תנ"ך - אשרי האיש אשר׀ לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב: (תהלים פרק א פסוק א)

טקסט וניקוד:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר׀ לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: (תהלים פרק א פסוק א)

טקסט בלבד:

אשרי האיש אשר׀ לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב: (תהלים פרק א פסוק א)

תיקון קוראים:

אשרי האיש אשר׀ לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב: (תהלים פרק א פסוק א)

תרגום תהלים:
טוּבֵיהּ דִּגְבַר דְּלָא הַלֵּיךְ בְּמִלְכַת רַשִּׁיעִין וּבְאוֹרַח חַיָּיבִין לָא קָם וּבְסִיעַת מַמִיקְנֵי לָא אִסְתְּחַר :

עין המסורה:
אשרי - ד' בטעמא (מרכא וגעיה בראש פסוק): תה' א , א; לב , ב; מ , ה; מש' ח , לד. בעצת - ב': תה' א , א; עז' י , ג. ובדרך - ד' (בי"ת בשווא): במ' ט , יג; מ"א כב , נג (פעמיים); תה' א , א. וחד: ובדרך (בי"ת בפתח) - יר' ו , כה. (הניסוח ה' במסורה הגדולה כולל את כל הניקודים). עמד - ב' (בקמץ): יהו' י , יג; תה' א , א. עמד - ג' (בקמץ , בלישנא): יהו' י , יג; ש"ב כ , יב; תה' א , א. ובמושב - ב': תה' א , א; קז , לב. ישב - ה' (בקמץ): ש"ב יט , לח; יר' מט , א; תה' א , א; כט , י; דנ' ט , טז.

מסורה גדולה:
ובדרך ה' והאיש אשר הוא טהור ויעש הרע שנים בו אשרי האיש. וחד אל תצאו השדה ובדרך . סימן סוף הפסוק' שלשלשת הספרים אשר ירים ואשר ישפיל אם יהיה בראש התיבה ירים למעלה כמות לא ישָב ואם יהיה הטעם באות השני מן התיבה וקודם לו שבא למעלה יהיה כמות וְדמו סֶלה. והשְאָר למטה .

מסורה קטנה:
אשרי האיש - ל'; בעצת - ב'; ובדרך - ד'; עמד - ב'; ובמושב - ב'; ישב - [ה'].

רש"י:
אשרי האיש - בעשרת לשונות זמר נאמר ספר זה: בניצוח , בניגון , במזמור , בשיר , בהלל , בתפלה , בברכה , בהודאה , באשרי , בהללויה - כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו: אדם , מלכי צדק , אברהם , משה , דוד ושלמה , אסף ושלשה בני קרח (ראה שו"ט א , ו). חלוקין על ידותון (ראה קה"ר ז , לט); יש אומרים: אדם היה , כמה שכתוב בדברי הימים (ראה דה"א טז , לח) , ויש אומרים: אין ידותון שבספר זה אלא על שם הדתות והדינין של גזירות , שעברו עליו ועל ישראל (ראה שו"ט סב , א). [אשרי האיש - 'לישפלישמנץ' בלעז , ] אישוריו ותהלותיו של אדם - אילו הן: אשר לא הלך בעצת רשעים; כי מתוך שלא הלך , לא עמד , ומתוך שלא עמד , לא ישב. [לצים - 'גאבורש' בלעז.]

