תנ"ך - אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: (שמות פרק טו פסוק א)

אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות פרק טו פסוק א)

אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: (שמות פרק טו פסוק א)

אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: (שמות פרק טו פסוק א)

תרגום אונקלוס:

בְּכֵין שַׁבַּח מֹשֶׁה וּבנֵי יִשׂרָאֵל יָת תֻּשׁבַּחתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ וַאֲמַרוּ לְמֵימַר נְשַׁבַּח וְנוֹדֵי קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתגְּאִי עַל גֵּיוְתָנַיָא וְגֵיאוּתָא דִּילֵיהּ הִיא סוּסיָא וְרָכְבֵיהּ רְמָא בְיַמָא :

עין המסורה:

ובני ישראל - ה"י (באמצע פסוק) וכל ראשי פסוקים דכותהון: ראה שמ' יד , ח. ויאמרו לאמר - ג': שמ' טו , א; במ' כ , ג; ש"ב ה , א. גאה גאה - ב': שמ' טו , א , כא.

מסורה גדולה:

ובני ישראל ה"י ויחזק יי' את לב פרעה אז ישיר משה כי בא סוס מבן עשרים שנה ויוציאו את המקלל הכה הכה ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם משה עבד יי' ובני ישראל ובני ישראל אמרו ננוסה ויאמר שאול לאחיה הגישה ויקרא המלך לגבענים ונקבצו בני יהודה ויגע החדש השביעי וחבירו. וכל ראש' פסו' דכותהון.

מסורה קטנה:

ובני ישראל - ה"י וכל ראש' פסו' דכות'; גאה גאה - ב'.

רש"י:

אז ישיר משה - אז , כשראה הנס , עלה בלבו שישיר שירה. וכן "אז ידבר יהושע" (יהו' י , יב); וכן "ובית יעשה לבת פרעה" (מ"א ז , ח) - חשב בלבו שיעשה לה; אף כאן: ישיר - אמר לו לבו שישיר , וכן עשה: ויאמרו לאמר: אשירה. וכן ביהושע , כשראה הנס , אמר לו לבו שידבר , וכן עשה: "ויאמר לעיני כל (לפנינו ללא 'כל') ישראל" (יהו' י , יב); וכן שירת הבאר , שפתח בה "אז ישיר" (במ' כא , יז) , פירש אחריו: "עלי באר ענו לה"; "אז יבנה שלמה במה" (מ"א יא , ז) - פירשו בו חכמי ישראל (שבת נו , ב): שבקש לבנות ולא בנה; למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה; זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו אמרו רבותינו (סנה' צא , ב): מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה; וכן בכולם , חוץ משל שלמה , שפירשוהו: ביקש לבנות ולא בנה (ראה שבת נו , ב). ואין לומר וליישב לשון זה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והם מיד , כגון: "ככה יעשה איוב" (איוב א , ה); "על פי יי' יחנו" (במ' ט , כג); "ויש אשר ישכן (לפנינו: יהיה) הענן" (שם , כ); שהם דבר ההווה תמיד , ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר; אבל זה , שלא היה אלא לשעה , איני יכול לישבו בלשון זה. כי גאה גאה - [שנתגאה על כל גאה] כתרגומו. [דבר אחר: בא הכפל לומר , שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות: כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו , מפילו מן הסוס; וכאן: הסוס ורוכבו רמה בים. וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו , נופל בו לשון 'גאות' , כמו "כי גאות עשה" (יש' יב , ה); וכן כל השירה תמצא כפולה: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (להלן , ב); "יי' איש מלחמה יי' שמו" (להלן , ג); וכן כולם.] דבר אחר: כי גאה גאה - על כל השירות וכל מה שאקלס בו , עוד יש בו נוספות; ולא כמדת בשר ודם , שמקלסין אותו ואין בו (ראה מכיל' בשלח שירה א). סוס ורכבו - שניהם קשורים זה בזה , והמים מעלין אותן לרום ויורדין לעומק ואינן נפרדין (ראה שם , ב). רמה - השליך , וכן "ורמו לגו (בנוסחנו: ורמיו לגוא) אתון נורא" (דנ' ג , כא). ומדרש אגדה (מכיל' בשלח שירה ב): כתוב אחד אומר רמה , וכתוב אחר אומר "ירה" (להלן , ד)!? מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום; כגון "או מי ירה אבן פנתה" (איוב לח , ו) - מלמעלה למטה.

