תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה קח־לך סמים נטף ׀ ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה: (שמות פרק ל פסוק לד)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף ׀ וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: (שמות פרק ל פסוק לד)

ויאמר ה' אל־משה קח־לך סמים נטף ׀ ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה: (שמות פרק ל פסוק לד)

ויאמר יהוה אל־משה קח־לך סמים נטף ׀ ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה: (שמות פרק ל פסוק לד)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַב לָך בֻּסמִין נָטוֹפָא וְטֻפרָא וְחֶלבּוֹנְתָא בֻּסמִין וּלבוֹנְתָא דָכִיתָא מַתקַל בְּמַתקַל יְהֵי :

עין המסורה:

זכה - ג': *שמ' ל , לד; וי' כד , ז; איוב טז , יז.

מסורה גדולה:

זכה ג' סמים ולבנה זכה ונתת על המערכת לבנה זכה על לא חמס בכפי.

מסורה קטנה:

נטף - ל'; ושחלת - ל'; וחלבנה - ל'; זכה - ג'.

רש"י:

נטף - הוא "צרי" (בר' מג , יא) , ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף (ראה כריתות ו , א) קרוי 'נטף' , ובלעז 'גומא' , והצרי קורין לו 'טרייקלא' (בלעז). שחלת - שורש בושם חלק ומצהיר כצפורן; ובלשון המשנה הוא קרוי 'צפורן' (ראה כריתות ו , א) , והוא שתרגם אונקלוס: "וטופרא". חלבנה - בושם שריחו רע וקורין לו 'גלמא' (בלעז); ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת ללמדינו , שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל , שיהו נמנין עמנו (ראה כריתות ו , ב). סמים - אחרים. ולבונה זכה - מכאן למדו רבותינו (שם , ב): אחת עשרה סממנים נאמרו לו למשה בסיני בקטרת: סמים - שנים , נטף שחלת וחלבנה - שלש , הרי חמשה; סמים - לרבות עוד כמו אילו , הרי עשר; ולבונה - הרי אחת עשרה. ואילו הן: הצרי והצפורן , החלבנה והלבונה , מר וקציעה , שבלת נרד וכרכום , הרי שמונה - שהשבלת ונרד אחד הוא , שהנרד דומה לשבולת; הקושט והקלופה והקנמון , הרי אחת עשרה. בורית כרשינא אינו נקטר , אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה (ראה כריתות ו , א). בד בבד יהיה - אילו ארבעה הנזכרין כאן יהיו שוין משקל במשקל , כמשקלו של זה כך משקלו של זה. וכך שנינו (כריתות ו , א): הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחידי , אחד באחד , יהיו זה כמות זה.

רשב"ם:

סמים - כבר פירשתיו למעלה (? ראה שמ' כה , ו). סמים ולבונה זכה - לפי הפשט: בתחילה כלל: קח לך סמים , ופירש מה הם סמים: נטף ושחלת וחלבנה - הרי אילו סמים שצויתי שתקח לך , ועוד קח לבונה זכה. ולפי הפשט: לבונה זכה אינה סמים , וסמים אחרון הוא סמים ראשון שבפסוק; וכן דרך מקראות: כולל ומפרש , וחוזר ואומר: הרי לך כלל שאמרתי לך; וכן בנח "ויאמר אלהים" (בר' ט , יב) , "זאת אות הברית אשר הקימותי" וגו' (שם , יז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

קח לך - כחבירו (לעיל , כג). יתכן להיותו על שני פירושים: האחד להיות סמים - שם כלל , ואחר כן פרט: נטף ושחלת וחלבנה; סמים , פעם אחרת - כאילו אמר: אלה הסמים , ולבונה זכה - עמהם (ראה כריתות ו , ב). בד בבד יהיה - כל אחד לבדו: זה כמו זה; והנה הם ארבעה. והפירוש השיני: שיהיה סמים הראשון - גם הוא כלל , ואחר כן פרט; וסמים - שְנֵי , בדברי קבלה; והם ששה (ראה שם). ועל הפירוש השני עדים נאמנים , והוא האמת.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. קדמונינו קבלו (כריתות ו , ב) , כי אחד עשר מיני סַמנים הם. והנה הכתוב לבשמים , שהם לקטרת הסמים , לא פרטם הכתוב. והזכיר הסמים - כי לא הזכיר משקלם. וטעם סמים פעם אחרת - אלה סמים ולבונה זכה עמהם. בד בבד - כל אחד לבדו ירוקח , ואחר כן יעורב.

