תנ"ך - ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם: (שמות פרק ג פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: (שמות פרק ג פסוק יד)

טקסט בלבד:

ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם: (שמות פרק ג פסוק יד)

תיקון קוראים:

ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם: (שמות פרק ג פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֶהיֶה אֲשֶׁר אֶהיֶה וַאֲמַר כִּדנָן תֵּימַר לִבנֵי יִשׂרָאֵל אֶהיֶה שַׁלחַנִי לְוָתְכוֹן :

עין המסורה:
ויאמר אלהים - כ"ה: *בר' א , ג , ו , ט , יא , יד , כ , כד , כו , כט; ו , יג; ט , ח , יב , יז; יז , ט , טו , יט; כא , יב; לה , א; מו , ב; שמ' ג , יד; במ' כב , יב; מ"א ג , ה , יא; *יונה ד , ט; דה"ב א , יא.

מסורה קטנה:
ויאמר אלהים - כ"ה; אהיה אשר אהיה - ל'.

רש"י:
אהיה אשר אהיה - אהיה עמם בצרה זו , אשר אהיה עמם בשיעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו: רבונו של עולם , מה אני מזכיר להם צרה אחרת? דים בצרה זו. אמר לו: יפה אמרת , כה תאמר וגו' (ראה ברכות ט , ב).

רשב"ם:
ויאמר אלהים אל משה - אם אינך יודע שמי , אני אומר לך , כי שמי אהיה - לעולם , ויכול אני לקיים מה שאני מבטיח; ומעתה שאמרתי לך כי שמי אהיה , כה תאמר לישראל: אהיה שלחני אליכם. ויאמר עוד אלהים למשה: לא נאה שיקראו אותי בשמי בכל דבריהם , כשם שאין קורים המלכים בשמם , אלא יי' אלהי אבותיכם וגו' , שהוא לשון אדנות ומלכות , כשם שאומרים למלכים: "יחי המלך" (ש"א י , כד); "המלך צוני דבר" (ש"א כא , ג). זה שמי לעולם - אהיה האמור בפסוק ראשון. וזה זכרי - יי' האמור בפסוק שיני , שהוא לשון מלכות; וכעניין הזה מזכירים את המלכים , ולא בשמם. ומה שכתב ב'יה' אפרש ב'א"ת ב"ש': צפ"ת דפג"ת זהי"ף תצמ"ץ פתט"ף דפגמ"י תפא"ף מצמ"ץ מצפ"ץ פמ"ף שידפ"י מפ"ק לי"ף ל"ם י"ץ צפ"ץ כתק"י (הוא קורא עצמו אהיה , ואנו קורים אותו 'יהיה'; 'יהוה' - וי"ו במקום יו"ד , כמו "כי מה הוה לאדם" (קה' ב , כב)). זהו עיקר עומק פשוטן של מקראות הללו , ואין מגלין אותם אלא לצנועים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם אהיה - כאשר פירש , שהוא אשר אהיה. כי כל 'יש' לא יעמוד , כי אם השם או בשם; וכן "כי נשגב שמו לבדו" (תה' קמח , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר. אהיה - פירושו: אשר אהיה; כמו "ובית דוד כאלהים" , ואחריו "כמלאך יי'" (זכ' יב , ח) , והוא פירוש "כאלהים".

ר' יוסף בכור שור:
אהיה אשר אהיה - פירוש שם המיוחד של ארבע אותיות הנכתב בכל התורה , שהקדוש ברוך הוא היה בלא תחילה; כי וי"ו במקום יו"ד בהרבה מקומות , כמו 'קום' , 'שוב' , שאומרים הדייקנין: 'קים' , 'שיב' , וכן מן 'ידע' יאמר "יִוָּדַע" (תה' עט , י); מן 'יסר' - "יִוָּסֵר" (מש' כט , יט); כי היו"ד נעשית וי"ו במקומות. וגם אתה יכול לומר 'הוָה' - שמשמע הָיָה וגם משמע הֹוֶה , שהוא , הקדוש ברוך הוא , הֹוה ויהיה באין סוף; זהו משמעות השם: הֹוה והיה ויהיה , וגם משמע שהוא הווה בצרתם של ישראל. ובכל מקום שאנו מגיעים אצל השם ואין לנו רשות להגות השם באותיותיו , אנו מכנים השם בלשון 'אדנות' , כלומר: אדון הכל אמר דבר זה; ובכאן , לפי שהיינו צריכים לפירוש השם ממש , כינהו בתיבה שפירושה דומה לפירוש השם , והוא: אהיה. שאם הייתי קורא 'אדון אשר אדון' , לא היה דומה למשמע השם ופירושו כלל , אבל אהיה משמע: אשר אהיה לאין תכלית , ואהיה עמם בצרתם; והוא אחד ממשמעוֹת השם. ולכך תאמר: אהיה שלחני אליכם - ולא שיאמר זה הלשון ממש , אלא השם בן ארבע אותיות; אלא כינהו באהיה כדי לקרות ולהבין. ורבי שמואל (רשב"ם) פירש , דאהיה - עיקר השם; אלא שהקדוש ברוך הוא אומר 'אהיה' ואחרים אומרים עליו 'יהיה' , כמו שכתוב בכל מקום , כמו שיאמר אדם על עצמו 'אעשה' , ואחרים אומרים עליו 'יעשה'. ולא נהירא לי , דאם כן , היאך אנו הוגים אותו כמו שהקדוש ברוך הוא קורא שמו , יותר ממה שאחרים קוראין אותו? ועוד , כל מקום שנאמר "אני יי'" היה לו לכתוב 'אהיה'! ולכך נראה לי שהוא כינוי , כמו שפירשתי.

