תנ"ך - וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום׀ עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ: (שמות פרק לב פסוק א)

וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם׀ עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי־זֶה׀ מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ: (שמות פרק לב פסוק א)

וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום׀ עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו: (שמות פרק לב פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וַחֲזָא עַמָא אֲרֵי אוֹחַר מֹשֶׁה לְמֵיחַת מִן טוּרָא וְאִתכְּנֵישׁ עַמָא עַל אַהֲרֹן וַאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם עֲבֵיד לַנָא דַחלָן דִּיהָכָן קֳדָמַנָא אֲרֵי דֵין מֹשֶׁה גֻברָא דְּאַסְקַנָא מֵאַרעָא דְמִצרַיִם לָא יְדַענָא מָא הֲוָה לֵיהּ :

עין המסורה:

בשש - ב' (וחסר): שמ' לב , א; שו' ה , כח. ויקהל - ב': שמ' לב , א; יר' כו , ט. על - אהרן - ה': ראה שמ' כח , לה. מה - כ"ד (בסגול , בלישנא): *שמ' לב , א , כג; ש"א ד , ו , יד , טז; טו , יד; ש"ב א , ד; מ"א יד , יד; מ"ב א , ז; ד , יג , יד; יש' א , ה; יר' ח , ט; יא , טו; טז , י; חגי א , ט; תה' ד , ג; י , יג; מש' לא , ב; איוב ז , כא; קה' ב , יב , כב; ז , י; איכה ה , א. וכל דסמיך לעי"ן ולחי"ת דכותהון בר מן ה': בר' לא , לב; מ"ב ח , יג; מל' ב , יד; *דנ' ד , לב; *עז' ו , ט.

מסורה גדולה:

מה כ"ד ידענו ידענו התרועה ההמון הדבר הדבר קול גם עתה משפט לעשות לעשות תכו תגיד וחכמת לידידי פנה כבודי נאץ בר נדרי זכר לא תשא הוה האדם שהימים. וכל דסמיך לע' ולח' דכות' ב' מ' ה' עמדי חזהאל ואמרתם חשחן עבדת.

מסורה קטנה:

בשש - ב' מדוע בשש רכבו; ויקהל - ב' אל ירמיהו; על - אהרן - ה'; מה - כ"ד.

רש"י:

כי בשש משה. בשש - כתרגומו , לשון איחור; וכן "בשש רכבו לבוא" (שו' ה , כח); "ויחילו עד בוש" (שו' ג , כה). כשעלה משה בהר אמר להם: לסוף ארבעים יום אני בא בסוף שש שעות. כסבורין הן , שאותו יום שעלה בו הוא מן המניין , והוא אמר ארבעים יום שלימים , יום ולילו עמו , ויום עלייתו - אין לילו עמו; בשבעה בסיון עלה , נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז; בששה עשר בא שטן וערבב את העולם , והראה דמות חשך ואפלה וערבוביא לומר: ודאי מת משה , לכך באת עירבוביא לעולם; אמר להם: מת משה , שכבר באו שש ולא בא וכו' , כדאיתא במסכת שבת (פט , א). ואי איפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות , שהרי לא ירד משה עד יום המחרת , שנאמר "וישכימו ממחרת ויעלו עולות" (להלן , ו). אשר ילכו לפנינו - אלהות הרבה אִיווּ להם (ראה סנה' סג , א). כי זה משה האיש - כמין דמות מִטָה הראה להם השטן , שנושאין באויר רקיע השמים (ראה תנח' כי תשא יט). אשר העלנו מארץ מצרים - והיה מורה לנו דרך אשר נעלה בה , עתה צריכין הם לאלהות אשר ילכו לפניהם. [(תרי"ק:) כל 'אלהות' - לשון רבים , כמו "אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם לשום לו שם" (ש"ב ז , כג); "כי אלהים קדושים הוא" (יהו' כד , יט). וכן 'אדונות' - לשון רבים , כמו "אדוני יוסף" (בר' לט , כ); אף כאן: עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו , ואי אתה מוצא אלא אחד , שנאמר "ויצא העגל הזה" (להלן , כד). ומה שפירש רבינו למעלה זהו מדרשו , אבל לפי פשוטו , כל 'אלהות' הורגלו הכתובין לאמרן בלשון רבים.]