ראב"ע תהלים פירוש א:
אשרי האיש - קדמונינו ז"ל אמרו (שו"ט א , ז) , כי עמד קשה מן הלך , וישב קשה מכולם; אם כן היו הליצים רעים מחטאים. ורבי משה הכהן פירש להפך , ואמר כי טעם לא עמד - אפילו לא עמד. ולפי דעתי , כי מלת רשעים - הם שאינם עומדים על מתכונת אחד , כדרך "כים נגרש כי השקט לא יוכל" (יש' נז , כ); וכן "ובכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז); "והוא ישקיט ומי ירשיע" (איוב לד , כט). ובעבור זה הזכיר עם רשעים - הלך , והוא המפותה ללכת בעצת אחר ובדרך לא יְדָעָהּ. ומלת חטאים - קשה , ובעבור זה הזכיר דרך , כי הוא הרגיל ללכת בה. ומלת ישב - קשה ממנה. וככה דעת הקדמונים (שו"ט א , ז). ולצים - מגזרת "כי המליץ בינותם" (בר' מב , כג) , שהוא יגלה סוד ראובן לשמעון. והלצים הם הפך הענוים: "אם לליצים הוא יליץ" , ואחריו "ולענוים יתן חן" (מש' ג , לד) - והענוים הם הביישנים לדבר דבה ולתת דופי ולגלות סתרים. וב'קרית שמע' (דב' ו , ד - ט) ארבעה מַתְכּוֹנוֹת הגוף , והם: "בשבתך" וההפך "בלכתך" , כי הנע הפך הנח; "ובשכבך" הפך "ובקומך". ובתהלות כתוב ישב כנגד "בשבתך" , גם הלך כנגד "לכתך" , גם עמד כנגד 'קם'. ולא הזכיר השכיבה , כי בָּרוב האדם ישן. ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים: אמרו מן 'פעל' - 'יפעל'. וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד , ידברו בלשון עבר גם בעתיד; כמו "וינועו אמות הסיפים... והבית ימלא עשן" (יש' ו , ד). וככה לא הלך... ובתורתו יהגה , כי אין לו עסק וחפץ בהבלי העולם , רק כל חפצו בתורת יי' - לעשות המצות. וטעם 'תורה' - כי תורנו הדרך הישרה. ומלת יהגה - בלב , וכמוהו "והגות לבי תבונות" (תה' מט , ד); גם בפה , כמו "ולשוני תהגה צדקך" (תה' לה , כח). ולאמר ובתורתו יהגה , ולא נכתב 'ובה יהגה' - דרך צחות , כי הנה מלת 'ישראל' חמש פעמים בפסוק אחד (ראה במ' ח , יט). והזכיר יומם ולילה - כנגד ארבעה מַתְכּוֹנוֹת הגוף.

ראב"ע תהלים פירוש ב:
אשרי - מלת אשרי , אעפ"י שאיננה שם ולא פועל , היא מגזרת "אשרוני בנות" (בר' ל , יג). ולא תמצא בלא יו"ד - סימן לשון רבים - שלא תתערב עם מלת 'אשר'. ורשעים פחותים מחטאים; והנה הטעם: שלא הלך בעצתם , ואפילו בדרך שיעמדו החטאים לא עמד , ואפילו במושב ליצים - הם הלעגנים , כמו "אם ללצים הוא יליץ" (מש' ג , לד). וחכמים אמרו (ע"ז יח , עב) , כי אם הלך סופו לעמוד , ואם עמד סופו לשבת; גם הוא נכון. וטעם זה הכתוב - כדברי משה על התורה , ותחלת התורה ייחוד השם "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דב' ו , ז). והנה טעם הליכה בעצת רשעים - לעשות כמעשיהם. ובדרך חטאים לא עמד - כאדם שחושב איזה דרך ילך. ולא ישב - לשמוע דבר לעג.

רד"ק:
אשרי - מלת 'אשרי' היא לעולם בלשון רבים; והטעם , כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתִמָּצֵא בו ובהצלחה אחת שתזדמן לו , אלא בטובות רבות שימצאו בו יאמרו עליו: אשריו! וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם , והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים. והוא מזמור נכבד מאד , לפיכך החל בו ספרו. ואמר: אשר לא הלך בעצת רשעים - ספר תחלה הדרך הרע , כמו שאמר גם כן "סור מרע ועשה טוב" (תה' לד , טו); כי מתחלה ילמוד האדם מנעֻריו דרך תאוות העולם הזה , לאכול ולשתות ולשמֹח , ובהם הוא גדל , כמו שהוא אומר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בר' ח , כא). וכשיעמוד האדם על דעתו ויחל להכיר הטוב והרע , הזהירו , שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים - הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם , ולא יבחנו בין הטוב והרע , ויגזלו ויגנבו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדתם. כי ענין הרשע הוא החרדה , כמו "והוא ישקיט ומי ירשיע" (איוב לד , כט); "ובכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז); "ולא ימלט רשע את בעליו" (קה' ח , ח); "אל תרשע הרבה" (קה' ז , יז). ומפני זה סמך הלך עם רשעים , וסמך עמהם ה'עצה' , כי הם יועצים בני אדם לשמוע אליהם ומראים להם פנים דרך עצה , כי היא טובה לאסוף ולכנוס (ע"פ קה' ב , כו) ולשמוח; וברוב ישגה האדם בזה , כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר ובדרך חטאים לא עמד - כי החטא , יעשה אותו האדם בהיותו במקומו שוקט , במעשה ובדבור ובלב. ופירוש ובדרך אינו דרך הליכה , אלא המנהג ועסק האדם ומעשהו , כמו "והודעת להם את הדרך ילכו בה" (שמ' יח , כ); "ויאחז צדיק דרכו" (איוב יז , ט); "מעשות דרכיך" (יש' נח , יג); "דרכי ספרתי" (תה' קיט , כו); והדומים להם. ופירוש לא עמד - לא נתעכב ולא נשתדל עמהם ולא עמד בחברתם , כדי שלא ילמד ממעשיהם. ואמר: ובמושב לצים לא ישב - והלצים הם הערומים בדעת לרעה , ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם , ונותנים דופי ומום בבני אדם ומגלים סוד זה לזה. והענין הוא לאנשים בטלים יושבי קרנות , ומפני זה אמר: ובמושב לצים לא ישב. והנה בשלשה אלה כל תכונות האדם: או הולך או עומד או יושב. והשכיבה בכלל ישיבה; ועוד , כי השכיבה - לישן ברוב , ובעוד האדם ישן לא יעשה לא טוב ולא רע. ובאמרו אשרי האיש אשר לא הלך וכו' , הרי הוא כאלו הזהירו שלא יעשה , כי הוא מאשר האדם שלא יעשה מעשיהם. ומה שפירשו בו רבותינו ז"ל הוא מה שאמרו (ע"ז יח , ב; שו"ט א , ז): וכי מאחר שלא הלך , היכן עמד? ומאחר שלא עמד , היכן ישב? אלא לומר לך , שאם הלך - סופו לעמוד , ואם עמד - סופו לישב , ואם ישב - סופו ללוץ; ואם לץ , עליו הכתוב אומר "ולצת לבדך תשא" (מש' ט , יב).