רשב"ם:

גאה גאה - נצחון מלחמה קורא 'גאות' בכמה מקומות (ראה יש' יב , ה; כו , י; תה' צג , א). "השב גמול על גאים" (תה' צד , ב); "בית גאים יסח יי'" (מש' טו , כה) - הגוזלים והחומסים: "בגאות רשע ידלק עני" (תה' י , ב). רמה בים - תרגום של "השליך" (במ' לה , כ); וכן "רומי קשת" (תה' עח , ט).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

אז ישיר משה - עתיד תחת עבר. ועל דעתי , שהוא הזמן האמצעי , ואין בלשון הקודש סימן עליו , על כן יאמרו בלשון עבר ועתיד; כמו "בשתים יכסה פניו" (יש' ו , ב); "וינועו אמות הסיפים" (שם , ד); וכן אז ישיר. ומשה חבר השירה , וישראל עונים. כי גאה גאה - שהראה גאוותו; שהשליך הסוס שיש לו גבורה , כטעם "התתן לסוס גבורה" (איוב לט , יט) , עם רוכבו - בים. וטעם רמה - כמו חץ.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

אז - משפט לשון הקודש לאמר לשון עתיד תחת עבר עם מלת 'אז': "אז יבנה יהושע" (יהו' ח , ל); "אז ידבר יהושע" (יהו' י , יב); "אז יכה חזאל" (צירוף של מ"ב יב , יח ומ"ב טו , טז); "אז יבדיל" (דב' ד , מא); וככה בלשון ישמעאל. משה לבדו חיבר השירה , ולמדוה ישראל , ושורר כל אחד ואחד ואמר: אשירה ליי'. וכמוהו "ויצו משה וזקני ישראל" (דב' כז , א) , כי המצוה - משה לבדו אמרה , וזקני ישראל אמרוה לכל. ויאמרו לאמר - כל אחד ככה. או: בכל דור ודור. כי גאה גאה - הראה גאותו; כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה , והרוכב שהוא גבור - שניהם השליכם בים כמשליך חץ; כי מלת רמה - כמו "נושקי רומי קשת" (תה' עח , ט).

ר' יוסף בכור שור:

ישיר - לשון 'יפעיל': ששר משה וגרם לאחרים ששרו.

רמב"ן:

