תנ"ך - ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (שמות פרק טז פסוק לה)

טקסט וניקוד:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (שמות פרק טז פסוק לה)

טקסט בלבד:

ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען: (שמות פרק טז פסוק לה)

תיקון קוראים:

ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען: (שמות פרק טז פסוק לה)

תרגום אונקלוס:
וּבנֵי יִשׂרָאֵל אֲכַלוּ יָת מַנָא אַרבְּעִין שְׁנִין עַד דְּעָלוּ לַאֲרַע יָתֵיבתָּא יָת מַנָא אֲכַלוּ עַד דַּאֲתוֹ לִסיָפֵי אַרעָא דִכנָעַן :

עין המסורה:
אל - קצה - ו': שמ' טז , לה; יהו' יח , טז , יט; שו' ז , יא; יש' ז , ג; סב , יא.

רש"י:
ארבעים שנה - והלא חסר שלשים יום , שהרי בחמשה עשר באייר ירד להם תחלה , ובחמשה עשר בניסן פסק , שנאמר "וישבת המן ממחרת" (יהו' ה , יב)?! אלא מגיד , שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן (ראה קידושין לח , א). אל ארץ נושבת - לאחר שעברו את הירדן. אל קצה ארץ כנען - בתחלת הגבול , קודם שעברו את הירדן , והם ערבות מואב; נמצאו המקראות מכחישין זה את זה!? אלא בערבות מואב , כשמת משה בשבעה באדר , פסק המן מלירד; ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום , עד שהקריבו עומר בששה עשר בניסן , שנאמר "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" וגו' (יהו' ה , יא; ראה קידושין שם).

רשב"ם:
אל קצה ארץ כנען - כדכתיב ביהושוע "וישבת המן ממחרת" (ה , יב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
עד בואם אל ארץ נושבת - יורה זה , כי כל ישראל אכלו את המן , כי אין להם לחם אחר , עד שבאו למלכות מלכי האמורי. וזה טעם עד בואם אל ארץ נושבת - אז היה מישראל שהוא אוכל לחם הארץ , ויש מהם שהוא אוכל את המן , עד שבאו אל ערבות ירחו בגלגל ומצאו תבואה חדשה; אז נפסק המן (ראה יהו' ה , י - יב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ובני. זה הנס היה גדול מכל הניסים שנעשו על ידי משה; כי נסים רבים היו במן , ועמדו ארבעים שנה , ולא כל הנסים האחרים. וטעם אל ארץ נושבת - כי היו במדבר , "בארץ לא עבר בה איש" (יר' ב , ו) - והנה אוכלים התבואה שמצאו (ראה יהו' ה , י - יב). על כן הוצרך לומר: את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען , כי המן נמשך עמהם עד שבאו לגלגל , שהוא קצה ארץ כנען. והנה התבואה חדשה עמהם , אז שבת המן (ראה שם).

ר' יוסף בכור שור:
ארבעים שנה - פחות חודש; שבששה עשר באייר ירד (ראה לעיל , א ולעיל , יב) , ובששה עשר בניסן פסק , כדכתיב "וישבת המן ממחרת" (יהו' ה , יב); אבל רוב השנה ככולה. ורבותינו פירשו (קידושין לח , א) , כי עוגות שהוציאו ממצרים - טעמו בהן טעם מן , ולכך אמר כי ארבעים שנה אכלו מן. ויש מפרשים , שירד להם ביום ראשון של פסח בשנת ארבעים - הספיק להם עד חמשה עשר באייר [הגה"ה].
ריכוז קישורים