רמב"ן:
והנה ענהו האלהים: אהיה אשר אהיה - אהיה עמכם בצרה זו , ואהיה עמכם בשעבוד שאר מלכיות; אמר לפניו: רבונו של עולם , דיה לצרה בשעתה! אמר לו: יפה אמרת , כה תאמר אל בני ישראל וגו'; לשון רבנו שלמה מדברי רבותינו (ברכות ט , ב). והכונה להם בזה , כי משה אמר לפניו יתברך: "ואמרו לי מה שמו" (לעיל , יג) - שיגיד להם השם שיורה הוראה שלימה על המציאות ועל ההשגחה , והקדוש ברוך הוא השיבו: למה זה ישאלו לשמי? אין להם צורך לראיה אחרת , רק כי אהיה עמהם בכל צרותם , יקראוני ואענה (ע"פ תה' צא , טו) , והיא הראיה הגדולה שיש אלהים בישראל קרובים אלינו בכל קראנו אליו (ע"פ דב' ד , ז) , ו"יש אלהים שופטים בארץ" (תה' נח , יב); וזה פרוש נכון באגדה הזו. ועוד אמרו בכיוצא בזה במדרש אגדה (שמ"ר ג , ו): ומהו אהיה אשר אהיה? כשם שאתה הווה עמי , כך אני הווה עמך; אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה , אף אני אפתח את ידי , שנאמר "יפתח יי' לך את אוצרו הטוב" (דב' כח , יב) , ואם אינן פותחין את ידיהן , מה כתוב שם? "הן יעצור במים וייבשו" וגו' (איוב יב , טו). ועוד דרשו (שמ"ר ג , ו): רבי יצחק אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם: אני שהייתי , ועכשו אני הוא , ואני הוא לעתיד לבא; לכך כתוב כאן אהיה שלש פעמים. וביאור דעת רבי יצחק , כי בעבור שהזמן העובר והעתיד כולו בבורא בהווה , כי אין חליפות וצבא עמו (ע"פ איוב י , יז) , ולא עברו מימיו כלום , לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד , מורה חיוב המציאות. ואנקלוס תרגם שני השמות הראשונים: "אהא על מאן דאהא" , ולא תרגם כלל השם שאמר בו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. והנראה מדעתו , כי אצלו השם הנכבד שהודיעו הוא בן ארבע אותיות האלה שצוהו: כה תאמר אל בני ישראל , אבל הודיעו תחלה ענינו , כי שאלתו של משה לדעת דרכי השם משמו , כענין שחזר ואמר "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמ' לג , יג) , וכאשר השיב לו שם "וקראתי בשם יי' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שם , יט) , לאמר , כי בשם הנכבד הזה אשר יקרא לפניו יחונן וירחם , ולא יוכל אדם לבא עד עומק דרכיו , כן אמר בכאן: "אהא על מאן דאהא" , בשמי שתאמר להם , שהוא אהיה , כי בו אני עם האדם לחונן ולרחם. והגאון רב סעדיה כתב , כי באורו: אשר לא עבר ולא יעבור , כי הוא ראשון והוא אחרון (ע"פ יש' מד , ו); קרובים דבריו לדברי רבי יצחק. והרב אמר במורה הנבוכים (א , סג): הנמצא אשר הוא נמצא , כלומר: ראוי המציאות; יבאר להם , כי יש נמצא ראוי להמצא , שלא היה נעדר ולא יהיה נעדר. והנה לדעת אלה החכמים צריך שנפרש , כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיאמר להם זה השם וילמדם אותו , כלומר: שיפרוט להם ראיות שכליות אשר בהם יתקיים אצל חכמיהם זה השם , כלומר: המציאות או הקיום אשר לא עבר ולא יעבר; כי זכירת השם בלבד , יאמר מה שיאמר , איננו ראיה לבטל מהם דעת הקדמות או האפיקורוסות המחושב בבטול המציאות לגמרי. ואין זה משמעותו של מקרא , אבל כי הזכרת השם להם הוא הראיה והוא האות והמופת על דברם שישאלוהו. ועל דעתי: לא יסתפקו זקני ישראל במציאות הבורא כאשר אמר הרב , וחלילה , אבל זה השם תשובת שאלתו שפירשנו לך: הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר במדת הרחמים , ואמר: כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם - שיזכיר להם השם האחד לבדו , להורות על האחדות , ולכך צוהו עוד: "כה תאמר אל בני ישראל יי' אלהי אבותיכם שלחני" (להלן , טז) , כי השם הזה מדת הרחמים , וידעו כי יוליך לימין משה זרוע תפארתו (ע"פ יש' סג , יב) , ויחדש אותות ומופתים בעולם. והנה פירש לו , כי אהיה אשר צוהו לאמר להם , הוא השם הגדול הזה. והם שוים בלשונם ובאותיות , כי שתי האותיות האחרונות שבשם הראשון הם הקודמות בזה , כי בראשון יורו על חכמת שלמה , כדכתיב "ויי' נתן חכמה לשלמה" (מ"א ה , כו) , ובזה יורו על חכמת אלהים. ואות האל"ף בראשון תורֶה על הקדמות והיחוד , והיו"ד בשני - על עשר ספירות בלי מה. ונלקחו שתי האותיות האלה , האל"ף והיו"ד , משני השמות הקדושים , ונכתבו תחלה וסוף בשם הנכתב ונקרא באל"ף דל"ת , להורות כי הוא אצילות מן הראש ועד סוף , ומדת הדין באמצע , כי שמו בקרבו (ע"פ שמ' כג , כא). ומכאן תבין למה קמצותו , ונשתמש לשון הקדש בשם ההוא בכל שם אדנות , כי ממנו כל הממשלה והשלטון. והקדוש ברוך הוא יראנו נפלאות מתורתו (ע"פ תה' קיט , יח). וזה זכרי לדור דור - יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב , כי לעולם לא ישכח ברית אבות , ובכל הדורות כאשר יזכירו 'אלהי אברהם יצחק ויעקב' - "ישמע אל ויענם" (תה' נה , כ). ועל דרך האמת: זה שמי לעולם: אלהי אברהם אלהי יצחק , וזה זכרי: ואלהי יעקב , ולכך הוסיף בו ו"ו; וזה טעם לדר דר , והמשכיל יבין.