אז ישיר משה - לשון רבנו שלמה: כשראה הנס , עלה בלבו שישיר שירה , וכן עשה: ויאמרו לאמר וגו'; וכן "אז ידבר יהושע" (יהו' י , יב) - כשראה הנס אמר לו לבו לדבר , וכן עשה: "ויאמר לעיני כל ישראל" (שם); וכן שירת הבאר , שפתח בה "אז ישיר ישראל" (במ' כא , יז) , פירש אחריו: "עלי באר ענו לה" (שם); וכן "ובית יעשה לבת פרעה" (מ"א ז , ח) - חשב בלבו לעשות לה בית; "אז יבנה שלמה" (מ"א יא , ז) - פרשוהו חכמי ישראל (סנה' צא , ב) , שבקש לבנות ולא בנה; זהו לישב פשוטו. ומה יאמר הרב (רש"י) בפסוק "יעשו עגל בחורב" (תה' קו , יט); "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון" (תה' עח , מ); וכל המזמור כן: "יהרג בברד גפנם" (שם , מז); "ישלח בהם ערוב" (שם , מה)?! וכן "ומאין יבאו אליך" (מ"ב כ , יד); "מן המכים אשר יכוהו ארמים" (מ"ב ח , כט); וכן "ומשה יקח את האהל" (שמ' לג , ז) , כי איננו לשון הווה , שלא לקחו אלא פעם אחת. אבל דרך הלשון הוא לומר עתיד במקום עבר , וכן יאמרו במקומות רבים ההפך; והטעם , כי מנהג הלשון שהמספר ענין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ וירמוז למעשה ממנו: פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו כענין ההווה , ועומד עליו בתחלתו ויאמר: אז ישיר משה ובני ישראל - כאלו משוררים לפניו , וכן כולם , ופעם יאחר עצמו ויאמר: זה נעשה כבר; והכל לאמת ענין , ולכן רוב שיבא זה יהיה בענין הנבואות. כי גאה גאה - על השירות ועל כל מה שאקלס בו , עוד יש בו נוספות; לשון רבנו שלמה. עשאו לשון 'רוממות וגודל' , ואולי כן הוא , וכמהו "ופה (בנוסחנו: ופא) ישית בגאון גליך" (איוב לח , יא); "כי גאו המים" (יח' מז , ה); "ויגאה כשחל תצודני" (איוב י , טז); לשון גודל ורבוי. והנכון - דעת אנקלוס , לשון "גאות" (יש' יב , ה) ממש , כי נתגאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב בו , כי את שניהם רמה בים; וכן "וברוב גאונך" (להלן , ז) , וכן כולם לשון 'גאות' , כי המתגאה ירומם עצמו במעלה.

רלב"ג - ביאור המילות:

אשירה ליי' - רוצה לומר: אדבר בתאריו בדרך שיר והֶמשֵל , כי לא יוכן לדבר (ע"פ שו' יב , ו) דבור עצמי בעצמותו , כי גאה גאה מאד. רמה בים - השליך וירה. והנה אמר זה על צד ההפלגה , להורות על מהירות הכנסם בים וטבעם בו; כי השם יתעלה סבב להביא אותם אל שירדפו אחרי בני ישראל תוך הים , והנה רדפו שם אחריהם במהירות נפלא , לפי מה שהיה אפשר להם , וזה היה סבה שטבעו כלם בים; ולזה אמר: רמה בים , כי השם יתעלה הניעם במהירות ללכת בים , כמו שיתנועע החץ במהירות כשיורו אותו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

אז ישיר משה זאת השירה , ולמדוה ישראל ממנו ושוררוה יחד. ויאמרו לאמר: הנה ראוי שאשיר ואשבח השם יתעלה בהֶמשלים ודמיונים , כי גאה גאה מאד מלספר שבחיו בעצמותם; וכאלו אמר זה להתנצל על אשר יתארהו באלו התארים , לדבר בהם כלשון בני אדם. הנה ירה בים סוס ורוכבו במהירות נפלא עז השם יתעלה , להגיע הרע , כאשר ירצה , והפלגת טובו וחסדו; וזה הפועל בעינו היה לי לישועה. או יהיה הרצון בזה , כי השם יתעלה גאה מאד , ורחקה מדרגתו מאד מאלו הענינים השפלים רוחק נפלא , ועם כל זה הגיע מיתרון השגחתו , שיָרה בים סוס ורוכבו. הנה זה המקרה היה עז וכריתה חזקה , ועם כל זה היה לי לישועה , כי בו נשלמה ההצלה לישראל מיד המצרים; עם שהרע בעינו שהגיע למצרים היה לישראל לישועה , כי זה הפלא העצום שראו בזאת המכה הביאם להאמין בשם יתעלה אמונה שלימה. או ירצה בזה , שהשם יתעלה היה עוז וטוב; רוצה לומר , שכבר יגיע ממנו לנמצאות פעם עז ופעם טוב. ורצוני ב'עז': הרע שיתקף האדם וינצחהו; וזה , שכבר יגיע ממנו רע מה לנמצאות במקרה; אבל היה לי תמיד לישועה , רוצה לומר , שמיתרון השגחתו בי יצילני מהרעות הנכונות לבוא עלי. הנה זהו אלי ומנהיגי , ולזה אין לי לירוא שיזיקני הרע הנכון לבא עלי מפאת הגרמים השמימיים. ואתאר אותו בתארים מורים על היותו כח בגוף , ואם אין הענין כן לפי האמת , אך אעשה זה לפרסם שבחיו. או ירצה בזה , שכבר אתאר אותו בתארים המורים על תכלית הנוי והיופי. וזה האל בעינו הוא מנהיג אבותי ומשגיח בם , וארומם אותו בתארי על כל שאר הנמצאות , כי אין בהם מי שיהיה הקש ויחס בינו וביניהם.

