תנ"ך - יששכר
זבולן
ובנימן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יִשָּׂשכָ֥ר
זְבוּלֻ֖ן
וּבִנְיָמִֽן:
(שמות פרק א פסוק ג)
יִשָּׂשכָר
זְבוּלֻן
וּבִנְיָמִן:
(שמות פרק א פסוק ג)
יששכר
זבולן
ובנימן:
(שמות פרק א פסוק ג)
יששכר
זבולן
ובנימן:
(שמות פרק א פסוק ג)
עין המסורה:
ובנימן
-
ט':
*בר'
מה
,
יד;
שמ'
א
,
ג;
שו'
כ
,
לט;
עו'
א
,
יט;
תה'
פ
,
ג;
דה"א
ז
,
י;
ח
,
א;
כא
,
ו;
דה"ב
לד
,
לב.
וכל
יהודה
ויוסף
דכותהון
(הצרופים
השכיחים:
'יהודה
ובנימן'
,
'יוסף
ובנימן')
בר
מן
חד:
ובנימין
-
מ"א
יב
,
כג.
יששכר
-
י"ד
פסוקים
בתורה
מן
ג'
מלין
(בני
שלש
מלים):
בר'
כה
,
יד;
כו
,
ו;
מג
,
א;
מו
,
כג;
מט
,
יח;
שמ'
א
,
ג;
כב
,
יז;
כח
,
יג;
*וי'
יד
,
נה
,
נו;
במ'
ו
,
כד;
כו
,
ח;
דב'
כח
,
ה
,
יז.
מסורה קטנה:
יששכר
זבולן
-
ל';
ובנימן
-
ט'
וכל
יהודה
ויוסף
דכות'.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
הזכיר
בתחילה
את
יעקב
,
כי
כל
נפש
יוצאי
ירך
יעקב
היו
שבעים
-
עימו;
וכבר
פירשתי
זה
(בר'
מו
,
כז).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ראובן.
כל
שוא
נע
,
כזי"ן
זבולון
,
בהכנס
עליו
אחת
מאותיות
בוכ"ל
,
יהיה
ראוי
להיות
האות
המשרת
בשוא
נע;
והנה
אין
יכולת
בלשון
לקרוא
שני
שואים
נעים
,
על
כן
שמו
חרק
תחת
האות
המשרת;
כי
אם
היה
בי"ת
האות
המשרת
הנכנס
עליו
,
יאמרו
'בִּזְבולון';
ואם
כ"ף
או
למ"ד
-
'כִּזְבולון'
,
"לִזְבולון"
(במ'
א
,
ט).
ואם
וא"ו
-
יאמרו
שרק
תחת
חרק
,
כאילו
הו"ו
בקריאת
אל"ף
,
כמו
"וּזבולון"
(בר'
לה
,
כג)
,
כי
היתה
המלה
תראה
בקריאת
אל"ף:
'אוּ
-
זבולון'.
ואם
היה
האות
הראשון
יו"ד
,
כמו
יהודה
,
שהוא
היו"ד
מאותיות
הנעלמים
,
יעלימוהו;
כמו
"נעלה
ביהודה"
(יש'
ז
,
ו);
"ליהודה
נחשון"
(במ'
א
,
ז);
כי
עתה
היו"ד
הוא
נעלם
,
ואינו
נזכר
ונרגש
בשפה;
גם
ככה
ו"ו
ויהודה.
והנה
נכתבו
השבטים
הנה
כסדר
תולדותם.
יששכר
-
בעבור
התחברות
שנים
שי"נין
,
חסרו
האחד
מן
המבטא
,
כדרך
"מחצצרים"
(דה"א
טו
,
כד)
,
שיקרא
'מְחַצְרִים';
ואין
שי"ן
כמוה
במקרא.
ומנהג
העברים
,
בהתחבר
ו"ו
עם
אחת
מאותיות
השפה
שהם
במ"ף
,
חבירי
הו"ו
,
יניעו
אל"ף
נוספת
בקריאה
וינקדו
הוא"ו
בשרק
,
כמו
"וּפָרו"
(בר'
ח
,
יז);
"וּבָאו
בביתך"
(שמ'
ז
,
כח);
"וּמָלאו
בתי
מצרים"
(שמ'
ח
,
יז);
וככה
ובנימן.
ובעבור
היות
בנימן
בן
הגברת
,
הזכירו
לפני
בני
השפחות.