עין המסורה:
ואת
-
ג'
פסוקים
'ואת
את
ואת
את'
('ואת'
הראשונה
בראש
הפסוק):
שמ'
מ
,
כט;
וי'
ז
,
ג;
יר'
מא
,
ג.
ואת
מזבח
-
ט':
ראה
שמ'
ל
,
כז.
פתח
משכן
אהל
-
מועד
-
ב':
*שמ'
מ
,
ו
,
כט.
ואת
-
המנחה
-
ח':
שמ'
מ
,
כט;
וי'
יד
,
כ;
שו'
יג
,
יט;
מ"א
ח
,
סד
(פעמיים);
יח'
מה
,
יז;
מו
,
טו;
דה"ב
ז
,
ז.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואמר:
ויעל
הנרות
אחר
כן
,
בלילה
,
והעלה
בבקר
העולה
,
היא
עולת
התמיד
,
ומנחתו.
וכן
עשה
בין
הערבים
(ראה
שמ'
כט
,
לט).
וביום
הזה
משח
את
המשכן
ואת
כל
כליו
(ראה
לעיל
,
ט)
,
ואת
הכיור
ואת
כנו
(ראה
לעיל
,
יא).
ונקהלה
העדה
אל
פתח
אהל
מועד
,
ורחצו
אהרן
ובניו
במים;
והלביש
את
אהרן
בגדי
הקדש
,
גם
הלביש
בניו
ונמשחו
בשמן
הקדש
(ראה
שמ'
כט
,
ה
ואי');
והגיש
פר
בן
בקר
ואלים
שנים
,
ושחט
את
הפר
,
וחִטא
על
המזבח
,
והקטיר
האמורים
,
ושחט
גם
את
האיל
וזרק
את
דמו
על
המזבח
,
והקטיר
את
כל
האיל
,
ושחט
גם
איל
המלואים
,
וזרק
את
דמו
על
המזבח
,
והאמורים
עם
שוק
הימין
עם
חלת
מצה
אחת
וחלת
לחם
שמן
,
הכל
הקטיר
המזבח.
ככה
עשה
שבעת
ימי
המלואים
,
וככה
כתוב
"ופר
חטאת
תעשה
ליום"
-
לכל
יום
-
"על
הכפורים
ומשחת
המזבח
לקדשו"
(ראה
שם
,
לו).
וכתוב
"שבעת
ימים
תכפר
על
המזבח
ומשחת
אותו
לקדשו"
(שם
,
לו
-
לז).
והנה
הטעם:
ככה
תעשה
כל
שבעת
ימי
המלואים.
וכתוב
"ויהי
ביום
כלות
משה
להקים
את
המשכן
וימשח
אותו
ויקדש
אותו"
(במ'
ז
,
א)
-
ויקדש
המזבח
שבעת
ימי
המלואים.
אז
החלו
הנשיאים
להקריב
לחנכת
המזבח
(ראה
במ'
ז).
וככה
היה:
הקריב
אהרן
עגל
בן
בקר
לחטאת
לכפר
בעדו
,
והעלה
גם
האיל
שלו.
ועגל
וכבש
שהוא
קרבן
העם
הֶעֱלָם
עולה
אחר
ששחט
שעיר
החטאת
,
וחטאהו
,
כאשר
עשה
לעגל
החטאת
אשר
לו
לזרוק
דמו
ולהקטיר
האמורים.
רק
חטאת
הכהן
לא
יאכלנה
כהן
,
על
כן
נשרף
בשר
הפר
מחוץ
למחנה
(ראה
וי'
ט
,
יא).
וחטאת
הצבור
,
שהיה
שעיר
,
יאכלוה
הכהנים.
ובעבור
כל
זה
היה
אחר
עולת
הבקר
(ראה
וי'
ט
-
י).
ואחר
כל
זה
הקריב
עולת
נחשון
וחטאתו
(ראה
במ'
ז
,
יב
-
יז).
והנה
נשלמה
חנכת
המזבח
אחר
תשעה
עשר
יום
לחדש
הראשון
(ראה
במ'
ז
,
פד).
ואל
תשים
אל
לבך
דברי
הטוען:
אם
כן
,
מתי
עשה
קרבנות
החג?
כי
ישראל
לא
עשו
במדבר
,
רק
חג
הפסח
לילה
אחד
,
ולא
שמרו
חג
המצות;
כי
כן
כתוב:
"והיה
כי
יביאך
יי'"
,
"שבעת
ימים
תאכל
מצות"
(שמ'
יג
,
ה
-
ו).
ופירוש
"והיה
היום
הזה
לכם
לזכרון"
(שמ'
יב
,
יד)
-
לדור
הבא
אחרי
כן
,
לקבוע
יום
צאתכם
יום
מקרא
קדש
(ראה
שם
,
טז)
,
כי
הנה
ביום
הראשון
נסעו
מגשן.
ועוד
,
כי
במדבר
סיני
אין
להם
לחם
שיעשו
מַצוֹת
שבעת
ימים.
ואע"פ
שהיו
קרובים
מהישוב
,
דבר
גדול
-
שמצאו
לחם
לעשות
על
מרורים
עם
הפסח
לילה
,
כי
עם
רב
היה
מאד.
והנה
על
דרך
הסברא
,
היה
מקריב
משה
שבעת
ימי
המלואים
עולת
תמיד
,
וביום
השבת
-
אי
זה
יום
היה
לשבעת
ימי
המלואים
,
הקריב
עלת
שבת
,
ואחר
כן
קרבן
המלואים.
וכל
זה
נכון.
רק
מה
נעשה
בחנכת
המזבח
ביום
שבת?
יש
אומרין:
היו
מדלגין
,
ולא
היו
חושבין
רק
חשבון
הימים
שחנכו
המזבח;
ואחרים
אמרו
,
כי
עולת
הנשיא
היתה
נקרבת
בשבת
(ראה
במ"ר
יד
,
א)
,
רק
השלמים
היו
נשחטים
יום
ראשון
ונאכלים.
וראייתן
,
כי
הנה
הנשיא
,
שהוא
המשיח
,
יקריב
ביום
השבת
ששה
כבשים
,
חוץ
מעולת
שבת
שלהצבור
(ראה
יח'
מו
,
ד).
והכת
הראשונה
אומרת
,
כי
ככה
ששת
ימים
שהקיפו
יריחו
(ראה
יהו'
ו
,
יד)
,
"והחלוץ
הולך"
(שם
,
יג)
,
דלגו
יום
שבת.
והנה
שבעת
ימים
סבבוה.
וככה
אמרו
על
ארבעה
עשר
(ראה
מ"א
ח
,
סה)
,
שדלגו
יום
הכפורים
,
ולא
הכניסוהו
במספר
(ראה
מ"ק
ט
,
א).
ועל
דרך
הסברא:
כאשר
הוקם
המשכן
ויצא
משה
,
אז
כסה
הענן
את
המשכן
,
"וכבוד
יי'
מלא
את
המשכן"
(להלן
,
לה).