תועלות לרלב"ג:

(עשר תועלות לפרשת 'בשלח' , חלק שני: שמ' טו , א - כא) ואולם התועלות המגיעות ממנה הם עשרה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לתת שבח והודאה לשם יתעלה על מה שגמלהו מהטובות , כי בזה מההישרה אל ההאמנה בשם יתעלה מה שלא יעלם. ולזה ספרה התורה , שמשה ובני ישראל שרו את השירה הזאת ליי' , לתת לו תודה על מה שגמלם מהטוב. התועלת השני הוא בדעות , והוא: להודיע שמדרגת השם יתעלה עצומה מאד , עד שלא יפול יחס בינו ובין הדברים אשר אצלנו. ולזה ראוי , כשנרצה לספר שבחי השם יתעלה , שנדבר בדרך השיר והמשל , כי גבהה מדרגתו מאד ועצמה מִסַּפֵּר (ע"פ תה' מ , ו); ולזה אמר "אשירה ליי' כי גאה גאה" (שמ' טו , א). התועלת השלישי הוא בדעות , והוא: להודיע כי הרע אשר יפול בנמצאות על צד ההכרח , ישמור השם יתעלה ממנו הדבקים בו; וזהו מה שאמר "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (שמ' טו , ב). וזה , כי הטוב הוא המכוון בעצמו מהשם יתעלה , והנה הרע שיגיע במקרה מהטוב המסודר ממנו , התחכם השם יתעלה להציל ממנו האנשים הטובים , כשידבקו בו , על צד ההשגחה הפרטית. ובזה האופן הציל השם יתעלה ישראל מיד מצרים , כי לפי מה שיתחייב ממה שישפע מהגרמים השמימיים , לא הגיע הקץ עדיין אל שיצאו מעני מצרים , כמו שבארנו במה שקדם (בה"מ שמ' ג , ז - ח). ולזה גם כן אמר "זה אלי ואנוהו" (שם , ב) - רוצה לומר , שאינני תחת סדור ממשלת הכוכבים , אבל השם יתעלה הוא מנהיג אותי ומשגיח בי. התועלת הרביעי הוא בדעות , והוא: להודיע שכבר יגיעו בכאן רעות מהשם יתעלה לרעים , על צד ההשגחה בטובים; ואעפ"י שאין מדרך השם יתעלה שיבֹאו ממנו רעות , אבל יבֹאו ממנו מהצד שהם טובות. ולזה אמר , שימין השם יתעלה תרעץ אויב , ושהוא יהרוס קמיו ברוב גאונו , כמו שבארנו (שמ' טו , ו - ז). התועלת החמישי הוא בדעות , והוא מה שהודיע מיושר השם יתעלה להביא על האנשים מדה כנגד מדה. כי פרעה חשב לכלות ישראל עד בלי השאיר להם שריד (ע"פ במ' כא , לה) , כמו שספר "אמר אויב ארדוף אשיג" וכו' (שמ' טו , ט) , והשם יתעלה סבב שהיה הענין בהפך , כי מישראל לא נפקד איש ומפרעה וחילו לא נשאר אחד. ועוד , כי הוא רצה להשליך כל הזכרים הילודים לישראל היאורה , כדי שיכלה ישראל; ותהי להפך , כי פרעה וחילו טובעו בים סוף. התועלת הששי הוא בדעות , והוא: להודיע שאין יחס בין השם יתעלה ובין שאר הנבדלים , ולזה אמר "מי כמכה באלים יי'" וגו' (שמ' טו , יא). וכבר בארנו אמתת זה במה שאין ספק בו בחלק השלישי מהמאמר החמישי מ'ספר מלחמות יי'' (פרק יב). התועלת