ר' יוסף בכור שור:

קח לך סמים נטף - כמו 'קח לך סמים ונטף' , דסמים בא למניין; והם שני סמים , למיעוט (ראה כריתות ו , ב). נטף ושחלת וחלבנה סמים - כמו 'וסמים'; וזה סמים האחרון עולה כנגד כל המניין למעלה , שהם חמשה , וזה סמים - חמשה , הרי עשרה , ולבונה - אחד עשר (ראה שם). ואילו הן: נטף ושחלת - דמתרגמינן "טופרא" (ת"א) - ה'צפורן' ו'צרי' , וחלבנה - שלשה , כמשמעה. וריחה רע , וצוה הקדוש ברוך הוא לערבה עם הסמים כדי לצרף פושעי ישראל עם הצדיקים , למען חסדו (ראה כריתות ו , ב). והלבונה - ארבעה; ואילו ארבעה הנימנים בהדיא. בד בבד יהיו (לפנינו: יהיה) - קנה המאזנים קרי בד; לשון 'בד' - לשון "בדים" (שמ' כז , ו); ובד בבד - שיהא משקלו של זה כמשקלו של זה. ומשקלם - שבעים מנה מכל אחד , הרי מאתים ושמונים מנים (ראה כריתות ו , א). ה'מֹר' - חמשה; ו'קציעה' - ששה; ו'שבולת נרד' - שבעה ― שבולת של נרד: 'אפיקא' בלעז , 'נרדא' בלעז , והוא דומה לשבולת ― ו'כרכום' - שמונה. משקל ששה עשר מכל אחד , הרי ששים וארבעה מנים; ומאתים ושמֹנים , הרי שלש מאות ארבעים וארבע. ה'קושט' שנים עשר - תשעה; 'קילופה' שלשה - עשרה; 'קנמון' תשעה - אחד עשר. הרי עשרים וארבעה; סך הכל: שלש מאות וששים ושמונה. ואילו המניינים שמנו חכמים (ראה כריתות ו , א) , מזה כך ומזה כך - שמא מסברת האומנים שבכך יתבסם יפה , אי נמי: מסורת בידם , או הלכה למשה מסיני. שלש מאות וששים וחמשה היו כמניין ימות החמה (ראה שם) , שהיה מקטיר בכל יום מנה , פרס שחרית ופרס בין הערביים , ושלש מנים לצורך יום הכפורים , לחפינת כהן גדול. ולשבעים שנה היה בא חציים של שִרַיים (ראה כריתות ו , ב): חצי הקטורת , שהם מאה ושמונים וארבע , היה משירי החפנים; נמצא חפינת הכהן בכל שנה קרוב לחצי מנה , ונשארים שני מנים וחצי , שהם לשבעים שנה מאה ושבעים וחמש , והם חציים פחות תשע מנים.

רמב"ן:

קח לך סמים - אמרו (ראב"ע בפירוש א , הקצר) בדרך הפשט , כי פירושו: קח לך סמים , הם נטף ושחלת וחלבנה , אלה הסמים , ולבונה זכה עמהם. ואיננו נכון להחזיר פעם אחרת סמים , כי אין דרך הכתוב לִשְנות מה שהזכיר , רק בהפסיקו הענין באריכות או בדברים שהם כן תמיד. והאמת כדברי רבותינו (כריתות ו , ב) , כי הם סמים אחרים. וכתב רבנו שלמה: סמים - שנים , נטף ושחלת וחלבנה - הרי חמשה , סמים - לרבות עוד כמו אלו , הרי עשרה , ולבונה - הרי אחת עשרה. ויש לתמוה: ולמה לא יזכירם הכתוב? ואולי יאמר הכתוב: קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה , סמים רבים , ולבונה זכה; ולא יקפיד הכתוב , רק באלה הארבע , כי בהם ענן עשן הקטרת עולה , רק צוה שיתן עמהם סמים רבים אשר להם ריח טוב , כדי שיהיה בתמרות עשנו מבושם. וכן לא פירש המשקל וכמה יקטיר ממנה - כי לא הקפיד , רק שיהיו אלה הארבעה בשוה , ושיוסיף עמהם עוד סמים טובים להקטיר. והטעם , כי כאשר אמר בשמן שיעשה אותו כמשפט מעשה הרקחים (ראה לעיל , כה) , ולא לימד על מעשהו רק סמך עליהם , כן אמר בזה , שיקח מאלה ארבעה סמים במשקל שוה , ויוסיף עמהם סמים , ויעשה מכולם קטורת מרוקח (ראה להלן , לה) , כמעשה הרוקחים בסמים הידועים להם שהם טובים עם אלה , ובעשייה אשר הם עושים , ויתן ממנה לפני העדות (ראה להלן , לו) כדי שתעלה תִמרתו , כמנהג המוגמרות לפני המלכים. וכן קצר בעשייה , ולא הזכיר אותה כהזכירו האחרים כולם. וכזה אמרו בגמרא (כריתות ו , ב): אמר ריש לקיש: מה לשון 'קטורת'? דבר שקוטר ועולה; כי לא צוה בה בתורה , רק בדברים שקוטרין ועולין , על דרך מעשה הרוקחים. ואולי על פֶּה נתפרש למשה בסיני הסמים הנבחרים לזה , וכל מעשה הקטרת , כי כן נתפרש לו גם מעשה השמן איך יעשה אותו , אעפ"י שתלאוֹ במנהג הרוקחים. או שלא הקפיד כלל , רק על אלה המפורשים בכתוב , וצוה שיבשֵם אותו בסמים אחרים על דרך הרוקחים; וכך אמרו במדרש 'חזית' (שה"ר ג , ז): בדקו חכמים ולא מצאו יפים לקטורת אלא אחד עשר סמנין אלו בלבד. ויתכן עוד , כי לשון סמים ו"בשמים" (לעיל , כג) לשון אחד הוא , כמו שהזכרתי (שמ' כה , ו) , ואלה השלשה אשר הזכיר אינם סמים , כי הנטף והחלבנה - שְׂרָפים , והשחלת - צפורן יוצא מן הים; ואמר הכתוב: קח לך סמים הנזכרים , ונטף ושחלת וחלבנה , וסמים עוד ולבונה זכה , ותעשה קטרת מרוקח כמעשה הרוקחים; כי הסמים הנזכרים למעלה בשמן (פס' כג) , מור דרור וקנמון וקדה , נכנסים בקטורת. ו"קנה בשם" (שם) - על דעתי הוא הקליפה שהזכירו בה חכמים (ראה כריתות ו , א) , והוא 'דרציני' בלשון ערבי , וכן בלשון הגמרא (שבת סה , א); והוא קנה כדמות הקנים. והסמים שצוה להוסיף הן: שבלת נרד וכרכם והקשט , לפי מה ששנו חכמים (כריתות ו , א). ואולי אין קפידא בכתוב אלא באלה התשעה שהזכיר (כאן ולעיל , כג - כד) , אבל במה שכפל להוסיף בו עוד סמים לא יקפיד , רק בבישום , שיעשה קטרת מרוקח; וקיצר במעשהו ובמשקלי האחרים , מפני שצוה שיעשנו כ"מעשה רוקח" (להלן , לה). ונראה לי שבחרו חכמים באלה השלשה , מפני שהוזכרו בשיר השירים: "נרד וכרכום... ואהלות" (שה"ש ד , יד) , והוא הקושט; ויקראנו בלשון רבים מפני שהוא שני מינין , המתוק והמר. והנה הזכיר שם "קנה וקנמון" ו"לבונה" ו"מר" עם אלה השלשה , ואמר "עם כל ראשי בשמים" (שם) - להביא הקדה; והנה הם כל סמי הקטרת. והזכיר תחלה "כפרים עם נרדים" (שם , יג) - להביא נטף ושחלת וחלבנה שהם שרפים; כי "כפרים" - מן "וכפרת אותה" (בר' ו , יד) , שרף נדבק. והמתרגם הירושלמי אמר "ואהלות": "אקסי לאלואוון" , והוא העץ הטוב הנקרא בלשון רומי 'לינגא לובן' , כי 'אקסי' - עץ בארמית , 'לאלואוון' כשמו; ובלשון יון נקרא כן ממש: 'אקסי לאוין'; וכן שמו בערבי: 'אלעוד טייב'. אבל אנקלוס תרגם "כאהלים נטע יי'" (במ' כד , ו): "כבושמיא" , לא ייחד לו שם. נטף - הוא "צרי" (בר' מג , יא). וכתוב בפירושי רבנו שלמה: והצרי קורין לו 'טרייגא' , ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף (כריתות ו , א) קרוי 'נטף'. ולא ידעתי אם הוא טעות הסופרים או המגיד כחש לו , כי ה'טריאקה' אינה סם אחד , אבל היא מרקחת רבת ההרכבה , יכנס בה שאור ודבש ובשר שקצים ורמשים , כי יכנסו בה אבק העקרבים ובשר האפעה; כי לכך נקראת כן , כי הארס בלשון יון: 'תריאק' , וכן בלשון תלמוד (שבת קט , ב): 'תרקיה חויא'; וכן הוזכרה המרקחת בלשונם (נדרים מא , ב): כי תריאקה לכולי גופא. וחלילה שיכנס בקטורת בשר שקצים ורמשים ושאור ודבש , וכתיב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו" (וי' ב , יא)! אבל הצרי הוא השרף , כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמון , הנקרא בלשון חכמים 'קטף' , והוא מה ששנינו (כריתות ו , א): רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף. ושמא יקראוהו 'קטף' בעבור ששוברים ענפיו בימי החום והצרי זב מן הקטיפה ההיא; ואמרו בגמרא בפרק 'במה מדליקין' (שבת כה , ב): רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי ― וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף ― ופירשו בו (שם): מאי טעמא? מפני שריחו נודף , גזרה שמא יסתפק ממנו. והנה הוא השמן החשוב הנזכר. ואני תמה , כי אנקלוס תרגם "נכאת וצרי ולוט" (בר' לז , כה): "שעף וקטף" , וכן "מעט צרי... נכאת ולוט" (בר' מג , יא); ותרגם נטף: "נטופא" , ולא תרגם כ"צרי". ויונתן בן עוזיאל תרגם 'צרי' בכל מקום: "שעף" , והוא לשון 'שמן משיחה' מלשון תלמוד (חולין קיא , ב): 'עבדי ליה שיפא בצעא' - והוא מבולע העי"ן , 'שעיפא'; (ביצה טז , א:) 'דשייף ליה מההוא מינא בפומיה' - 'דשעיף'. והנראה מדעתם , כי אילן הצרי ופריוֹ שניהם יקראו 'צרי' בלשון הקדש , כשם תאנה ורמון ואתרוג וזולתם רבים; וה'נכאת' אצלם הוא שם לכל שמן חשוב ומבושם; ולכך אמר "ויראם את כל בית נכתה" (מ"ב כ , יג) - שהאוצר אשר בו השמן הטוב יקרא על שמו , שהוא מבחר הסגלה , ושם כתוב "ואת שמן הטוב". ולכך אמר אנקלוס במנחה של יוסף , שהביאו לו (בר' מג , יא): "שעף" , שהוא שם משיחת השמן החשוב הזה , והביאו מענפי העץ שהוא הצרי הנקרא "קטף". ובשאר מקומות כשיזכיר הכתוב 'צרי' לבדו , ויזכירנו לתרופה ולשבח , כגון "הצרי אין בגלעד" (יר' ח , כב) , יתרגם אותו יונתן בן עוזיאל על השמן , שהוא "שעף". ותרגם אנקלוס נטף: "נטופא" , והוא השמן הזה , הנקרא כן בעבור שהוא נוטף משברי הענפים; ואין כאן מקום לתרגמו "שעף" , כי איננו בקטורת למשיחה. וראיתי לרב רבי משה (מש"ת כלי המקדש ב , ד) , שמכניס בקטורת עץ האילן הנזכר , הנקרא בלשון ערבי 'עוד בלסאן' - נראה שסבור כי רבן שמעון בן גמליאל , שאמר (כריתות ו , א) 'הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף' , בא לחלוק ולומר שאין הצרי מסמני הקטרת , כי הוא 'אינו אלא שרף' , ובקטרת אין השרף נכנס בו , אלא ה'קטף' עצמו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

