תנ"ך - וידבר ה' אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה: (שמות פרק לג פסוק א)

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה: (שמות פרק לג פסוק א)

וידבר ה' אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה: (שמות פרק לג פסוק א)

וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה: (שמות פרק לג פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וּמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה אִיזֵיל סַק מִכָּא אַתּ וְעַמָא דְּאַסֵיקתָּא מֵאַרעָא דְמִצרָיִם לְאַרעָא דְּקַיֵימִית לְאַברָהָם לְיִצחָק וּליַעֲקֹב לְמֵימַר לִבנָך אֶתְּנִנַהּ :

עין המסורה:

וידבר יי' אל - משה - י' בתורה (ללא צימוד המלה 'לאמר' , לא כולל 'אל משה ואל אהרן'): ראה שמ' לב , ז. העלית - ג': *שמ' לג , א; *במ' יד , יג; תה' ל , ד. וחד: העלֵית - שמ' לב , ז.

מסורה גדולה:

העלית ג' לך עלה מזה כי העלית בכחך יי' העלית מן שאול נפשי. וחד העלֵית לך רד כי.

מסורה קטנה:

וידבר יי' אל - משה - י' בתור'; העלית - ג'.

רש"י:

לך עלה מזה - ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות (ראה קידושין סט , ב) , לכך נאמר: עלה. דבר אחר (ראה תנח' כי תשא כו): כלפי שאמר לו בשעת הכעס: "לך רד" (שמ' לב , ז) , אמר לו בשעת רצון: לך עלה (ראה תנח' כי תשא כו). אתה והעם - כאן לא נאמר 'ועמך'. [ודומה שעדיין לא נתפייס , אלא כביכול כאדם ששך מחמתו מעט; שאילו נאמר 'אתה ועמי' , הייתי שומע שנשלם עמהם ונתרצה מכל וכל , עכשיו שאמר אתה והעם - אין כאן פיוס , אלא חצי פיוס. וכן הילוך כל העיניין: בשני דברים שחטאו באמירה ובמעשה לפני המקום , ובשניהם הוא קובל למשה על ישראל ― כביכול כבן שסרח על אביו ואביו קובל עליו לפידגוג שלו: ראה מה עשה לי הבן שאתה אומנו ― הם אמרו לעגל: "אלה אלהיך ישראל" וגו' (שמ' לב , ד) - תלו הגדולה בעבודה זרה , ואף הקדוש ברוך הוא קובל עליהם למשה ואומר לו: "לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים" (שם , ז) - כלומר: על ידי שאני הוצאתים על ידך ותלו הגדולה בעבודה זרה. אף הקדוש ברוך הוא קובל עליהם למשה ואומר לו: "סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים" (שם , ח) בדיבור ראשון שאמרתי להם: "אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמ' כ , ב) , ותלו הגדולה באלהים לא ידעום. ציויתים: "לא תעשה לך פסל כל (בנוסחנו: וכל) תמונה" (שם , ד) - עשו להם עגל מסכה. הקדוש ברוך הוא אומר למשה: "כי שחת עמך" וגו' , ומשיבו משה: "למה יי' יחרה אפך בעמך" (שמ' לב , יא) - "עמך" ולא 'עמי'; "אשר הוצאת מארץ מצרים" (שם) - ולא אני , כי אתה הוצאתם "בכח גדול וביד חזקה" (שם) , ואין בידי כח גדול ויד חזקה.]

ראב"ע פירוש א - הקצר:

לך עלה מזה - שב לבאר טעם "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד); וכן אמר: ושלחתי לפניך מלאך. ולא הזכיר גוי אחד (משבעת הגויים) דרך קצרה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

וידבר. לך עלה מזה - כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא; על כן "וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י) , כי היה בדרום. וכל זה אעשה - בעבור שבועתי לאבותיכם.

רמב"ן:

ואחרי זה חזר ואמר לו: לך עלה מזה אתה והעם - לומר כי המגפה לא תמחה חטאתם , לשכני בתוכם. והזכיר: אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב , ואמר: וגרשתי את הכנעני וגו' - כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם , ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם , ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה זבת חלב ודבש ― רמז לו שלא תשחת הארץ ולא תחנף תחת יושביה (ע"פ יש' כד , ה) מפני חטאם ― ושיגרש כל ששה העממים שהבטיחו מתחלה עליהם (ראה שמ' ג , ח). ואמר , דרך ריצוי: כי לא אעלה בקרבך - לטובתך , פן אכלך בדרך בקשה ערפך. והנה בכאן לישראל שתי פורעניות: האחת , שלא ישרה שכינתו בתוכם; והשנית , שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש האומות , אבל אחרי שיירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם , כי לכך הזכיר: בדרך. ועל כל זה אמר: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו - כאבלים. והנה השם רחמן , מלא רחמים , וכאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר בדרך רחמים: אמור לבני ישראל - כי עד עתה הזכיר 'עמך' ו'העם' , ועתה יזכירם בשמם החביב; וצוה לאמר להם , כי לטובתם לא אעלה בקרבם , שלא אכלה אותם כרגע (ע"פ במ' טז , כא); אבל היטיבו אשר עשו , להנחם ולהתאבל על חטאתם , וכן יעשו תמיד , ואדעה מה אעשה להם - כלומר: אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם , כי אני בוחן לב וחוקר כליות (ע"פ יר' יז , י). ועל דרך האמת , יהיה ואדעה מה אעשה לך - כי בדעת הרחמים יעשה בהן; כמו "ואם לא אדעה" (בר' יח , כא) , וכבר פירשתיו (שם , כ).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכבר שבה זאת הנבואה (ראה לעיל , שמ' לב , לד) למשה במאמר יותר מבואר , ואמר אליו השם יתעלה: לך עלה מזה אתה וישראל אל ארץ כנען שנשבעתי לאבותיהם , שהיא ארץ זבת חלב ודבש (להלן , ג); ומזה הצד לבד יירשו הארץ , כי אינם ראויים לזה מצד עצמם.