רד"ק:
מזמור
לדוד
בברחו
מפני
אבשלום
בנו
-
דרשו
רבותינו
ז"ל
(שו"ט
ג
,
ג)
,
כי
כשהיה
עולה
במעלה
הזתים
אמר
דוד
זה
המזמור
,
שנאמר
"ודוד
עלה
במעלה
הזתים
עולה
ובוכה"
(ש"ב
טו
,
ל);
אם
בוכה
-
למה
מזמור
,
ואם
מזמור
-
למה
בוכה?
כיון
שאמר
לו
נביא
"הנני
מקים
עליך
רעה
מתוך
ביתך"
(ראה
ש"ב
יב
,
יא)
,
אמר:
שמא
עבד
או
ממזר
הוא
מבני
הבית
,
שאינו
מרחם
עלי?
כיון
שראה
שבנו
הוא
,
חשב
שירחם
עליו
ואמר
מזמור.
ועוד
אמרו
(שו"ט
ג
,
ג):
כך
אמר
דוד:
יעקב
אבינו
ברח
,
שנאמר
"ויברח
יעקב"
(הו'
יב
,
יג);
משה
ברח
,
שנאמר
"ויברח
משה"
(שמ'
ב
,
טו);
ואני
בורח
כמותם.
הייתי
סבור
שנתחייבתי
מיתה
,
ועכשו
אני
גולה;
גלות
מכפרת
עון!
אמר:
"זכרתי
משפטיך...
יי'
ואתנחם"
(תה'
קיט
,
נב)
-
זכרתי
הראשונים
והתנהגת
עמי
כמו
שהתנהגת
עמם
,
התנחמתי
וידעתי
,
כי
בברחי
נמחל
לי
העון;
התחיל
ואמר
מזמור
לדוד.
ולפי
דרך
הפשט
,
כי
המזמורים
לא
היו
נקראים
'מזמורים'
בשעת
מעשה
,
אלא
על
שהיו
מזמרים
בהם
בבית
המקדש;
וכן
"בבא
דואג
האדומי
ויגד
לשאול"
(תה'
נב
,
ב);
וכן
"בבא
הזפים"
(תה'
נד
,
ב);
וכן
"וישמרו
את
הבית
להמיתו"
(תה'
נט
,
א);
וכן
הנאמרים
על
לשון
הגלות
ועל
חורבן
ירושלם
,
כמו
"מזמור
לאסף
אלהים
באו
גוים
בנחלתך"
וגו'
(תה'
עט
,
א).
וכלם
הנאמרים
על
דוד
,
בשעת
מעשה
היה
דוד
בהם
בסכנה;
אלא
אחר
שנצל
מכלם
-
היו
מזמורים
כלם
,
ושבח
והודאה
לאל
יתברך.
והנאמרים
על
הגלות
-
יהיו
מזמורים
בשוב
הגלות.
ואפשר
,
כי
נסמך
זה
המזמור
לאשר
לפניו
,
לפי
שפלשתים
באו
על
דוד
לעורר
על
מלכותו
ולהלחם
עמו
,
וכן
אבשלום
בנו
חשב
לקחת
המלוכה
מיד
אביו
ולהמיתו
,
והוא
נצח
הכל
ונשאר
במלכותו.
ורבותינו
ז"ל
,
שפרשוהו
על
גוג
ומגוג
,
אמרו
(ברכות
י
,
א):
למה
נסמכה
פרשת
אבשלום
לפרשת
גוג
ומגוג?
שאם
יאמר
לך
אדם:
כלום
יש
עבד
שמורד
ברבו?!
אמור
לו:
כלום
יש
בן
שמורד
באביו?!
אלא
הוה;
הכא
נמי
הוה.
ר' מנחם המאירי:
מזמור
לדוד
בברחו
מפני
אבשלום
בנו
-
רבותינו
עליהם
השלום
שאלו
(ברכות
ז
,
ב):
מזמור
לדוד?
-
'בכיה'
מיבעי
ליה!
אלא
כיון
שאמר
לו
הנביא
"הנני
מקים
לך
רעה
מביתך"
(ראה
ש"ב
יב
,
יא)
,
אמר:
שמא
עבד
או
ממזר
,
שאינו
מרחם
עלי;
כיון
שידע
שהוא
בנו
,
שמח
ואמר
'מזמור'.
ובמקום
אחר
דרשו
(שו"ט
ג
,
ג):
כשראה
שאבשלום
קם
עליו
,
אמר:
ודאי
כלם
קשרו
עלי!