נטף - הוא נוטף מעצי הקטף , שיוצא מהם הצָרִי (ראה כריתות ו , א). שחלת - הוא הנקרא בלשון משנה 'צפורן' (ראה שם) , לפי שהוא חָלק ומזהיר כצפורן. וחלבנה - הוא שרף אילנות , וריחו רע; ואמרו שקורין אותו 'גלבנום' (בלעז). בד בבד יהיה - רוצה לומר , שיקח משקל שוה מכל אחד מהארבעה סמים שזכר. ואולם הסמים שלא נתפרשו , שכלל אותם בשם סמים , הנה ידמה שהסמים ההם היו ידועים מצד פרטי הסמים הנזכרים אחריהם. וזה דבר יודע מצד הוראת הגדר; הלא תראה כי ההמון ישאלו לרוכלים סמים מודקים , ויכונו בזה אל הרכבה מיוחדת מסמים לתבל בהם התבשיל , וזה מפורסם אצלנו. ולזה יהיו הסמים , שזכר אחריהם נטף ושחלת וחלבנה , סמים אחרים , זולת הסמים שזכר אחריהם לבונה זכה. וכבר קבלו רבותינו ז"ל (כריתות ו , א) , איש מפי איש , מה היה המובן בשם סמים בזמן ההוא בזה האופן , ואמרו שאחד עשר סַמנין נאמרו לו למשה בסיני , ואלו הן: מור וקציעה ושבלת נרד וכרכם וקושט וקנמון וקליפה , והארבעה הנזכרים בתורה. וידמה גם כן , שבשם סמים עם מה שנלוה לו יובן מצד הוראת הגדר מהות הסמים ויחסי ההרכבה. והנה נתבאר לרבותינו ז"ל בזה האופן , ונתפרסם להם עוד מן החוש , כי יחס ההרכבה הזאת הוא בזה התואר: שכאשר ילקח מכל אחד מהארבעה סמים הנזכרים בתורה שבעים חלק , ילקח ממור וקציעה ושבולת נרד וכרכם , מכל אחד ששה עשר חלק , ומקשט שנים עשר חלק , ומקנמון תשעה , ומקלפה שלשה.

