תנ"ך - ה'
אלהים
צבאות
עד־מתי
עשנת
בתפלת
עמך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יְהוָ֣ה
אֱלֹהִ֣ים
צְבָא֑וֹת
עַד־מָתַ֥י
עָ֝שַׁ֗נְתָּ
בִּתְפִלַּ֥ת
עַמֶּֽךָ:
(תהלים פרק פ פסוק ה)
יְהוָה
אֱלֹהִים
צְבָאוֹת
עַד־מָתַי
עָשַׁנְתָּ
בִּתְפִלַּת
עַמֶּךָ:
(תהלים פרק פ פסוק ה)
ה'
אלהים
צבאות
עד־מתי
עשנת
בתפלת
עמך:
(תהלים פרק פ פסוק ה)
יהוה
אלהים
צבאות
עד־מתי
עשנת
בתפלת
עמך:
(תהלים פרק פ פסוק ה)
תרגום תהלים:
יְיָ
אֱלֹהִים
צְבָאוֹת
עַד
אִימָּתִי
לָא
קַבֵּילְתָּא
צְלוֹתְהוֹן
דְּעַמָּךְ
:
רש"י:
עד
מתי
עשנת
-
בצרות
מלכי
יון
שהרעו
מאד
לישראל.
ראב"ע תהלים פירוש א:
יי'.
בעבור
שמצאו
'רבים':
אלהים
צבאות
,
אמרו
(מכיל'
בשלח
שירה
א)
,
כי
הוא
שָׂם
אות
בצבא
שלו.
ועל
דרך
הפשט
,
שהוא
דרך
קצרה
,
כמו
"והנבואה
עודד
הנביא"
(דה"ב
טו
,
ח)
,
שכן
הוא:
והנבואה
נבואת
עודד
הנביא;
וככה
זה:
יי'
אלהים
אלהי
צבאות
,
שהם
צבא
השמים.
וטעם
עשנת
-
פועל
עומד
,
כמו
"והר
סיני
עשן
כולו"
(שמ'
יט
,
יח).
כאילו
עלה
אליך
עשן
בעת
תפלת
עמך
,
והנה
היתה
התפלה
כמו
עשן;
כדרך
"עלה
עשן
באפו"
(תה'
יח
,
ט).
רד"ק:
יי'
אלהים
צבאות
-
חסר
הנסמך
,
כאלו
אמר
'אלהים
אלהי
צבאות';
וכן
"הארון
הברית"
(יהו'
ג
,
יד).
עשנת
-
כמו
"יעשן
אפך"
(תה'
עד
,
א).
ר' מנחם המאירי:
ואלהים
צבאות
-
חסר
הנסמך
,
רוצה
לומר:
אלהים
אלהי
הצבאות;
וכמוהו
"העם
המלחמה"
(יהו'
ח
,
יא);
"הארון
הברית"
(שם
ג
,
יד).
ועד
מתי
עשנת
בתפלת
עמך
-
עניינו:
עד
מתי
תהיה
נחשבת
לפניך
התפלה
כעשן?
כי
הרצויה
-
ידמוה
אל
הקטורת
,
שריחה
טוב
,
כאמרו
"תכון
תפלתי
קטורת"
(תה'
קמא
,
ב);
והזעומה
-
אל
העשן
,
שריחו
רע.
ויש
מפרשים
(ראה
השרשים:
'עשן')
עד
מתי
עשנת
בתפלת
עמך
-
רוצה
לומר:
עד
מתי
תֵעָשה
בעל
חמה
עם
כל
תפלת
עמך?
כלומר
,
שלא
תתפייס
בתפלתם;
והאף
והחרי
נדמה
בלשון
'עשן'
לרוב
חומו
,
כמו
שנדמה
גם
כן
לאש
,
כאמרו
"כי
אש
קדחה
באפי"
(יר'
טו
,
יד).
וקצת
חכמים
כתבו
,
כי
הכעס
הוא
רתיחת
דם
הלב
,
ומאותה
רתיחה
יעלה
עשן
ויצא
דרך
האף
,
ולכן
נקרא
העשן
ההוא
"אף"
(ראה
דב'
יא
,
יז);
ולרוב
חומו
יקרא
"חרי"
(דב'
כט
,
כג)
ו"חרון"
(במ'
כה
,
ד)
ו"חמה"
(יש'
מב
,
כה).
ולפעמים
כי
החום
ההוא
ירתיח
הלחוֹת
,
ויותר
לבעלי
הלבנה
,
עד
שיעלה
קצף
,
ולכן
יקרא
"קצף"
(דב'
כט
,
כז).
ר' ישעיה מטראני:
עד
מתי
עשנת
-
עד
מתי
קצפת
בתפילת
עמך
,
שאינך
מקבלה?!
דרך
האדם
כשכועס
,
נראה
כאילו
עולה
עשן
באפו.