כיון
שראה
טכסיסו
קיימת
,
והוא
,
שכשאמר
לעבדיו
ולכרתי
ולפלתי
,
שהם
הסנהדרין
,
"קומו
ונברחה...
מפני
אבשלום"
(ש"ב
טו
,
יד)
,
אמרו:
"כל
(בנוסחנו:
ככל)
אשר
יבחר
אדוני
המלך
הנה
עבדיך"
(ראה
שם
,
טו)
,
וכן
כשבאו
מחנים
,
ושובי
בן
נחש
ומכיר
בן
עמיאל
וברזילי
הגלעדי
יצאו
לקראתו
במיני
מזונות
,
פרנסה
וכלכלה
(ראה
ש"ב
יז
,
כז
-
כט)
-
שמח.
ועוד
דרשו
(שו"ט
ג
,
ג):
אמר
דוד
בעצמו:
יעקב
אבינו
ברח
,
ועלה
והצליח;
משה
רבינו
ברח
,
ועלה
והצליח;
אני
בורח
-
ועולה
בידי
ומצליח
,
שהגלות
מכפרת
עון;
הדא
הוא
דכתיב
"זכרתי
משפטיך
מעולם
יי'
ואתנחם"
(תה'
קיט
,
נב).
נראה
דעתם
ז"ל
,
שהדברים
הנאמרים
על
צרה
,
דרך
תחִנה
או
דרך
צער
,
לא
יתכן
לומר
בו
לשון
'מזמור'
,
אלא
אם
כן
על
אי
זה
צד
של
נחמה
או
אי
זה
צד
של
שמחה.
ולדעתם
יש
לתמוה
,
מה
נעשה
על
כמה
מזמורים
שנאמרו
על
צער
לבד
ודרך
תחִנה
,
כגון
'בבא
דואג
האדומי'
(תה'
נב);
'בבא
הזיפים'
(תה'
נד)?
ואם
שמא
על
שם
בטחון
והופעת
רוח
הקדש
עליו
בענין
הצלתו
,
מה
נעשה
בכל
המזמורים
הנאמרים
דרך
קינה
על
הגלות
ועל
החרבן?!
ושמא
אף
אלו
מדין
נבואת
נחמה
רמוזה
בתוכם.
ומכל
מקום
,
לפי
הפשט
,
לא
חל
עליהם
שם
'מזמור'
בשעת
מעשה
,
אלא
אחר
שניצל
היה
מחבר
שירתו
,
עד
שאסף
את
כלם
וקבעם
לשיר
לבית
המקדש.
וכן
הנאמרים
על
הגלות
-
להודעת
הבטחת
התכלית
והגאולה.
ואחר
שתדע
הקדמה
זו
,
צריך
שתזכור
מה
שכבר
הקדמנו
(ראה
הקדמה)
מדעת
רבותינו
עליהם
השלום
(ב"ב
יד
,
ב)
,
שעל
ידי
עשרה
זקנים
חבר
דוד
ספר
זה;
וכוונתם
,
שכל
אחד
מאלו
העשרה
חבר
קצת
מזמורים
,
וחברם
דוד
בספר
זה
עם
המזמורים
שחבר
הוא
מעצמו.
וכבר
ביארנו
,
שעשרה
זקנים
אלו
הם:
אדם
הראשון
,
מלכי
-
צדק
,
אברהם
,
אסף
,
הימן
,
ידותון
,
משה
ושלשה
בני
קרח.
וזהו
דרך
דרש.
אלא
שאף
לפי
הפשט
אפשר
שיהיה
כן
בקצתם
,
כמו
'תפלה
למשה'
(תה'
צ)
,
שאפשר
שמצאה
וכתבה
בספרו.
אבל
השאר
,
יֵרָאֶה
שחברם
דוד
והיה
נותנם
ללויים
,
שהוא
קוראם
דרך
כלל
'בני
קרח'
,
לזמר
בהן
בדוכן
לפני
הארון.
והזכיר
מן
הלויים
בפרט
,
לרוב
חשיבותם
,
אסף
והימן
וידותון
ואיתן
האזרחי;
והוא
שכתוב
"אז
נתן
דוד
בראש
להודות
ליי'
ביד
אסף
ואחיו"
(דה"א
טז
,
ז).
וכן
ראיה
-
אמרוֹ
"למנצח
על
ידותון
מזמור
לדוד"
(תה'
סב
,
א).
ואף
"למשה
איש
האלהים"
(תה'
צ
,
א)
-
אפשר
שהיה
לוי
מיוחד
בדורו.
וכלם
חברם
דוד
עם
אותם
שלא
הוזכר
בהם
שום
אדם
,
או
שהוזכר
בהם
'לדוד'
לבד.
ועוד
דרשו
ז"ל
(שו"ט
א
,
ו)
,
שספר
זה
נאמר
בעשרה
לשונות
של
שבח:
בנצוח
(ראה
תה'
ה
,
א
ועוד)
,
בנגון
(ראה
תה'
ד
,
א
ועוד)
,
במזמור
(תה'
ג
,
א
ועוד)
,
בשיר
(ראה
תה'
לג
,
ג
ועוד)
,
בהשכל
(ראה
תה'
עד
,
א
ועוד)
,
בתהלה
(ראה
תה'
קמה
,
א)
,
בברכה
(ראה
תה'
סו
,
ח)
,
בהודאה
(ראה
תה'
קה
,
א
ועוד)
,
באשרי
(ראה
תה'
א
,
א
ועוד)
,
בהללויה
(ראה
תה'
קו
,
א
ועוד).
ולדעתנו
כלם
ענין
אחד
,
כפול
במלות
שונות
,
אלא
שרבותינו
דרשו
'נצוח'
ו'נגון'
-
לעתיד;
"משכיל"
(תה'
לב
,
א
ועוד)
-
על
ידי
תורגמן;
"לדוד
מזמור"
(תה'
כד
,
א
ועוד)
-
ששרתה
עליו
רוח
הקדש
תחלה
,
ואחר
כך
אמר
שירה;
מזמור
לדוד
(כאן
ועוד)
-
שאמר
שירה
,
ואחר
כך
שרתה
עליו
רוח
הקדש.
וכן
יש
מן
המזמורים
,
שנתיחסה
זמירתם
לכלי
זמר.
לא
ידענו
,
אם
אותם
שלא
נכתב
בהם
כלי
זמר
היו
נאמרים
בשירת
הפה
לבד
,
או
אם
הם
בכלי
נגון
אלא
שלא
נכתב.
וכן
חלוק
שמות
כלי
הנגון
לא
נודע
לנו.
והנה
מצאנו
"למנצח
בנגינות"
(תה'
ד
,
א
ועוד)
,
וכן
"למנצח
על
(בנוסחנו:
אל)
הנחילות"
(תה'
ה
,
א)
,
"למנצח
בנגינות
על
השמינית"
(תה'
ו
,
א)
,
"שגיון
לדוד"
(תה'
ז
,
א)
,
"למנצח
על
הגיתית"
(תה'
ח
,
א
ועוד)
,
"מכתם
לדוד"
(תה'
טז
,
א
ועוד)
,
"למנצח
על
איילת
השחר"
(תה'
כב
,
א)
,
"לדוד
משכיל"
(תה'
לב
,
א)
,
"לדוד
להזכיר"
(תה'
לח
,
א
ועוד)
,
"למנצח
על
שושנים"
(תה'
סט
,
א)
,
"למנצח
לבני
קרח
על
עלמות"
(תה'
מו
,
א)
,
"למנצח
על
מחלת"
(תה'
נג
,
א
ועוד)
,
"למנצח
על
יונת
אלם
רחוקים"
(תה'
נו
,
א)
,
"למנצח
על
שושן
עדות
מכתם
לדוד
ללמד"
(תה'
ס
,
א)
,
"שיר
המעלות"
(תה'
קכ
,
א
ועוד);
וכל
אלו
,
רובם
הם
כלי
שיר
,
ומיעוטם
-
אפשר
שפירושם
בענין
אחר
,
כמו
שיתבאר
כל
אחד
בפרטיו.
ומשמות
כלי
הנגון
עוד
,
שלא
נכתבו
בראשי
המזמורים:
נבלים
וכנורות
ומצלתים
,
חצוצרות
,
עשור
,
עוגב
,
מינים.
ומלת
"למנצח"
(תה'
ד
,
א
ועוד)
-
יֵרָאה
שהיא
כללית
,
והיא
נאמרת
לממונה
על
כל
המשוררים
והמנגנים.
ולא
תמצא
בשום
מקום
'למנגן'
,
ולא
'למשורר'
,
אלא
"למנצח";
כלומר
,
שיהא
ניתן
המזמור
על
ידו
להזמר
באי
זה
מכלי
הנגון
הנאות
אליו
לפי
ענינו
,
פעם
על
הכלי
הנקרא
"נגינות"
(תה'
ד
,
א
ועוד)
,
פעם
על
"השמינית"
(תה'
ו
,
א
ועוד)
,
וכן
בכלם.
וטעם
השמות
לא
נודע
לי
,
אלא
שבפרטים
יתבאר
קצת
טעם
בקצתם.