ר' מנחם המאירי:
ומעתה נתחיל בביאור הספר בעזר האל , ונאמר: אשרי האיש אשר לא הלך וגו' - כוונת המזמור לשבח מעלת החכמה , ושהיא תכלית שלמות האדם , ושראוי להיות כל פעולותיו פונות אל זה התכלית הנכבד. ומלת אשרי היא מענין "ותומכיה מאושר" (מש' ג , יח); "אזן שמעה ותאשרני" (איוב כט , יא). והמלה נאמרת לעולם בלשון רבים: "אשריו" (מש' טז , כ); אשרי; "אשריך ישראל" (דב' לג , כט) - מפני שהיא מורה על קבוץ הַצְלָחות; שאין דרך לאשרו על הצלחת דבר אחד , אלא אם כן אותו דבר כולל הצלחות רבות. וייחס בָּענין שלש כתות , כל אחד בלשון מיוחד בפני עצמו , וכן ההִדבקות בהם - ייחס לכל אחד מהן לשון מיוחד , וכן באיכות הנהגותיהם. והכתות הם: רשעים וחטאים ולצים; והַהִדַּבֵּק בהם הוזכר בלשון 'הליכה' ו'עמידה' ו'ישיבה'; והנהגותיהם הוזכרו בלשון 'עצה' ודרך ומושב. ורבותינו עליהם השלום שאלו (ע"ז יח , ב): וכי מאחר שלא הלך , מהיכן עמד? ואם לא עמד , מהיכן ישב? אלא מלמד , שאם הלך - סופו לעמוד , ואם עמד - סופו לישב. נראה , שההליכה אצלם היא הליכת הרגל , בלא שום עיכוב בעולם; והעמידה היא עכבה מועטת , כאדם ששוהה שם בעמידה; והישיבה היא עכבה תמידית , כאדם שיושב עמהם , המתחבר עמהם התחברות נמשך. ונראה , שאין אצלם חילוק בין רשעים לחטאים וליצים , שהכל ענין אחד וכפל הענין במלות שונות. וכן לא דקדקו בין 'עצה' לדרך ומושב; ולפי כונה זו - ודאי יפה פירשו , כי ההליכה עמהם וחברתם תמיד , תביא לעמד בדרכם ולאחוז מדותיהם , עד שבסוף ישב במושבם , כמוהו כמוהם. ומכל מקום נראה לי לפרש דרך אחרת , והוא , שההליכה אצלי יורה על אחיזה חזקה ומתמדת יותר מן העמידה , והעמידה יותר מן הישיבה , כמו שנבאר. והענין אצלי הוא , שלא כיון לשבח בזה מי שאינו רשע או מכעיס ומורד , שאין מן הראוי לומר: אשרי מי שאינו מין , או כופר , או רשע , או מכעיס! שאף ההמון והפחותים ימאנו וימאסו זה ויכירו פחיתותו. אבל הכוונה לשבח מי שפורש מדרכי העולם במה שרוב העולם בוחרים בו ונמשכים אחריו , כדי ליחד לבבו והנהגותיו לתורה ולעבודת האל יתעלה. ורשעים נאמר הנה על ההמייה אחרי הטרף והממון , מלשון "בכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז); "והוא ישקיט ומי ירשיע" (איוב לד , כט); "ולא ימלט רשע את בעליו" (קה' ח , ח); ובלעז 'ברוגינץ'. וחטאים נאמר על ההִמָּשֵך יותר מדאי אחר התאוות בבלתי צורך הכרחי להעמדת גופו , רק דרך הנאה ומוֹתָר; וכמו שיחסו לשון זה על השגגות , כמו שאמרו (יומא לו , ב): עונות אלו