רשב"ם:

אשר ילכו לפנינו - כעין תרפים העשויין במכשפוּת , שיגידו צורכיהם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

כי בושש משה - על דעת המדקדקים , שמשקלו 'פעלל' , ולא כפי דעתי; ובספר ה'יסוד' מפורש. וזה יורה , כי לא הגיד להם משה מתי ישוב. ויקהל העם - כל 'קהלה' ואחריה 'על': דמות מריבה. קום עשה לנו אלהים - יש אומרים , כי זה אהרן - איננו אחי משה; ואין זה אמת , כי לא מצאנו אחר ששמו כן. גם כן יוכל הטוען לטעון על דבר מלאכי "זכרו תורת משה עבדי" (ג , כב) - אולי משה אחר היה! ועוד , כי אין המנהג להתחבר הציבור כי אם אל הראש; והכתוב אמר "והנה אהרן וחור" (שמ' כד , יד). ועוד: אילו היה זה אהרן צורף , למה התפלל משה בעדו? רק היה מֵחֵל ממנו! ויש אומרים (ראה רש"י) , כי טעם "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" (להלן , ב) - שדחה אותם , כי חשב שהנשים לא יתנו להם נזמיהם; גם זה הבל , כי לעולם הנשים ברשות האנשים הנה. ומהקדמונים על דרך סברה שאמרו (ראה ויק"ר י , ג) , כי ראה אהרן שנהרג חור , על כן פחד ועשה העגל; והעד: שלא מצאנו חור נזכר אחר כן. גם זה רחוק , להיות חור צדיק מאהרן. ואחר שעשה אהרן עבודה זרה , איך כִּהן לשם?! ודבר "קח לך עגל בן בקר לחטאת" (וי' ט , ב) - דרש הוא (ראה רש"י שם). גם עדות חור בטלה; ואם לא יַראו לנו נחשון בתורה אַחַר שהקריב את קרבנו (ראה במ' ז , יז) , אם כן נֹאמר כי נהרג?! ואחרים אמרו , כי רימו את אהרן , והם עשו צורת עגל יצוקה , והשליך אהרן את הזהב והנה יצאה צורת עגל , והוא לא ידע; ועדותם: "ואשליכהו באש" (להלן , כד). גם זה הבל , כי אהרן איננו טפש. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קצה - קצו) , כי דעת אהרן היתה לגלות סוד עובדי עבודה זרה , כטעם יהוא שעשה בעקבה (ראה מ"ב י , יט ואי'); ועדותו: "כי פרוע הוא" (להלן , כה) , ופירושו על דעתו: גָלוּי , כמו "ראשיכם אל תפרעו" (וי' י , ו). לא על דעתי שניהם. ואמר (רס"ג שם) , כי התאנף השם באהרן (ראה דב' ט , כ) בעבור שהמתין עד בוא משה ולא הרגם מיד , והמתנתו היתה סיבה לשבור הלוחות; ופירש "חג ליי' מחר" (להלן , ה) - שהיה בדעת אהרן , שזבח יהיה לשם בהם מחר , כטעם "כי זבח ליי' בבצרה" (יש' לד , ו). גם זה איננו אמת , כי מה צורך יש לו לקרוא לזבוח מחר? והנה ממחרת עשו החג כאשר צִום אהרן! וכבר פירשתי (שמ' ה , א) , כי 'החג' - זביחת העולות; ופירושו: "ויעלו עולות" (להלן , ו). ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קצב) , כי טעם צורת העגל , בעבור שיש בהודו אנשים שיחשבו שהצורה תקבל כח עליון , וכן חשבו על משה. ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות. כבר ביארתי לך "ואתה תהיה לו לאלהים" (ראה פירוש ב , הארוך , לשמ' ד , טז). ולא בקשו , רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה (ע"פ במ' י , לג); וחשבו כי משה מת , על כן לא ירד. ואהרן בנה המזבח לַשֵם , והעלו עולות לַשֵם; רק נעשה שלא כהוגן , והטעם: בלי קדושה. והיה בישראל שחשב שהוא עבודה זרה , וזה טעם "אלה אלהיך" (להלן , ד); כי דרך הכתוב כן. הלא תראה כי עכן בן זרח חטא לבדו (ראה יהו' ז , א) , והכתוב אמר "חטא ישראל" (שם , יא). והמבין סוד מלאכת שמים , ידע למה צורת עגל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