תועלות לרלב"ג:

(שתי תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק רביעי: שמ' ל , לד - לא , יז) התועלת השביעי הוא במצות , והוא מה שצוה לעשות הקטֹרת בכל שנה ושנה באופן הנזכר בתורה (שמ' ל , לד - לו) , והם אחד עשר סמים עצמיים בזאת ההרכבה. כבר זכרנו זה בבאורנו לזאת הפרשה (שמ' ל , לד). ואופן המעשה היה בקטרת , לפי מה שנתבאר להם מן החוש , שהיו שפין הצפורן בתשעה קבין בורית כרשינה , ואחר כך שורין אותה באחד ועשרים קבין של יין חזק ביותר , ואחר כך שוחק כל אחד מהסמים בפני עצמו ומערב הכל. וכל זה המעשה היה בקדש; הלא תראה , כי גם בקדוש ידים ורגלים ושטיפת הכלי אשר יבושל בו חטאת או שבירתו דקדקה התורה שיהיה בקדש. והנה אם עשאה לפי זה היחס מההרכבה , אעפ"י שלא עשאה במשקלים שהגבלנו - כשרה , כי התורה לא הגבילה המשקלים אך הגבילה היחס , שנאמר "בד בבד יהיה" (שמ' ל , לד); אך אם חסר אחד מסמניה או הוסיף , הרי היא כמו קטרת זרה. וראוי שתדע , שכבר היו מוסיפים שם 'מלח סדומית' ו'כפת הירדן' ו'מעלה עשן' , וכל זה היה להעלות עשן הסמים אשר בקטרת; כי מהמלח לא יעלה עשן - וזה מבואר מאד - אבל הוא סבה להעלאת העשן יותר. ולזה תמצא , שאם תטיף אי זה דבר בכלי ההטפה ותשים שם מלח , יהיה עולה שם מהאיד יותר וירד מהכלי יותר מהמים או מהשמן הנעשה שם. ולזאת הסבה אחשוב שהיה שם מלח; עם שהתורה יסדה בכל הקרבנות שיהיה בהם מלח. וידמה שלזאת הסבה בעינה היו שם 'מעלה עשן' ו'כפת הירדן' , רוצה לומר: להשים הקיטור יותר ראוי , לא שיהיה מהם עשן מתערב עם עשן סמי הקטרת. אך 'מעלה עשן' היה סבה אל שיעלה הקיטור ביושר כדמות עמוד , כמו שבארנו זה מענינו; וזה היה נאות להעיר יותר על מה שכוון בענין הקטרת. וידמה ש'כפת הירדן' היה גם כן סבה לתקון - מה בענין העשן. כבר נתבאר זה כולו בראשון מכרתות (ו , א - ב) ובשלישי מיומא (לח , א); וכבר נתבאר במה שקדם (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט) התועלת המגיע מזאת המצוה. התועלת השמיני הוא במצות , והוא מה שהזהיר , שלא לעשות להדיוט קטרת במתכונתה להריח בה , ואם עשה זה במזיד - חייב כרת , שנאמר "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שמ' ל , לח); אבל עושה אותה למכרהּ לצִבּוּר לקטֹרת , שנאמר "לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליי'" (שם , לז). כבר נתבאר זה בראשון מכרתות (ו , א). והנה התועלת בזאת האזהרה הוא , כי זה יביא להקל בענין הקטרת הזה , ויהיה סבה אל שתעלם הכונה אשר בעבורה היה.