תנ"ך - קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

קְח֨וּ מֵאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: (שמות פרק לה פסוק ה)

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (שמות פרק לה פסוק ה)

קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת: (שמות פרק לה פסוק ה)

קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת: (שמות פרק לה פסוק ה)

תרגום אונקלוס:

סַבוּ מִנְכוֹן אַפרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ כֹּל דְּיִתרְעֵי לִבֵּיהּ יַיתֵי יָת אַפרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ דַּהבָּא וְכַספָּא וּנחָשָׁא :

עין המסורה:

זהב וכסף ונחשת - ג': שמ' כה , ג; לה , ה; דה"א יח , י.

מסורה קטנה:

יביאה - ל'; זהב וכסף ונחשת - ג'.

רש"י:

נדיב לבו - על שם שלבו נודבו קרוי 'נדיב לב'. כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צוואתם (ראה שמ' כה - כח).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

כל נדיב לבו - כל מי שהוא נדיב מלבו; וכן "בגדול זרועך" (שמ' טו , טז) , והטעם: בַּגָדול - בפתחות הבי"ת - שהוא "זרועך". יביאה את תרומת יי' - הוסיף לבאר; כמו "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

קחו - הפך "תנו" (בר' כג , ד)! רק בהיות המ"ם (צ"ל: הלמ"ד) אחר גזרת 'לקיחה' , הנה היא כמו נתינה: "קחי... לי מעט מים" (מ"א יז , י) - פירושו , כי הלקיחה "לי" היה 'בעבורי'; וככה קחו מאתכם תרומה ליי'. ומלת כל נדיב לבו - זרה: כל אשר לבו נדיב; כמו "בגדל זרועך" (שמ' טו , טז) - באזרועך הגדול; "זכר רב טובך" (תה' קמה , ז) - זכר טובך הרב. ורבי ישועה אמר כי הו"ו נוסף , כמו "חיתו שדי" (תה' קד , יא). ואחר שהזכיר יביאה פרש והוסיף לבאר , שהוא תרומת יי'; וכמוהו רבים: "והוא צוה לי אחי" (ש"א כ , כט). יש אומרים , כי נקרא כסף - שתאוה הוא לעינים (ע"פ בר' ג , ו) , מגזרת "נכסף נכספת" (בנוסחנו: נכספתה; בר' לא , ל). גם נחשת - כי הנשים מנחשות בנחשת.

רמב"ן:

יביאה את תרומת יי' - כמו 'יביא את תרומת יי'' , אבל יכנה ויפרש; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו); "כבואו (לפנינו: בבאו) האיש" (יח' י , ג); "אשר לא יעבדו אותו את נבוכד נאצר" (בנוסחנו: נבוכדנאצר; יר' כז , ח); "אשר אני (לפנינו: אנכי) נותן להם לבני ישראל" (יהו' א , ב) , ורבים. ועל דרך האמת: כמו 'יביאה עם תרומת יי'' , שיביא התרומה העליונה; כסוד "ויקחו לי תרומה" (שמ' כד , ב) , וכבר פירשתיו (שם , ג). ולרבותינו (ראה סוטה יב , ב) ב"ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו) - שראתה עמו שכינה. והנה משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שצוה אותו השם - כדי להודיע להם שצריכים להביא נדבה רבה , כי המלאכה גדולה , ולכך ספר להם: "את המשכן את אהלו ואת מכסהו" וגו' (להלן , יא) - כולן הזכירן על דרך כלל. וטעם "את המשכן" , "את הארון" (להלן , יב) ו"את השולחן" (להלן , יג) וכל הנזכרים , שיזכירם בה"א הידיעה - כאומר: את המשכן ואת הכלים , אשר נגיד לחכמים העושים במלאכה בפרטן ובשיעורן; כי עתה לכל העדה לא יגידם אלא בשמותם בכלל.