תנ"ך - בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי: (שמות פרק יט פסוק א)

טקסט וניקוד:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: (שמות פרק יט פסוק א)

טקסט בלבד:

בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני: (שמות פרק יט פסוק א)

תיקון קוראים:

בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני: (שמות פרק יט פסוק א)

תרגום אונקלוס:
בְּיַרחָא תְּלִיתָאָה לְמִפַּק בְּנֵי יִשׂרָאֵל מֵאַרעָא דְמִצרָיִם בְּיוֹמָא הָדֵין אֲתוֹ לְמַדבְּרָא דְסִינָי :

עין המסורה:
בחדש - ז' ראשי פסוקים: שמ' יט , א; *וי' כג , ה; במ' ט , יא; יר' נב , ו; זכ' א , א; אס' ג , ז; דה"ב לא , ז. לצאת - ג': שמ' יט , א; *במ' לג , לח; מ"א ו , א. ביום הזה - ו': *בר' ז , יא; שמ' יט , א; וי' ח , לד; טז , ל; יהו' ז , כה; ש"א יא , יג.

מסורה קטנה:
בחדש - ז' רא' פס'; לצאת - ג'; ביום הזה - ו'.

רש"י:
ביום הזה - בראש חדש (ראה מכיל' יתרו בחדש א). לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' , ומהו ביום הזה? שיהו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנה (ראה תנ"ב יתרו יג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם ביום הזה - בראש חדש.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
בחדש השלישי. לא ידענו טעם ביום הזה , אם לא יהיה פירוש רבי משה נכון , שהוא ראש חדש; כמו "מחר חדש" (ש"א כ , יח). והזכיר הכתוב זה , כי אחר ימים מעטים ליום חנותם היה מתן תורה. אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל (ראה להלן , ג , ז) , וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב דברי העם אל השם (ראה להלן , ח) , ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה (ראה להלן , יא). וכל זה דרך סברא; כי על הקבלה נסמוך , שבששה בסיון ניתנה התורה , ועל דרך העבור - יום ששי בשבוע היה (ראה שבת פז , ב) , אם לא היה חדש אייר מעובר. אולי טעם היום הזה - כי המרחק בין רפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע.

ר' יוסף בכור שור:
ביום הזה - ביום שנסעו מרפידים באו למדבר סיני; ופירשו רבותינו (ראה שבת פו , ב) , שהוא ראש חודש סיון. והמקראות מוכיחים כמו שפירשו , שבששה בסיון ניתנה תורה , כדפירש במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא' (פח , א) , דאמר רבי יוסי: בשיני עלה וירד , בשלשי עלה וירד וכו' , והקדוש ברוך הוא אמר: "ממחרת השבת תספרו חמשים יום" (וי' כג , טז) , והוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח , והחשבון כָּלֶה לששה בסיון.