השביעי הוא: להודיע שענין קריעת ים סוף היה בו תועלת להנחיל ישראל את הארץ , משני צדדין: הצד האחד הוא מה שנתישרו בו ישראל להאמין בשם יתעלה ובמשה עבדו , שהיה שער גדול להביא ישראל לגבול מהשלמות , שיהיו ראויים לירושת הארץ , כמו שאמר "נהלת בעוזך אל נוה קדשך" (שמ' טו , יג); והצד השני הוא מה שהפיל מהאימה והפחד על האומות ההם , כששמעו שהוביש יי' את מי ים סוף מפניהם (ע"פ יהו' ב , י) , כאמרו "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שמ' טו , טו). התועלת השמיני הוא: להודיע שלא היה עיקר הכונה , במה שייעד השם יתעלה מירושת הארץ לישראל , בעבור רבוי הפירות הנמצאים שם , אבל היתה הכונה בזה בעבור הִמָּצא שם השפע האלהי יותר ממה שימצא בשאר המקומות. ולזה לא זכר מענין ירושת הארץ בזאת השירה כי אם הר המוריה: אמר "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" וגו' (שמ' טו , יז) , והתבאר מדבריו שהוא המקום שהיה שם בית המקדש; ותארו ב'נחלה' , כי כן יקרא בתורה באמרו "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (דב' יב , ט) , כמו שנתבאר באחרון מזבחים (קיט , א) , ובאר שהוא מקום , ידבק בו השפע האלהי. ואלו היתה הכונה הראשונה בירושת הארץ רבוי הפירות , היה זוכר גם כן שאר המקומות , לא הר המוריה לבד; אלא שעם כל זה תמצא , שכבר היה רבוי הפירות נמצא בארץ ישראל , כמו שזכרה התורה אחר זה במקומות רבים (דב' ח , ח ועוד). והנה היה זה התועלת מגיע מירושת הארץ על הכונה השנית; עם שהוא עוזר להמשיך ליושבים בה השפע האלהי , כי לא יתכן שישתדל האדם בהשלמת נפשו בשלם שבפנים , עם היותו חסר לחם ושמלה ושאר העניינים ההכרחיים לעמידת גופו. התועלת התשיעי הוא: להודיע שזאת האמונה השלימה , שהתפשטה בישראל אז , תשאר נצחית , בדרך שיתפרסם תמיד מלכות השם יתעלה ושולטנותו על הנמצאות לעשות מהם כחפצו; וזהו מה שאמר "יי' ימלוך לעולם ועד" (שמ' טו , יח). וזה אמנם יגיע על השלמות , כשיהפך השם יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחת (ראה צפ' ג , ט); ואל זה אחשוב שרמז בזה המקום , כי אז לא ימצא חולק לאמונת האמת. התועלת העשירי הוא: להודיע שאין מהראוי שיכנסו הנשים לספר שבחי השם יתעלה בכמו אלו העמוקות , לחסרון דעתן וקצורו. ולזה לא זכר בשירת הנשים כי אם מלות מועטות , ואולם בני ישראל שרו כל השירה הנפלאה הזאת. ולזאת הסבה בעינה לא חייבה התורה הנשים בתלמוד תורה ובשאר המצות הנוהגות מנהגה; אמרו רבותינו ז"ל (סוטה א , ב): כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות.