תנ"ך - לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: פ (שמות פרק לה פסוק ג)

טקסט וניקוד:

לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ (שמות פרק לה פסוק ג)

טקסט בלבד:

לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת: פ (שמות פרק לה פסוק ג)

תיקון קוראים:

לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת: פ (שמות פרק לה פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
לָא תְבַעֲרוּן אִישָׁתָא בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא :

עין המסורה:
משבתיכם - ג' חסר: שמ' לה , ג; *וי' כג , יד , לא.

מסורה קטנה:
תבערו - ל'; משבתיכם - ג' חס'.

רש"י:
לא תבערו אש - יש מרבותינו אומרים (יבמות ו , ב): הבערה ל'לאו' יצאת; ויש מהם אומרים (שם): לחלק יצאת.

רשב"ם:
לא תבערו אש - לפי שבימים טובים כתיב "אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" (שמ' יב , טז) , שם הותרה הבערת אש לאכול ולבשל , אבל בשבת כתיב "את אשר תאפו אפו" (שמ' טז , כג) - מבעוד יום , "ואת אשר תבשלו בשלו" (שם) , לכך מזהיר , כי בשבת לא תבערו אש למלאכת אוכל נפש , וכל שכן שאר מלאכות , שאסורין אפילו ביום טוב.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם לא תבערו - בעבור שאמר בפסח "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש" (שמ' יב , טז) , אסר עשות מאכל הנפש בשבת , כי לא יעשה מאכל כי אם בהדלקת האש. והשם יכפיל שכר הגאון , שהשיב תשובות גמורות על הצדוקים האוסרים נר בשבת. ופעם אחת התחבר עימי אחד מהם , ואמרתי לו , שנעזוב דברי הקבלה (ראה מכיל' ויקהל שבתא א) ונרדוף אחרי הכתוב לבדו; אז שמח. וָאשאלהו לאמר: מי אסר להדליק הנר בליל שבת אחר שקוע השמש? אז ענה ואמר: לא תבערו אש! גם אני עניתי , כי הכתוב לא הזכיר הלילה , כי אם היום; וכן "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (וי' יב , ג) - לא נמול בלילה. אז ענה: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בר' א , ה) - שניהם נקראו 'יום' , והערב קודם הבוקר. גם אני השיבותי , כי זה לא יתכן , כי הכתוב אומר "ויקרא אלהים לאור יום" (שם) , ואיך יסתור דבריו לקרוא האור והחשך 'יום'? וכבר פרשתיו (שם). וכתוב "לילה ויום" (מ"א ח , כט); "ויום ולילה" (בר' ח , כב); "שלשת ימים לילה ויום" (אס' ד , טז); "שלשה ימים ושלשה לילות" (ש"א ל , יב)? אז השיב: "מערב ועד (בנוסחנו: עד) ערב תשבתו שבתכם" (וי' כג , לב). גם אני עניתי , כי זה הכתוב הוא על יום הכיפורים לבדו; והראיה , שאמר "שבתכם" , לשון יחיד , ולא אמר 'שבתותיכם' , כמו "ואת שבתותי תשמרו" (וי' יט , ג); ועוד , כי השבת לא תקָרא 'שבתכם' כי אם 'שבת יי'' , כמו "אך את שבתותי" (שמ' לא , יג). רק יום הכיפורים נקרא כן: "שבת שבתון הוא לכם" (וי' כג , לב) , ולא מצאנו שאמר בו 'שבת ליי''. ולמה אאריך , ופסוק "מערב ועד ערב" לא נאמר כי אם ביום הכיפורים , ובו כתוב "בתשעה לחדש בערב" (שם) , והנה היום קודם הלילה; וכן "שנים ליום עולה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" (במ' כח , ג - ד) - שהוא ערב כבוא השמש , כאשר הוא כתוב בפסח (ראה דב' טז , ו). אז השתבש הצדוקי , ואחר ימים בא אלי לאמר: הנה "כי כל אכל חמץ... מיום הראשון עד יום השביעי" (שמ' יב , טו); גם "אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" (דב' טז , ד)! אז עניתי ואמרתי לו: גם בפסח כתוב "בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" (שמ' יב , יח) , וכבר הזהיר על הלילה "על מצות ומרורים" (שם , ח) , ושב להזהיר מתחלת יום ראשון ועד יום השביעי בערב (ראה שם , יח); והעד , שלא אמר בשבת: 'ביום הששי בערב תשבתו' , רק אמר משה לישראל ביום הששי: "שבתון שבת קדש ליי' מחר" (שמ' טז , כג) , ולא אמר: זה הערב הבא. גם "ביום הראשון לבקר" (דב' טז , ד) איננה ראיה , כי פירושו הוא: הבשר שתזבח בערב - לא ילין ממנו לבקר יום הראשון; והטעם , שלא ישאר ממנו עד בקר יום ראשון. אז הלך בחמת רוחו על נפשו (ע"פ יח' יג , יד). והנה הוא שב אחר חֹדש אלי , והוא שמח וטוב לב , בעבור שמצא "היום הזה יום בשורה הוא" (מ"ב ז , ט) , ושם כתוב "וחכינו עד אור הבקר"! אז עניתי: כאילו אין 'יום' כי אם זה! והלא כתוב בתורה "ביום הכותי כל בכור" (במ' ג , יג) - ובחצי הלילה היתה מכת בכורים (ראה שמ' יב , כט)! רק פירוש 'יום' - על שני דרכים: האחד - ביום ובלילה; והשני - זמן ועת , כמו "והיה ביום ההוא" (יש' יז , ד); וכן "אתה עבר היום את הירדן" (דב' יט , א). והזכרתי אלה הדברים , בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתובים לטעמים רבים; על כן אנחנו צריכים בדברי כל המצות לקבלה ומסורת ותורה שבעל פה , כאשר התחלתי בספר הזה (ראה הקדמתו לבראשית).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
לא - בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות "כל מלאכה לא יעשה בהם..." (שמ' יב , טז) - להתיר אכל נפש , אמר עתה: בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר; כי האש צרך לכל מאכל. והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד , תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת.

ר' יוסף בכור שור:
לא תבערו אש בכל מושבותיכם - לכן הזהיר על הַבְעָרָה בהדיא , יותר משאר מלאכות , לפי שאינה נראית מלאכה כל כך; שמא יאמרו: לא נעשה מלאכה בשבת , אבל נזמין הכל ונבעיר בפחמין בחנות הצורפין , לעשות בזהב ובכסף ובנחושת (ע"פ פס' ה להלן) מיד כשיצא שבת; לכך נאמר: לא תבערו אש - שאפילו להזמין בשבת אסור. ורבותינו נחלקו (ראה שבת ע , א): איכא למאן דאמר: ל'לאו' יצאת , ואיכא למאן דאמר: לחלק יצאת.

רמב"ן:
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת - ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אֹכל נפש , כי אמר "כל העושה בו מלאכה יומת" (לעיל , ב) , ופירש , שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר; כי האש צורך כל מאכל. והוצרך לומר כן , מפני שלא אמר 'העושה בו כל מלאכה' כאשר אמר בעשרת הדברות "לא תעשה כל מלאכה" (שמ' כ , י) , ואמר "מלאכה" (לעיל , ב) סתם , והיה איפשר שנוציא מן הכלל 'מלאכת אכל נפש' ― כי כן נאמר בחג המצות "לא תעשה מלאכה" (דב' טז , ח) , ואין אוכל נפש בַּכלל ― ולכך הזכיר בפירוש , שאף אוכל נפש אסור בו. וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכיל' ויקהל שבתא): רבי נתן אומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר? לפי שהוא אומר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (לעיל , א) - שומע אני , יהא רשאי להדליק לו את הנר , להטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה בשבת? תלמוד לומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזה קרוב למה שאמרנו , שלא היו מלאכות הללו , שהם הנאה לגופו , בכלל אִסור הראשון , ורצה רבי נתן לומר , שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש , שכבר אמר להם "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו" (שמ' טז , כג) , אבל עדין מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף , כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין - יהו מוּתרות , כי זה מעונג השבת; לכך נאמר: לא תבערו - לאסור הכל. ולרבותינו עוד מדרש בתלמוד (שבת ע , א): מפני שלא אמר 'כל העושה בו כל מלאכה יומת' , או שיאמר 'כל המבעיר אש בכל מושבותיכם יומת' , אמרו שיצאת להקל בה להיותה ב'לאו'; ויש אומרים שיצאת לחלק , לפי שהיתה בכלל "לא תעשה כל מלאכה" (שמ' כ , י).
ריכוז קישורים