הזדונות , פשעים אלו המרדים , חטאים אלו השגגות. ואע"פ שהוא משתמש בהם בכונה ובחירה , הוא סבור , שמאחר שאין המעשה עבירה מוזהרת , שלא יחטא בהשתמשו בענין דרך הנאה ומוֹתר. ולצים - הם אנשים פנויים מצד פחיתותם ושוללותם מכל חכמה או מידיעת מלאכה או ממון שיתעסקו בו , ומעבירים עתותיהם בהבל ובישיבת קרנות , בְּדַבֵּר בענייני העולם ובפרטי בני האדם , זה בכה וזה בכה (ע"פ מ"א כב , כ); כמאמר החכם שאמר: הפחותים הנבלים יוציאו בדַבֵּר על הנכבדים ממעלתם. ואין ספק , שכל המתבטל מן התורה ונמנע מלכת בדרכי עבודת האל , בזולת היותו מן הכופרים והמכעיסים , הוא מכֹח אחת מאלו הסיבות; או מצד המייתו אחר הממון והטרף והכבוד והנצוח והשררות , או מצד שלוח גופו להִמָּשֵך אחר התענוגים וההנאות , או להיותו שואף רוח ומתענג בישיבת קרנות ועמידת השוקים והרחובות , לשמוע המתחדש ולספר בהבלי העולם ולחפש אחר בני האדם בזמנו זה. יש שתבא מניעתם מצד אחת מאלו הסבות , יש שבאה מצד שתים מהם , ויש שבאה מצד כלם. ואחר זה נראה , שלשון 'הליכה' לא נאמר על הליכת הרגל , אבל על אחיזת הדרכים וההנהגות לגמרי , כדרך "והלכת בדרכיו" (דב' כח , ט); "וילך בדרך ירבעם בן נבט" (ראה מ"א טז , כו). ומצאנו 'הליכה בעצה': "ילכו במועצותיהם" (תה' פא , יג). ומצד היות מלת רשעים נאמרת הנה על הסוחרים והמתעמלים בהרוחת הממון , המשיך בו מלת 'עצה' , כי לא דבר ריק הוא (ע"פ דב' לב , מז) , אבל נעשה בהנהגה ובמתון ובעצה נכונה. ושִבַּח מי שלא אחז דרכיהם לגמרי עד שיִמָנה מהם , אלא שהשתדל בטרף עצמו וביתו עד שיעבור עתו דרך כבוד , עד פה יבא ולא יוסיף (ע"פ איוב לח , יא) , לבעבור יתן לנפשו חוקהּ , ולא שישליכנה אחרי גוו; ולא יתננה 'שפחה נחרפת' (ע"פ וי' יט , כ) להמיית רוב ממון ועושר ונכסים. ואמר אחר כן: ובדרך חטאים לא עמד - כלומר: בהנהגת הנמשכים אחר יצרם ורודפים אחר התאוות והתענוגים לא עמד - לא נתעכב; מלת עמד - מלשון "למען יעמדו ימים רבים" (יר' לב , יד). ושִבְּחוֹ בזה שלא נתעכב בהנהגה זו עד שימָּשך אחריה דרך הנאה ומוֹתר , אבל יקח ממנה הראוי לפי הצורך ההכרחי לבד. ואמר אחר כן שבמושב לצים , והוא שאין צורך לאדם בהנהגתם , לא ישב כלל , כלומר: אין צריך לומר שלא אחז דרכיהם ושלא נמשך אחריהם , אלא לא נתן נפשו להושיב עצמו ביניהם כלל , אפילו דרך עראי.

ר' ישעיה מטראני:
אשרי האיש - מלה זאת אינה באה לעולם בלא יו"ד , אפילו ליחיד. והוא כמו יו"ד "אדוני הארץ" (בר' מב , ל); "בעליו עמו" (שמ' כב , יד).
ריכוז קישורים