רלב"ג - ביאור המילות:
אהיה אשר אהיה - ראוי שתדע , ש'ההיות' ו'הנמצא' הוא יותר מורה על עצמות השם יתעלה מכל השמות שאפשר שיפלו עליו , וכן הענין בשם 'האחד'. וזה , כי השם יתעלה יתואר באלו השמות מצד עצמותו; ואמנם בשאר השמות יתואר מצד פעולותיו , כאִלו תאמר , כשיתואר בשהוא 'טוב' ו'חנון' ו'אל שדי' ושאר מה שינהג זה המנהג. ואולם 'הנמצא' ו'האחד' נאמר עליו יתעלה בעצמות וראשונה; וכשיאמר על זולתו , יאמר בו באיחור , מצד מה שקנוֹ מהמציאות והאחדות מהשם יתעלה , כמו שבארנו במה שאין ספק באמתתו בשלישי מ'ספר מלחמות יי'' ובחלק השלישי מהמאמר החמישי ממנו , ובפירושנו למאמר השלישי מספר 'מה שאחר הטבע'. ובכאן טעה החכם אבן סינא טעות גדולה , כמו שבארנו שם. וזה , שכבר חשב שלא יתכן שיתואר השם יתעלה באלו השמות , רוצה לומר: 'ההיות' ו'האחד'. והנה התורה הסכימה למה שהביא אליו העיון , והוא , שהשם יתעלה יהיו מיוחדים לו אלו השמות; ולזה אמר בזה המקום למשה , ששמו אהיה אשר אהיה , ואמר במקום אחר "שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד" (דב' ו , ד); הנה כבר באר לך , שהשמות המיוחדים לו יתעלה הם 'ההיות' ו'האחד'. והנה הכונה באהיה אשר אהיה - הנמצא שהוא תמיד בענין אחד; וזה לא יצדק בנמצא אחר זולתו , כי כלם נתחדשו והיו אַחַר שלא היו , כמו שבארנו בששי מ'ספר מלחמות יי''. ויורה זה השם גם כן , בשהוא הנמצא אשר ימָצא מעצמותו; ואולם שאר הנמצאים יש להם עִלה , תשים אותם נמצאים , והוא השם יתעלה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ויאמר אלהים אל משה: הנה תדע , ששמי הוא אהיה אשר אהיה - רוצה לומר , שהיותי ומציאותי הוא תמיד בענין אחד , ואיננו לי מזולתי , אבל אהיה מעצמי מזולת סבה קודמת. ואמר השם יתעלה לו עוד: כה תאמר אל בני ישראל: אהיה שלחני אליכם , והוא מי שמציאותו מעצמו , מזולת סבה קודמת. והשמיט מזה השם אשר אהיה , כי די בזה ציור לישראל בשם יתעלה; ועוד , שהדרך בזאת החקירה , שיתבאר ממנה שיש בכאן נמצא בזה התואר , הוא מזה המקום; רוצה לומר , שכבר יתבאר תחלה שבכאן נמצא בלתי משתנה כלל - כמו שהתבאר בשמיני מ'השמע' , ואחר יתבאר שזה הנמצא הוא נמצא תמיד , ושמציאותו הוא מעצמותו. וזה אמנם אמר לו השם יתעלה , שיאמר אותו למי שיתכן שיבין דבריו , והם זקני ישראל , שהם חכמי ישראל; והנה יהיה מאמר משה זה להם , בשיבאר להם מדרך המחקר העיוני שהענין הוא כן בלי ספק , ולזה צוהו השם יתעלה שיאסוף זקני ישראל , לאמר להם אלו הדברים. ולפי שכבר ישאר עדיין ספק לישראל , אם אפשר בזה הנמצא הנכבד שתדבק השגחתו באישי האדם , שהם פחותים מאד ביחס אל עוצם מעלתו יתעלה , הוסיף לאמר לו השם יתעלה שיבאר להם , שהשגחת זה הנמצא הנכבד , אשר הוא נמצא מעצמותו , יתכן שתדבק באנשים הטובים , להטיב להם ולהצילם מיד עושקיהם; ולזה אמר אליו: כה תאמר אל בני ישראל: יי' שהוא אלהי אבותיכם , אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב , שלחני אליכם , ומפני השגחתו בהם התעורר להוציא אתכם מארץ מצרים. הנה זה שמי תמיד , רוצה לומר: יי'; וזה זכרי ישראל ופקדי אותם - בעבור דור דור מאבותיהם , והם אברהם יצחק ויעקב , שאני אלהיהם , כי בעבורם אני משגיח תמיד בישראל. ואפשר שיהיה הרצון באמרו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור , שזה הוא שמו לעולם - רוצה לומר , שהוא יי' אלהי האבות , כי תמיד יהיה משגיח בזרעם לזאת הסבה; וזה השם בעינו הוא זכרי לדור דור מבני ישראל , כי תמיד אני יי' אלהי אבותם; והנה כפל המאמר במלות שונות. והנה צוהו , שיאמר זה המאמר לזקני ישראל , והם חכמיהם , ושיאמר להם , שזה השם הנכבד נראה אליו ושלחו אליהם , שיאמר להם בשמו: פקד פקדתי אתכם והחמס העשוי לכם במצרים , ולראותי כי צר לכם , אמרתי: אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי - והם משפחות הכנעני - אל ארץ שמנה מאד , עד שכבר ימצא בה החלב והדבש בשפע נפלא. ואולם אמר להם זה , כי לא יתכן שישמעו אליו לצאת ממצרים , אם לא ידעו שכבר תמָּצא להם ארץ ישבו בה. והנה מבואר במעט עיון , שהשם יתעלה הישירם אל השלמות בהשתדלותו להוציאם ממצרים; ואחר שהוציאם ממצרים גם כן באופן שיהיו מוכנים בתכלית מה שאפשר אל שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה - רוצה לומר , שיירשו ארץ כנען - ואם לא הגיע העת עדיין. וזה , שהוא חִדש מופתים גדולים בהוציאו אותם משם , יתבאר להם מהם , שהוא השליט על כל הנמצאות; ונתן להם אחר צאתם ממצרים זאת התורה השלימה , המישרת אל השלמות בתכלית מה שאפשר.
ריכוז קישורים