וירא העם כי בשש משה. אמר אברהם המחבר: צריך אני להאריך על דבר העגל. יש מהקדמונים אומרים (ראה ויק"ר י , ג) , שנהרג חור , והנה אהרן פחד. ויש מי שאמר כי פחד על ישראל , אם יהרגוהו - שהשם ימיתם כלם. ועל דרך הפשט , אם מעשה העגל עבודה זרה , למה פחד אהרן שיהרג , והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל , שלא הגיעה מעלתם בחסידות לפיסת כף רגל אהרן על ייחוד השם?! והנה חבירי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור שלא השתחוו לצלם (ראה דנ' ג , כג) , ואיך יעשה אהרן פסל , שהמעשה קשה מהשתחויה?! והלא אהרן היה קְדוש השם ונביאו אל ישראל , ומצות רבות נתנו בידו עם משה אחיו; והנה יהיה חור טוב ממנו! ואם הוא עשה עבודה זרה , חייב הוא משה להורגו קודם עובדי העגל! והנה משה התפלל בעדו , והעובדים הרג , ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד כל הדורות?! ואל תשים לבך על דבר "קח לך עגל בן בקר לחטאת" (וי' ט , ב) , כי אינו על דבר העגל (ראה רש"י שם); כי הנה כמוהו ביום הכפורים לכל כהן משום מצוה , לתת פר בן בקר לחטאת. ולא נוכל לומר: בעבור חטאת האב; כי כל הכהנים הם בני אלעזר ובני איתמר , וכבר נולד פנחס. ועוד בפרשה , שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת (ראה וי' ט , ג) - והם לא עשו דמות שעיר; גם פרה אדומה איננו לכפר על עבודה זרה (ראה תנ"ב חקת כו) , רק לטהר הטמאים. וכל אנשי המחקר מודים , כי השם לא יבחר שליח , שידע כי בסופו יעבוד עבודה זרה. ואין כל נביא שליח. והנה ראינו שאמר משה לפני מותו: "תמיך ואוריך לאיש חסידיך" (דב' לג , ח) , והנה לא הזכיר דבר העגל. רק לא נמצא בו , רק מה שנמצא במשה , והוא דבר מי מריבה (ראה במ' כ , כד) , כאשר אפרש במקומו (דב' לג , ח). ויש אומרים , כי ישראל רמו אותו , שעשו דפוס עגל , והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש; וראייתם: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" (להלן , כד). וזה אינו נכון; כי אהרן , איך בְּחרוֹ השם , אם היה טפש , שירמוהו פתאים?! ועוד , למה בנה מזבח לפניו וצוה שיזבחו עולות ושלמים לפניו?! ואחרים אמרו: אין זה אהרן , שעשה העגל , אחי משה. גם זה הבל הוא , כי הקהל לא נקהלו רק אל ההוה תחת משה , וכן כתוב "והנה אהרן וחור" (שמ' כד , יד). ואם היה אחר , למה לא הֲרגוֹ משה ברדתו , גם התפלל בעדו? כי איננו נכון שיעשה חסיד עבודה זרה בעבור אחרים , שלא ימותו! גם אומרים רבים , כי פירוש "חג ליי' מחר" (להלן , ה) - שעובדי העגל יהיו נהרגין על ידי משה; כי אין (כך) משמע דברו , רק , אחר שבנה מזבח לפני העגל - צוה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה , כמו "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז); וגם עשו: "וישכימו ממחרת ויעלו עולות" (להלן , ו). ומחשבות הלב - אינם מועילות , כי הנוקב שֵם (ראה וי' כד , טז) - על פי דבורו יהרג; וככה האומר: "נלכה ונעבדה אלהים אחרים" (דב' יג , ז). והמפרש "אנכי עשו בכורך" (בר' כז , יט וראה רש"י): אנכי מה שאני , רק עשו - בכורך , אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור. ואם ישאל אדם את חבירו: האתה הוא חבירי שהלויתי לך ככה? , ואמר: אני! - לא יוכל לומר: מחשבתי היתה