תנ"ך - באין תחבלות יפל־עם ותשועה ברב יועץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּאֵ֣ין תַּ֭חְבֻּלוֹת יִפָּל־עָ֑ם וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ: (משלי פרק יא פסוק יד)

טקסט וניקוד:

בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל־עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ: (משלי פרק יא פסוק יד)

טקסט בלבד:

באין תחבלות יפל־עם ותשועה ברב יועץ: (משלי פרק יא פסוק יד)

תיקון קוראים:

באין תחבלות יפל־עם ותשועה ברב יועץ: (משלי פרק יא פסוק יד)

עין המסורה:
יפל - ג' חסר (בסיפרא): מש' יא , ה , יד; יג , יז. וכל קרייה דכותהון בר מן ז' מלא: ראה לעיל , ה.

מסורה קטנה:
יפל - ג' חס'.

רש"י:
באין תחבולות - כשהצרה באה על ישראל , ואינן נותנין לב להבין להתענות ולעשות תשובה , יפול עם.

רד"ק:
באין תחבולות יפל עם - כי אינם יודעים להשמר ולתקן עניניהם. ותשועה ברב יועץ - כלומר: ברב העצה שיתיעץ אדם על הענין שרוצה לעשות , וישא ויתן בו.

רלב"ג:
באין תחבולות - מפני העדר לקיחת תחבולות במלחמה יפול עם ביד שונאיהם; ואולם ברוב יועץ לקחת התחבולות יושע העם מאויביו במלחמה. או ירצה בזה: מפני העדר לקיחת תחבולות לנַצֵח הנפש המתאוה יפול עם ברשתה , רוצה לומר: איברי האדם וכחותיו הנפשיים; ואולם ברוב יועץ תהיה התשועה. ולזה הפירוש ימשך הפסוק הבא אחריו , להרחיק השכל מהיות ערב לנפש המתאוה , לפרוע חובה לשם יתברך; והרצון בו , שהאיש הרע ישבר וגו'.

ר' יוסף קמחי:
באין תחבולות יפל עם - עם המלחמה. ותשועה ברוב יועץ - ברוב יועצים יודעים עצה נכונה; וכן נמצא שאמר הכתוב על עצת אחיתופל (ראה ש"ב טז , כג).

ר' משה קמחי:
באין תחבולות - עצות; וענינו: בעבור שאין להם איש יודע תחבולות , יפולו ביד צריהם. ותשועה תבואם בעבור רבים יועצים , וימלטו.