רמב"ן:
בחדש השלישי - היה ראוי שיאמר הכתוב 'ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני (ראה להלן , ב) בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים' , כמו שנאמר למעלה ב"מדבר סין" (שמ' טז , א)! אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב , ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו , כי ידעו ששם יקבלו את התורה , כי משה הגיד להם מה שנאמר לו: "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמ' ג , יב) , וגם לפרעה אמר: "נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו" (שמ' ה , ג) - והוא המַהֲלך ממצרים ועד הר סיני - בעבור זה התחיל הפרשה כי בחדש השלישי , ביום הזה שהתחיל החדש , באו לשם , ואחר כן חזר לומר כשאר המסעות: "ויסעו מרפידים". והיה ראוי גם כן שיאמר: 'ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני' , אבל כתב "ויבאו מדבר סיני" (להלן , ב) , לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד; ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם , אבל חנו במדבר או בחורב , שהוא מקום חורֶב , שממה , לפני ההר; וזה טעם "ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" (להלן , ב). ויתכן שהבדילו מתוכם האספסוף אשר בקרבם (ע"פ במ' יא , ד) , וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר , וערב רב אחריהם; כי לישראל יתן התורה , כמו שאמר "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" (להלן , ג); וזה טעם "ויחן שם ישראל" (להלן , ב); או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה. ורבנו שלמה כתב: "ויסעו מרפידים" (להלן , ב) - מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו , והלא כבר נאמר שברפידים היו חונים (ראה שמ' יז , א) , בידוע שמשם נסעו? אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתם במדבר סיני: מה חנייתן בתשובה , אף נסיעתן בתשובה. ולא הבינותי זה , שכך נאמר בכל המסעות: "ויחנו באלים" (שמ' טו , כז); "ויסעו מאלים ויבאו... אל מדבר סין" (שמ' טז , א); "ויסעו... ממדבר סין... ויחנו ברפידים" (שמ' יז , א); וכן כל פרשת 'אלה מסעי' (במ' לג). וירצה הכתוב לפרש שלא היו חנייות אחרות ביניהן. ולשון מכילתא (מכיל' יתרו בחדש א): "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני" (להלן , ב) - והלא כבר נאמר בפרשת מסעות "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני" (במ' לג , טו) , ומה תלמוד לומר "ויבאו מדבר סיני"? מקיש נסיעתן מרפידים וכו'. והענין לומר: מפני שכל המסעות שספר בהם כאן מאילים ורפידים נשנו בפרשת 'אלה מסעי' בשביל דברים שנתחדשו בהן שם בכתוב (שם , ט; יד); אבל המסע הזה , ספר אותו הכתוב כאן וכאן בשוה , והוצרך לדרוש שהיה לצורך ההיקש.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
בחדש - הוא יום ראש החדש בעצמו , והעד מה שאמר: ביום הזה באו מדבר סיני. ולזה , יאמר שם ה'חֹדש' על שני פנים: האחד - על הזמן אשר מחדש לחדש , כמו "חדש ימים" (בר' כט , יד); והשני - על יום ראש החדש. וכן יאָמר ה'שבת' על יום השביעי מהשבוע , ויאמר על כל השבוע; אמר "שבע שבתות תמימות תהיינה" (וי' כג , טו). ולפי שזה יורה כי לכל הפחות יהיה מתן תורה ביום השלישי לחדש השלישי , והוא קרוב לזמן חג השבועות , כי הוא בששה בסיון , והיה אפשר שיהיו ישראל חונים שם שלשה ימים קודם מה שאמר להם משה "היו נכונים לשלשת ימים" (להלן , טו) , הנה ראוי שנאמין כי יום מתן תורה היה בששה בסיון. ועוד , כי הוא מן השקר שתשאיר לנו התורה רושם וזכר לעת שיצאנו בו ממצרים לעשות בו חג המצות , ולא תשאיר לנו רושם וזכר לעת שנִתנה בו התורה בזה האופן הנפלא. ולזה הוא מבואר שחג השבועות הוא בעת מתן תורה , והיה זה להזכירנו ענין מתן תורה הנפלא , להעמידנו תמיד על האמונה בדברי התורה.

