תנ"ך - וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ: ס (שמות פרק לד פסוק לה)

טקסט וניקוד:

וְרָאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: ס (שמות פרק לד פסוק לה)

טקסט בלבד:

וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו: ס (שמות פרק לד פסוק לה)

תיקון קוראים:

וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו: ס (שמות פרק לד פסוק לה)

תרגום אונקלוס:
וְחָזַן בְּנֵי יִשׂרָאֵל יָת אַפֵּי מֹשֶׁה אֲרֵי סְגִי זִיו יְקָרָא דְאַפֵּי מֹשֶׁה וּמתִיב מֹשֶׁה יָת בֵּית אַפֵּי עַל אַפּוֹהִי עַד דְּעָלֵיל לְמַלָלָא עִמֵיהּ :

עין המסורה:
קרן - ג': שמ' לד , כט , ל , לה. המסוה - ב': שמ' לד , לד , לה.

מסורה קטנה:
קרן - ג'; המסוה - ב'.

רש"י:
ויתן על פניו מסוה - כתרגומו: "בית אפי"; לשון ארמי הוא בתלמוד (כתובות סב , ב): סוי לבה; ועוד בכתוּבוֹת (ס , א): הוה קמסוה לאפה - לשון הבטה: היה מסתכל בה; אף כאן: מסוה - בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים. ולכבוד קרני ההוד , שלא יזונו הכל מהם , היה נותן המסוה כנגדו , ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל , ובשעה שהמקום מדבר עמו עד צאתו , ובצאתו - ויצא בלא מסוה , ודבר אל בני ישראל , וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם , והשיב את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו , וכשבא לדבר אתו , נוטלו מעל פניו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ובבואו אל קדש הקדשים יסיר אותו , כי אין צורך למסוה; ויצא ופניו מגולות , עד שישלים דיבור השם וכל אשר צוהו לאמר לישראל , כדי שייראו. ולפי דעתי , שאין הדבר כן; רק דבר השם עמו , וקרן עור פניו בדברו אתו (ראה לעיל , כט). ואם בתחלה פחדו רואיו , הנה כאשר קראם נגשו אליו כל ישראל וסר הפחד (ראה לעיל , לא - לב). וקרינות עור הפנים היה מתחדש בפני משה מזוהר כבוד הכבוד בדברו אתו; על כן היה מסיר המסוה מעל פניו בבואו אל אהל מועד לקבל האור , והיה יוצא ומדבר עם ישראל את אשר יצוה. והיו רואים קרינת עור פניו , להיות לעד נאמן שהשם דבר עמו; והיה עומד אור פניו עד שישלים לדבר , ושם המסוה על פניו , שלא יפול מעיני חסירי הדעת בעבור סור האור ושוב פניו כקדמותם. ואם תסתכל היטב בפרשה , תראנה כן. ואל יטעון טוען , בעבור שמצאנו "לא כהתה עינו..." (דב' לד , ז) , כי אין העדרת כהות עַיִן ונוס לֵחַ - 'קרינות פנים'. ודע , כי לא מצאנו לנביאים מופת גדול מזה , כי כל פלא שחדש השם להצדיק נביאיו , היו באחרים , שהוא חוץ ממנו; גם האות היה פעם אחת , וזה האות - פעמים לא ידענום.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וראו. והנה טעם והשיב משה את המסוה - כן עשה תמיד; וככה היה משפטו עם ישראל עד יום שאספוֹ כבוד השם אליו , ולא נודעה קבורתו בחמלת יי' עליו. ברוך השם אשר בחר בו , השָׂם רוח קדש בקרבו.

ר' יוסף בכור שור:
באו לדבר אתו - כשהשכינה באה לדבר אתו , היה מסיר את המסוה , ולא היה משים אותו עד שהיה עושה שליחותו של מקום , ומדבר עם ישראל בלא מסוה; ואז וראו בני ישראל את פני משה , כשהיה אומר להם שליחות המקום. ואחר כך משיב את המסוה. מלכי אל רם ונישא , אשר הודו שמים כסה , חמול על עמך וחוסה , פשעיהם סלח ושא , ומחול חטא הנעשה , ואויביי תן למשיסה , בסיימי 'כי תשא'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר ראו ישראל זה הענין , יראו מגשת אליו , עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דבריו אליהם; וזה אמנם היה בשנתן על פניו מסוה - רוצה לומר , שׁשׂם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל; ואולם בבֹאו לפני השם יתעלה היה מסיר זה המסוה , ולא היה צריך להשתדלות אחר להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש. אשרי ילוד אשה שהגיע לזאת המדרגה העצומה , מה נפלא חלקו ומה נעים גורלו! והנה לא הסכמנו לבאר ענין המסוה כפשוטו , שאם היה הענין כפשוטו , לא היה צריך משה להסיר המסוה מעל פניו בעת הנבואה , וזה מבואר בנפשו. והנה זה באור לדברי הפרשה לפי מה שנראה לנו . (שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק שישי - בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים