בכור שור:
ואלה שמות בני ישראל - אעפ"י שמנאן (ראה בר' מו , ח - כז) , חזר ומנאן כאן; לפי שהוא ראש הספר , וכל הספר מדבר בהם , הזכיר המניין - איך פרו ורבו , וכמה היו בבואם וכמה היו בצאתם , ואיך נשתעבדו וכל המאורעות.

רמב"ן:
טעם ואלה שמות - כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים , כי אז גלו בראש גולים (ע"פ עמ' ו , ז) , כאשר פירשתי (בהקדמה לשמות) , ולפיכך יחזור אל תחלת הענין , שהוא מפסוק "וכל זרעו הביא אתו מצרימה" (בר' מו , ז) , ושם כתוב אחריו "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו' (שם , ח); ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן , כי אע"פ שהם שני ספרים , הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה; וכאשר הזכיר בני יעקב , קצר בבני בניו וכל זרעו , והחזיר הכלל כאשר אמר שם "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (שם , כז). וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא , שהשלים דברי הימים: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יי' מפי (בנוסחנו: בפי) ירמיהו העיר יי' את רוח כרש מלך פרס" וגו' "כה אמר כורש מלך פרס" וגו' (דה"ב לו , כב - כג) , ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא (א , א - ב) לחבר הספור , אלא שהיו שני ספרים , השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבנין , וכן הדבר בשני הספרים האלה , 'בראשית' 'ואלה שמות'. ורבי אברהם אמר , כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שלֵשים (ראה בר' נ , כג) , הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו (ראה להלן , ה , ז). ואיננו נכון. ורבנו שלמה כתב: אעפ"י שמנאן בחייהם , חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם , להודיע חיבתם , שנמשלו בכוכבים , שמוציאן במספר ומכניסן במספר , שנאמר "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (יש' מ , כו). ואלו דברי אגדה (תנ"ב שמות ב) , והם דברים של אמת בענין החבוב , שהקדוש ברוך הוא מחבבן וכופל שמותם תדיר , אבל קשור הפסוקים וחבורן בו"ו הוא כמו שפירשתי.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
את יעקב איש וביתו באו - רוצה לומר , שעם יעקב באו איש ובני ביתו , והם: אשתו ובניו.

תועלות לרלב"ג:
(חמש תועלות לפרשת 'שמות' , חלק ראשון: שמ' א , א - כב) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם חמשה: התועלת הראשון הוא בדעות , והוא: להודיע קיום מה שייעד השם יתעלה ליעקב , שבארץ מצרים יעשהו לגוי גדול ויֵרד עמו שם (ראה בר' מו , ג - ד); רוצה לומר , שכבר תדבק השגחתו שם בזרעו. וזה , שכבר ספר שבני ישראל פרו וישרצו יותר מהחק הנהוג להם , והיה משפיע להם שם טובה , שימָּצאו להם מזונותיהם ומה שיצטרך להם עם רבויים , עד שכבר נמלאת הארץ כל טוב עמם בדרך שהיה מספיק להם. והנה הגיע מחוזק השגחת השם יתעלה בהם , שעם ההשתדלות הרב שהיה משתדל פרעה למנוע מהם הרבוי והעוצם במה שהיה מענה אותם , היה מתחזק רבויים ועצמם , כאלו היו משתדלים אויביהם בהגעת הרבוי והעוצם להם! כמו שספר "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמ' א , יב) - רוצה לומר , שכאשר היו מענים אותם למַעֵט מהם הרבוי והעוצם , כן היו רבים ופורצים יותר מהנהוג , בהפך מה שהם משתדלים עליו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיתרחק מתכונת הקנאה והאכזריות , כי הם תכונות פחותות מאד. ולזה הודיעה לנו התורה בזה הספור רוע תכונת המצרים בזה , וספר אחר זה מה שקרה להם מהרע בסוף. וכבר יהיה נפלא רוע תכונת המצרים בקנאה ואכזריות , עד שכבר הגיע מקנאתם שהיה צר להם מאד בראותם הצלחת ישראל ברבוי והעוצם. והגיע מאכזריותם שהיו מעבידים ישראל בעבודות היותר קשות , והיו מכריחים אותם בהם לעשות יותר מהשעור הראוי; עד שהגיע מאכזריות פרעה , שרצה לכלות את הזכרים בהוָלדם , כדי שיכלה העם בכללו. והנה זכרה התורה זה , להעיר אותנו , שאלו התכונות הפחותות ראוי שירוחקו , כמו שזכרנו. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאד , ואעפ"י שהוא מוכרח ומצוּוֶה עליהם מהמושל בו; כי הוא ראוי שיירא יותר מהשם יתעלה , שהוא מושל על המושל בו , מיראתו מהמושל בו. ולזה תמצא , שלא הסכימו המילדות לעשות מה שצוה עליהם מלך מצרים להמית את הילדים , כי הם יראו השם יתעלה יותר מיראתם מפרעה , ולזה לא יראו מהרע שאפשר שיקרה להם ממלך מצרים. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיסמך על הנס מפני עשותו ליראת השם יתעלה מה שעשהו , אבל ראוי שישתדל בחזקת היד להרחיק ממנו הרע שאפשר שיקרה לו מפני המעשה ההוא. ולזה תמצא שהמילדות התנצלו למלך מצרים כדי שלא יכעס עליהן , ועשו זה בחכמה נפלאה; וזה , שבמה שאמרו לו "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו" (שמ' א , יט) היה להן התנצלות מבואר על שלא המיתו הילדים. ואולם על מה שגנה אותן , שהיו עושות הפך מאמרו והיו מחיות את הילדים , היה גם כן המאמר ההוא התנצלות - לפי מה שאחשוב - והוא , שאחר שנולד הזכר , לא היה להן דרך להמיתו שלא יִוָּדַע; ואם לא ישתדלו בתקון עניניו , יביא זה לחשב , כשימָּצְאו מתים הזכרים אשר תהיין בהִוָלדם , שהן היו ממיתות אותו. אמנם אחר שהיו רואות שאלו המילדות היו מטיבות לילודים , היה זה מרחיק מהן החשד שתהיינה ממיתות הזכרים בהולדם. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יגמול טוב ליראיו בעבור יראתם ממנו. ולזה ספר , כי מפני שיראו המילדות את האלהים , עשה להם בתים. והוא הגמול הראוי להם על זה , כמו שזכרנו (שמ' א , כא) , כי זאת התכונה ראוי שתהיה למנהיג; רוצה לומר , שישגיח במונהגים ממנו וייטיב להם.
ריכוז קישורים