שאני חבירו , לא יותר. גם ככה דברי דניאל לנבוכדנצר: "חלמא לסנאך" (ראה דנ' ד , טז) - דרך מוסר. ועתה אומר לך דעת הגאון רב סעדיה: אמר (רס"ג שמות ע' קצה - קצו) , כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא (ראה מ"ב י , יט ואי') , על כן בנה מזבח. והקשה על נפשו: אם כן , למה התאנף השם בו (ראה דב' ט , כ)? והוא השיב: בעבור שלא הרגם מיד , כאשר עשה משה בבאו. גם זה איננו נכון , כי הוא קרא: "חג ליי' מחר" (להלן , ה) , וזה השם הוא שם לכבוד השם , לא יתערב אחר עמו כמלת 'אלהים' , שהוא לעניינים רבים. ועוד , למה לא הזכיר זה בענוֹתו? כי הוא אומר: "ואשליכהו באש" (להלן , כד) , ואין המענה דומה למעשה! ועתה אחל לפרש קצה הסוד: חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה! גם ישראל לא בקשו עבודה זרה; רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף , כאשר פרשתי (ראה שמ' טו , כב) , כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני , ומשה התעכב ארבעים יום ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל , כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע , כי השם אמר לו: "עלה אלי ההרה , והיה שם" עד שאתן לך לוחות הברית (ראה שמ' כד , יב). ומלת אלהים - כבוד חונה בצורת גוִיה , וככה אמרו: אשר ילכו לפנינו. ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה (ראה רמב"ן). והנה לכבוד השם נעשה , על כן בנה אהרן מזבח לפניו , והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם (ראה להלן , ה); וכן עשו כאשר צום. וזו היא תשובת אהרן: כי נקהלו עלי; כי כל 'קהלה' ואחריה 'על' - לגנאי , ואם אחריה 'אל' - היא לשבח: "ויקהלו אל המלך שלמה" (מ"א ח , ב). וזהו "אתה ידעת את העם כי ברע הוא" (להלן , כב): כי אני לא עשיתי רע להם , כי לא בקשו , רק 'אשר ילך לפניהם' , ולכבוד השם עשיתיו; רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב ― וזהו "כי ברע הוא" ולא אמר 'רע' ― חשבו מעטים מישראל שהיתה עבודה זרה , והביאו זבחים והשתחוו , ומחשבת בלבם שאמרו: "אלה אלהיך ישראל" (להלן , ד). ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר: "כי שחת עמך... סרו מהר" (להלן , ז - ח) , כי לא כתוב 'כל עמך'; והנה לא מעל בחרם רק עכן ובניו , והנה כתוב: "חטא ישראל גם עברו את בריתי... גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם" (ראה יהו' ז , יא). והנה כל עובדי העגל שאמרו "אלה אלהיך ישראל" (להלן , ד) , או במחשבותם , לא היו רק שלשת אלפים , והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה! והכלל , כי לא נעשה כהוגן , עד שנחשב לפתאים , שהיתה עבודה זרה. ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן , כי זה היה בעבור שהיה הוא סבה. כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה , ולא חטאוּ בזדון - וכתיב עליהם "ולא האמנתם בי" (ראה במ' כ , יב) , "מריתם את פי" (ראה במ' כז , יד) , "מעלתם בי" (דב' לב , נא)! וחכמי המזלות אמרו , כי המחברת הגדולה לשני העליונים היתה במזל שור; וזה כזב: לא היתה , רק במזל דלי , ועל דרך חכמת המזלות הוא מזל ישראל. ורבים נסו זה דור אחר דור , גם אני ראיתי ככה; והנה שמוהו בחצי השמים.