תועלות לרלב"ג:
(עשר תועלות לפרשת 'יתרו' , חלק שני: שמ' יט , א - כה) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם עשרה: התועלת הראשון הוא: להודיע כי כל מה שעשה השם יתעלה מן הנפלאות לישראל היה לתכלית שיתקרבו לעבודתו. והנה סבב השם יתעלה במהירות נפלא להעתיקם מהדעות אשר גדלו עליהם ולהביאם אל האמונה האמתית , כדי שיהיו מוכנים לקבול התורה , שהיא המישרת אל ההצלחה האמתית בתכלית מה שאפשר; עם שבָּה גם כן יהיו מוכנים לירושת הארץ , כמו שזכרנו פעמים רבות (בה"פ בר' טו , יד; שמ' טו , יג ועוד). ולזה אמר "אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים (בנוסחנו: למצרים) ואשא אתכם" וגו' , "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" וגו' (שמ' יט , ד - ה) , לפי שאז היו מוכנים לקבול התורה , לעוצם מה שראו מהנפלאות אשר הביאו אותם להאמין בשם יתעלה בתכלית מה שאפשר. התועלת השני הוא: להודיע שאין התורה נימוס מכריח ההולכים בדרכיה לעשות דבר , יכבד עליהם לפי האמת , אבל הוא הפך זה; רוצה לומר , שהיא תשים אותם בני חורין מכמו אלו הפעולות המגונות והקשות אשר היה מנהג שאר הנימוסים להנהיג בהם ההולכים בדרכיהם , כמו שאמר "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם" (דב' יב , לא). וזה , כי התורה תכוין לבריאות הנפש והגוף , ותכוין לקדש האנשים מהפעולות המגונות שהם בלתי אנושיות , כמו רבוי המשגל והמשגלים המגונים ושאר הדברים ההולכים מנהגם , כמו שאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמ' יט , ו). ולזה היה זה הנימוס בהפך שאר הנימוסים הקודמים; כי שאר הנימוסים היו מקובלים על צד האונס וההכרח , לפי שאין עצמותם מחייב ההִמשך אחריהם , ואולם התורה אין קִבולהּ על צד האונס וההכרח , כי עצמותה יחייב ההמשך אחריה , ולזה הודיע השם יתעלה זה לישראל כשרצה שיקבלו התורה להקנותם השלמות האמתי. התועלת השלישי הוא להודיע , כי מי שילך בדרכי התורה תדבק בו ההשגחה האלהית לשמרו ולהצילו מהרעות הנכונות לבא עליו; ולזה אמר "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" וגו' , "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמ' יט , ה). והנה הקדים השם יתעלה לזכור התועלת שיגיע מההתנהג בדרכי התורה קודם שיגיד מהות הנימוס התוריי - רוצה לומר , שהוא ישים אותם "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם , ו) - כדי לחבב יותר לישראל ענין התורה , ויתרצו מפני זה לקבל מצותיה. התועלת הרביעי הוא: להודיע שהנבואה תגיע לנביא לפי מה שתשוטט מחשבתו בו. ולזה , כשהיה משה חושב במאמר ישראל כונה אחת - באה לו הנבואה בזה האופן , והוא זולת האופן אשר באה לו כשחשב במאמרם כונה אחרת; כמו שפירשנו במה שאמר "וישב משה את דברי העם אל יי'" (שמ' יט , ח) , "ויגד משה את דברי העם אל יי'" (שם , ט). התועלת החמישי הוא: להודיע עוצם השגחת השם יתעלה בישראל ורצותו להועילם , עד שכבר נתן להם התורה באופן שלא ישאר להם ספק בה בשהיא מהשם יתעלה , כדי שיאמינו אמונה שלימה במצות התורה וילכו בדרכיה. וזה , שאם היה משה מספר להם דברי התורה על צד הנבואה , הנה אולי ישאר להם ספק בזה , כי הם לא ידעו אם מה שיאמר להם משה הוא מה שדבר אליו השם יתעלה. ולזה חדש על דרך המופת קול דברים , היו ישראל שומעים אותו , ובזה האופן שמעו עשרת הדברים , שהם סוגי התורה הראשונים , כמו שיתבאר אחר זה (ראה חקירה בענין סידור עשרת הדברים , בה"פ שמ' כ , יד). ובזה האופן גם כן היו שומעים שאר דברי התורה , לולי אמרם למשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" (שמ' כ , טז). ולא נצטרכו גם כן אל זה , כי שאר המצות התוריות בכללם הם נכללות באופן - מה בעשרת הדברים , כמו שזכרנו , ולזה