תנ"ך - בז־לרעהו חסר־לב ואיש תבונות יחריש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ: (משלי פרק יא פסוק יב)

טקסט וניקוד:

בָּז־לְרֵעֵהוּ חֲסַר־לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ: (משלי פרק יא פסוק יב)

טקסט בלבד:

בז־לרעהו חסר־לב ואיש תבונות יחריש: (משלי פרק יא פסוק יב)

תיקון קוראים:

בז־לרעהו חסר־לב ואיש תבונות יחריש: (משלי פרק יא פסוק יב)

רש"י:
ואיש תבונות יחריש - כשמבזהו החסר לב; כמו שאול , דכתיב "ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" (ש"א י , כז).

רד"ק:
בז לרעהו חסר לב - האדם שהוא בלי דעת מבזה את רעהו כשיריב עמו , ויחשבוהו לכלום. ואיש תבונות יחריש - כאילו לא הרגיש בדבר , אלא שומר הדבר בלבו , כענין שאול "ויהי כמחריש" (ש"א י , כז). או פירושו: מי שיש לו שונא - הסכל יבזהו ויאמר: אינו יכול לי , והחכם יחריש וימצא תחבולות להנקם ממנו , ומראה עצמו כאילו לא הרגיש בדבר.

רלב"ג:
בז לרעהו - האיש שהוא חסר לב , הוא המבזה רעהו שהוא חסר לב כמוהו , בשיחשוב עצמו לחכם ורעהו סכל. ואולם איש תבונות , לא די שלא יבזה איש תבונות שהוא רעהו , אבל יחריש כשידבר , לשמוע דבריו; ואע"פ שאינו אומר דבר שלא ידע אותו , הנה לכבודו ישמע דבריו , ואע"פ שאין תועלת בדבריו.

ר' יוסף קמחי:
בז לרעהו חסר לב - כי שמא למחר יהיה גדול ממנו , אף על פי שהוא היום צעירו. ואיש תבונות יחריש - אותו שיבוז אותו רעהו , אם הוא איש תבונות - יחריש , עד שיראה עתו.

ר' משה קמחי:
בז - מי שיבזה רעהו הראוי לכבדו בעבור חכמתו , הוא חסר דעת. ואיש תבונות יסבול הבזיון ויחריש. או: יחריש שלא יבוז רעהו; והוא הנכון.

ר' מנחם המאירי:
בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש. הערה למשכיל , שלא יהיה שום אדם נבזה בעיניו , עד שיקלהו ויבזהו או ילוצצהו , כדרך גלית לדוד (ש"א יז , מב) , והעם לשאול (ש"א י , כז). וייחס לעושה זאת 'חוסר לב' , כי בזה תבער כאש חמתו ומתנכל עליו בכל עת , על שרשי רגליו יתחקה (ע"פ איוב יג , כז) , ונמצא מסכן עצמו ללא תועלת; וכן שהזמן מתהפך תמיד , משפיל אף מרומם (ע"פ ש"א ב , ז) , ואולי יסבב על עצמו מה שעשה לרעהו. ועל זה אמר: ואיש תבונות יחריש - כענין "מחריש לדעת" (בר' כד , כא) , כלומר: מתבונן בעצמו ומקוה לכך , כן איש תבונות יתבונן כי חליפות הזמן ותהפוכותיו רבות , ולזה לא יבזה לשום אדם. או הפירוש כלו נמשך , ואמר: איש תבונות יסבול למבזהו ויחריש לרעתו עד ראותו מקום לנקום. ולי עוד במלת יחריש - מענין "חורש רע" (מש' ו , יד) , וכמוהו בענין דוד: "כי עליו שאול מחריש הרעה" (ש"א כג , ט) , כלומר: משתדל לחרוש עליו רעה במרמה ובתחבולות. ורבותינו ז"ל אמרו (משנה אבות ד , ג): אל תהי בז לכל אדם וכו' , שאין לך אדם שאין לו שעה. ובדרך נסתר: כאשר הילד המסכן (ראה קה' ד , יג; קה"ר ד , א) בז לרעהו , ואינו משתדל להסיר שבטו מעליו , הוא הוראת חסרון שכל , ואולי ישתקע בהנהגתו , עד אשר ירצע בדלתו ועבדו לעולם (ע"פ שמ' כא , ו); אבל כשהילד איש תבונות יחריש ויתנכל עליו , עד יכניע ממשלתו תחתיו וחי לעולם (ע"פ בר' ג , כב).

ר' יוסף כספי:
בז - היה הקודם בַּסֵדר 'מחייב' , ולא יתהפך; אם כן רעהו - גבר עמיתו.

ר' ישעיה מטראני:
בז לרעהו - המבזה לרעהו חסר דעת. ואם חבירו איש תבונות , יחריש - ואינו שומע לו כששומע בזיונו; כמו שנאמר: "אל תען כסיל כאולתו" (מש' כו , ד).
ריכוז קישורים