ר' יוסף בכור שור:

כי בשש משה - מאחר לבא , כמו "מדוע בשש רכבו לבא" (שו' ה , כח); אמרו: לא יבא עוד. עשה לנו אלהים - שופט ודיין , מנהיג ודַבָּר , כמו "נתתיך אלהים לפרעה" (שמ' ז , א) , וכמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שמ' כב , ח); וחס ושלום לא נתכוונו לעבודה זרה. ונתינת הטעם מוכיח , דקאמרי: כי זה משה האיש - אלמא , דבמקום משה רצו להעמידו. ומה שאמר דוד "וימירו... כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תה' קו , כ) , הכי קאמר: שהמירו כבודם משה , שעשה לו הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות על ידו , בתבנית שור; "וישתחו למסכה" (שם , יט) - לכבדה , ולא לשם עבודה זרה.

רמב"ן:

אשר ילכו לפנינו - אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים , והיה מורה לנו דרך נעלה בה (ע"פ דב' א , כב) , לא ידענו מה היה לו; עתה צריכים אנו לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו. לשון רבנו שלמה; ואין לשונו מכוון , אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת ענין העגל ומחשבת עושיו , כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים , ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים , ומה טעם שיאמרו: כיון שהלך משה ממנו , נעשֶה אלהים? ועוד , כי בפירוש אמרו: אלהים אשר ילכו לפנינו , לא שיהיו נותנים להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר , אמרו: משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה (ע"פ במ' יד , יט) , שהיו המסעים "על פי יי' ביד משה" (במ' ט , כג) , הנה אבד ממנו; נעשה לנו משה אחר , שיורה הדרך לפנינו על פי יי' בידו. וזה טעם הַזכירם: האיש אשר העלנו , לא האל אשר העלם - כי יצטרכו לאיש אלהים. וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבנו , "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה" (להלן , כא) , והיתה תשובתו: "ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים" וגו' (צירוף של פס' כג להלן ופסוקנו) , "ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש" (להלן , כד); והנה אהרן מתנצל למשה ואומר לו: "אל יחר אף אדני" (להלן , כב) , והוא כמוסיף על חטאתו פשע (ע"פ איוב לד , לז) , שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו - ולמה לא יחר אפו? ומה חטאה גדולה מזו?! אבל הענין כמו שאמרתי , שלא יבקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה ויקבלו עבודת אלהותו עליהם , אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן , טען: כי לא אמרו לי , רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך , אדני , שלא ידעו מה היה לך , אם תשוב אם לא , ולכן הם צריכים למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם; ואם אולי תשוב , יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה. וכן היה הדבר: כיון שראו העם את משה , מיד הניחו העגל ובעטו בו , שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים , ולא היה מהם חולק עליו כלל; וכן תראה שלא הוכיחם ולא אמר להם כלום , אבל בבואו אל המחנה "וירא את העגל ומחולות" (להלן , יט) ברחו ממנו , והוא לקח את העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מאנו כלל (ראה להלן , כ); ואִלו היה להם לאלהים , אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשרפת אש , הן ישרוף את תועבותם לעיניהם ולא יסקלוהו (ע"פ שמ' ח , כב)!? והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת , כי הם לא אמרו לו מה יעשה , שור או כשב או עז (ע"פ וי' כב , כז) וזולתם , וזהו מאמר החכמים שאמרו (סנה' סג , א): מלמד שאוו לאלוהות הרבה; כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם. והכונה לאהרן היתה , מפני שישראל היו במדבר חורב שממה (ע"פ יח' כט , י) , והחרבן ושממות עולם יבאו מן הצפון , כדכתיב "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ" (יר' א , יד) - שאין הכונה במלך בבל בלבד , כאשר יֵראה בנגלה מן הכתוב , אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם , להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה "פני שור מהשמאל לארבעתם" (בנוסחנו: לארבעתן; יח' א , י) , ולכן חשב אהרן , כי המחריב - יורה דרך מקום החרבן , כי שם כחו הגדול , ובהיותם עובדים שם לאל , יערה רוח ממרום (ע"פ יש' לב , טו) כאשר נאצל על משה; וזהו שאמר: "חג ליי' מחר" (להלן , ה) - שיהיו העבודה והזבחים לשם המיוחד , להפיק רצון ממנו אל בעל הצורה , כי בהיותה לפניהם יכַוְנו אל ענינה. ורבותינו למדו אותנו הענין הזה והם שגלו סודו , אמרו (שמ"ר ג , ב): "ראה ראיתי את עני עמי" (שמ' ג , ז) - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה , אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות; אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי , ואני רואה היאך מתבוננים בי שאני יוצא בקרובין שלי , שאתן להם את התורה , שנאמר "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תה' סח , יח) , ושומטין אחד מן טטרא מולין שלי , שכתוב "ופני שור מהשמאל" (יח' א , י) , ומכעיסין אותי בו. 'טטרא מולין' - ארבע פרדות; 'טטרא' בלשון יון 'ארבע' , כמו שאמרו (נזיר ח , ב): טטראגון - ארבע; 'מולין' - פרדות , כמו 'מולאות של בית רבי' (ראה שבת נב , א); משל לארבע חיות הנושאות המרכבה. וב'ויקרא רבה' (ויק"ר י , ג) , שאמר אהרן: מתוך שאני בונה אותו , אני בונה אותו לשמו של הקדוש ברוך הוא , שנאמר "ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר" (להלן , ה) - 'חג לעגל מחר' אין כתוב כאן , אלא "ליי'". ורבי אברהם אמר (בפירוש ב , הארוך) , כי במקום הזה אלהים - כבוד חונה בצורת גְוִיה , ואם תשים לבך אל המסע הראשון (ראה שמ' יד , יט) , תבין זה. ואיננו נכון בעיני , שלא נעשה העגל במלאכת חכמת המזלות , להיות בצורתו חונה כבוד או הדבר (אולי צ"ל: הדיבור) , רק שעשו הצורה לכוין בעבודתם אל ענינה; וכבר פירשתי סוד המסע הראשון (ראה שמ' יג , כא). וחלילה שרצה אהרן להדמות אליו! רק ממנו יקח שיהיה מסעם מצד המדה ההיא; והמשכיל יבין.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

כי בשש משה - רוצה לומר , שכבר נתעכב שם יותר מהזמן אשר היה מנהגו להתבודד בו עם השם יתעלה. קום עשה לנו אלהים - הרצון בזה , שיעשה להם צורת 'טלסאם' (טליסמא) , שיהיה לו כח עליון להגיד העתידות , באופן שיהיה להם תמורת משה להנהיג אותם ולהודיעם מה שיקרה להם. והנה שאלו ממנו זה - להסתבכם באמונות מצרים הנפסדות , שהיו עושים צורות בזה האופן והיו חושבים שיהיה להם כח עליון , כמו שהתפרסם מהטעות אשר טעו בו האנשים בעת ההוא.