היה שמעם עשרת הדברים מספיק להם כאלו שמעו מצות התורה בכללם. התועלת הששי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שינהג בתכלית הקדושה במקומות הנכבדים , אשר בהם יֵראו פעולות השם יתעלה ונפלאותיו הֵראוּת נפלא. ולזה צֻוו ישראל שלא יגשו אל אשה , להיות נכונים ביום השלישי לעמוד סביב ההר אשר יֵרד בו כבוד השם יתעלה; וצֻוו שלא יעלו בהר ולא יגעו בו , לתת כבוד לשם יתעלה אשר ירד כבודו שם. התועלת השביעי הוא: להזכיר עוצם הנפלאות אשר נתחדשו במעמד הר סיני , רוצה לומר , שכבר נתחדשו אז על דרך המופת על הר סיני ענן כבד וקולות וברקים וקול שופר חזק מאד , ועלה עשן נפלא מהר סיני בכללו , ונתחדש בו כדמות רעש. ועוד , שקול השופר היה הולך וחזֵק מאד מה שהתמיד להִמשך קולו. ועוד , שכאשר היה עונה השם יתעלה למשה במראה הנבואה , היה מתחדש קול דברים על צד המופת , מגיד הדברים ההם שהיה אומר השם יתעלה למשה; וזה כולו הוא בתכלית הפלא. והנה התועלת המגיע בזכירת אלו הנפלאות הוא להוסיף אִמוּת בענין התורה , עם שהאמונה בנפלאות הוא מפִּנות התורה. התועלת השמיני הוא במדות , והוא שראוי למנהיג השלם , כשיכוין שימָנעו המונהגים ממנו מדבר - מה , להרחיקם מהיזק עצום או להקנותם תועלת נפלא , שישים העונש חזק למי שיעשה הדבר ההוא; ולא יסמך בזה לבד , אבל יוסיף להזהירם על זה בעת שיש לירוא שימָשכו אל המעשה ההוא אשר מנע אותם מעשותו , כי בזה האופן יגיעו אל התכלית המכוון ביותר שלם שאפשר. וזה , כי יראתם מהעונש החזק ימנעם מהִמשך אחר המעשה ההוא , וההזכרה בשעת מעשה ימנעם משכיחת האזהרה הזאת והעונש הנפלא אשר בה. והנה לזאת הסבה תמצא , שהזהיר השם יתעלה לישראל שלא יעלו בהר ולא יגעו בו , שאם יעשו זה יהיו נדונים בסקילה; והוסיף להזכירם זאת האזהרה בעת שהיה לחוש פן יֶהרסו לעלות. ואולם משה היה חושב שלא יצטרכו לזאת האזהרה השנית , לפי שהגבול אשר גבלו בהר יזכירם זה; והודיעו השם יתעלה שעם כל זה יצטרך להזהירם על זה , מפני שמשה ואהרן יעלו אל ההר , ואולי יחשבו ישראל מפני זה שלא יהיה להם אשָם אם יעלו בהר או יגעו בו. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם לעשות פועל ההבל והבטלה. הלא תראה כי משה רבינו עליו השלום היה קשה בעיניו להזהיר ישראל שלא יֶהרסו אל יי' לראות , אעפ"י שצוהו השם יתעלה על זה , מפני היותו חושב שלא יהיה בזאת האזהרה תועלת , עד שבאר לו השם יתעלה מה שיכריח להוסיף להזהירם. התועלת העשירי הוא בדיני המצות התוריות , והוא מה שלמדנו בזה המקום , שהטלת העונשים התוריים לא תהיה אלא בהתראה בשעת מעשה , ואעפ"י שהיה העובר על דברי התורה יודע אזהרות התורה והעונשין שיגיעו לעוברים עליהם. הלא תראה , כי אעפ"י שהיו ישראל יודעים האזהרה מהנגיעה בהר והעונש שיוטל עליה , צוה השם יתעלה להזכירם זה בשעת מעשה. וראוי היה להיות כן; וזה , כי אולי שכח העובר זאת האזהרה או העונש שיוטל עליה , או לא ידע. וזהו שורש כולל בהטלת העונשין הנזכרים בתורה; כבר נתבאר זה מחמישי מסנהדרין (מ , א - מא , א). ואין ראוי שיובן מזה , שתנהג ההתראה בדיני נפשות לבד; וזה שהוא מבואר , שהשוגג אין ראוי שיוטל עליו עונש על יד בית דין , ולא למי שהוא אנוס , ובהתראה יבחן זה; ולזה ראוי שינהג זה הדין גם כן באזהרות שיוטל עליהם מלקות. ועוד , שהתורה הטילה העונשין לתכלית שישָמרו האנשים מלעבור על האזהרות ההם , ולזאת הסיבה גם כן ראוי שתנהג בהם ההתראה בשעת מעשה , היה העונש עליהם מלקות או מיתת בית דין. ועוד , שאעפ"י שנודה שלא יתבאר זה בעונשי המלקות מזה המקום בשלמות , הנה יתחדש מזה המקום ספק אם תצטרך ההתראה בהם אם לאו; ולפי שהוא מחוייב שלא נטיל העונשין על הספק , הנה יתבאר מזה שכבר תצטרך התראה בעונשי המלקות.
ריכוז קישורים