תנ"ך - ויהפך ה' רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם: (שמות פרק י פסוק יט)

וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ־יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: (שמות פרק י פסוק יט)

ויהפך ה' רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים: (שמות פרק י פסוק יט)

ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים: (שמות פרק י פסוק יט)

תרגום אונקלוס:

וַהֲפַך יְיָ רוּחַ מַערְבָא תַּקִיף לַחדָּא וּנטַל יָת גּוֹבָא וּרמָהִי לְיַמָא דְסוּף לָא אִשׁתְּאַר גּוֹבָא חַד בְּכֹל תְּחוּם מִצרָיִם :

מסורה קטנה:

ויתקעהו - ל'; ימה סוף - ל'; ארבה אחד - ל'.

רש"י:

[רוח ים - רוח מערבי. ימה סוף - אומר אני , שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרחו של ארץ ישראל , לפיכך רוח ים תקעוֹ לארבה בימה סוף כנגדו; וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח , שנאמר "מים סוף ועד ים פלשתים" (שמ' כג , לא) - ממזרח למערב , שים פלשתים במערב היה , שנאמר בפלשתים: "יושבי חבל הים גוי כרתים" (צפ' ב , ה).] לא נשאר ארבה אחד - אף המלוחין שמלחו מהן (ראה תנח' וארא יד).

רשב"ם:

ויהפוך יי' רוח ים - כי רוח הקדים הביאם מן הים (ראה לעיל , יג) , ורוח מערבי החזירם לים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

רוח ים. טעם ויהפוך - שהוא הֵפֶך "רוח הקדים" (לעיל , יג). והנה תקעם אל ים סוף; והנה ים סוף מזרח מצרים , ולא כאשר אמר הגאון.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויהפך. נקרא 'מערב' בלשון הקודש ים , בעבור ים הגדול היוצא מספרד ועובר על מצרים אל ארץ ישראל , והוא לפאת מערב; ואיננו ים אוקינוס , כי ישראל לא יָרְשו כל ככה. ונקרא ים ספרד "ים הגדול" (במ' לד , ו) , בעבור שרחבו שלש מאות פרסה; ושאר הימים בארץ ישראל , ים סוף וים כנרת וים המלח , אין בהם שהוא רחב מהלך שלשים פרסה.

ר' יוסף בכור שור:

רוח ים - מערבי; רוח מזרחי הביאו מן המזרח (ראה לעיל , יג) , ורוח מערבי החזירו למקומו , למזרח. לא נשאר... אחד - כל דבר שנברא בשביל המכה , כגון כינים וצפרדעים , דכתיב גבי צפרדעים "ושרץ היאור צפרדעים" (שמ' ז , כח) - כשעברה המכה , מתו; כדכתיב "וימותו הצפרדעים" , ומסתמא כן הכינים; וכל דבר שלא נברא בשביל המכה אלא בא ממקום אחר - חזר לאחר המכה , שעשה שליחתו; כגון ערוב וארבה: בערוב כתיב "ויסר הערוב... לא נשאר אחד" (שם , כז) , ובארבה - לא נשאר... אחד , ואינו אומר שמת. ורבותינו אומרים (תנח' וארא יד): לכך לא מתו הערוב - שלא יהנו מעורות ובבשר; והארבה - שלא יאכלום. כאן כתב "ואחריו לא יהיה כן" (לעיל , יד) , וביואל כתיב "ההייתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם" (יואל א , ב): במשה משמע שלא היה כמוהו , וביואל - שלא הייתה כמוהו!? ויש לומר , דבמצרים לא היה כמו אותו של משה , ובארץ ישראל לא היה כמו של יואל; ויש לפרש: ממין אחד לא היה כמו של משה , שלא היה כי אם ארבה , ולא היה משלחת של כמה מינין כמו של יואל.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

שא נא חטאתי אך הפעם - הרצון בו , שלא אמאן עוד מלשלח העם; ולזה התפלל משה שיסור הארבה; וזהו מה שאמר אחר זה: ויחזק יי' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל - רוצה לומר , שלא קיים מה שהבטיח למשה. וידמה שאז אמר לו משה , שאם אינו משלח את העם , הנה הוא יביא חשך חזק על מצרים; ולא רצה פרעה לשלח העם , ואז הביא משה מכת החשך , כמו העניין בשאר המכות.