ר' מנחם המאירי:
באין תחבלות יפל עם ותשועה ברב יועץ. בהרבה מקומות הזכיר החכם מיני התחבולות , וסמך להם לפעמים ענין עצה או מחשבה או שניהם , וזירז עליהם , כאמרו הנה: באין תחבולות יפל עם ותשועה ברוב יועץ , ובמקום אחר: "מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה" (מש' כ , יח) , במקום אחר: "מחשבות צדיקים משפט תחבולות רשעים מרמה" (מש' יב , ה) , ובמקום אחר: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" (מש' כד , ו) , ובמקום אחר: "הפר מחשבות באין סוד וברוב יועצים תקום" (מש' טו , כב). וענין 'תחבולה' הוא התהפכות האדם בעצמו במחשבותיו ורעיוניו באיזה מבוכה , איזה דרך יבחר בה לעצמו או לאחר , הן בדברי חכמה , הן בעצה המונית בהנהגה , הן במלחמה; והוא מלשון 'חבילות' , כלומר: אסיפת דעות ומחשבות להביא הענין למצרף , הן היחיד בעצמו על עניניו , הן גדולי העיר על הנהגותיהם , ולזה ימשכו ענין מחשבות ועצות ותחבולות. ובזה - הערה כללית לצבור ולאנשי עיר ועיר כשיתחדש להם דבר , שיתיעצו ביניהם ויגלו דעותיהם איך יתנהגו עליו , ויבחרו להם הטובה שבעצות; וכן היחיד - כשיתחדש לו דבר עם אחרים , הן בעסקים שביניהם , הן בקנאה ותחרות המזדמן ביניהם , הן בכל ענין שיפול בו מבוכה , הן בעניני המלחמות , הן בעניני ההנהגה , לתת סדר ביניהם ושאר דברים הנמשכים לזה. ועל זה אמר: באין תחבולות יפל עם. ואמר: ותשועה ברוב יועץ - ויש לפרש: ברוב עצה; ויהיה יועץ שם דבר , בפלס "ואת היותר החרמנו" (ש"א טו , טו). או נפרש: בחשיבות עצה , ויהיה רוב מענין "כל רב ביתו" (אס' א , ח). כן פירשוהו מקצת המדקדקים. או יהיה יחיד במקום רבים , כלומר: ברוב יועצים. ובדרך נסתר: אתה יודע כי המלכיות שלשה: מלך המדינה , ומלך בבית , ומלך בגוף האדם בעצמו; רוצה לומר , שהמלך במדינתו - צריך שישתדל בהנהגת אנשיו ולתת סדר ביניהם , וצריך בזה תחבולות ומועצות לקרב הדעות ולמלוך עליהם , פעם בחמה ופעם דרך פיוס; וכן האדם בביתו , בהנהגת אשתו ובניו ובנותיו ועבדיו ושכיריו , לתת שלום וסדר ביניהם; וכן כל אדם בעצמו , להשליט כחות גופו קצתם על קצתם , ולהכניע קצתם תחת קצתם. ולהנהיג כל אחד כראוי לו , ולתת לכל אחד ואחד חוקו , עד שמתוך הנהגותיו יעלה שכלו מעלה מעלה וראשו מגיע השמימה , והנה יי' נצב עליו (ע"פ בר' כח , יב - יג). וזה צריך לתחבולות ולמחשבות ולעצות , כי אלו תאמר שימית המלך הזקן (ראה קה' ד , יג; קה"ר ד , א) לשעתו - אי אפשר , כי אף כשימשול עליו , צריך הוא להעמידו לצורך קיום גופו ומינו , אבל צריך שיתבונן במחשבותיו , ויתיעץ במה ימשך אחריו , ואיך ומתי , ושיתיש כחו מעט מעט , עד שימלט את העיר בחכמתו (ראה קה' ט , טו) , כמו שנכפל הרבה פעמים ענין המשל הנשוא בענין עיר קטנה (ראה שם , יד); ואם אין לו תחבולה בזה , יפול העם תחת ממשלת זקן וכסיל (ראה קה' ד , יג; קה"ר ד , א) ויספה בעונו עמו. וקראו עם , כי הילד המסכן ורעיו היושבים לפניו (ע"פ זכ' ג , ח) הם בתוך העיר העם הנבחר לנחלה לו יתברך , אשר לא מרובם חשק יי' בהם , כי הם המעט , רק מאהבתו אותם (ראה דב' ז , ז - ח) , כי שמרו אמרתו ובריתו ינצורו (ע"פ דב' לג , ט). ויש עוד באלו המקראות כלם דרך נסתר , והוא במלחמת התורה והחכמה , ובפרט בפנות המקובלות , אשר לא תושגנה במופת , והמתנגדים יחשבו להביא מופת על סתירתם. ואנו המאמינים צריכים מחשבות ועצות ואסיפת דעות , עד שמתוכם נתברר לנו באמת שאין מופת לסתירתם , וכן שאם אין מופת גם כן בקיומם , יתברר לנו מתוך העיון שסותרם סובל יותר חקירות ויותר לחיצות מאשר בקיומם , כשיונחו שתי קצוות הסותר; וזה , לגודל ענינו ועומק עיונו עם התגברות המתנגד צריך לכל מיני מחשבות ועצות. ואז תגיענו מהם תשועת נפשנו מיד שונא (ע"פ תה' קו , י) , והוא ענין "דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם" (מש' יב , ו) - כלומר , שאורבים לדמינו ומתנכלים להמיתנו מיתה נצחית , "ופי ישרים יצילם" , רוצה לומר: יציל עשוקים מידם. וכן נאמר על זה "מחשבות הצדיקים משפט ותחבולות רשעים מרמה" (ראה שם , ה) , כי המתנגדים באים עלינו בעקיפין על אלו הדברים , לסותרם במופתים כוזבים שאין להם עמידה לפי האמת.

ר' יוסף כספי:
באין - המלה שנקשרה בה הבי"ת הוא ה'קודם' , כי טעמה כמו 'אם' , ובא זה בלי ספק על צד התנאי; ועניינו: אם אין תחבולות יפל עם , ואם שם תחבולות , והם אשר ימצאו מרב יועץ , יושע עם; והכונה: גם איש יחיד. אבל זכר עם , בעבור שלהנהגתו צריך מחשבה גדולה. והנה כי שנה נגוד ה'קודם' והוליד נגוד ה'נמשך'. ובאמת יש מין נפילה שלא תועיל העצה , ולא ימלט רשע את בעליו (ע"פ קה' ח , ח); אבל שלמה לא דבר הֵנָה בכמו זה המין. ודע אחי , כי נטע השם יתעלה שכל בלב אדם לחשוב מחשבות ולעשות עניינים שונים להגיע אל חפצו. ולולי זה , לשוא שמרנו בכל דבר הענין הראוי , ולריק נְיַגע עצמנו , גם בלילה לא שכב לבנו (ע"פ קה' ב , כג) לחשוב דרכינו; והיה חק מי שחשב בדבר עשרת אלפי שנים , כחק מי שלא חשב בו כלל , ואין יתרון לחכם מן הכסיל. ואלו היו הדברים כלם הכרחיים , בטל הגמול והעונש , ובכלל בטול זה מבואר בעצמו. וכבר האריך החכם הגדול ארסטו לאמת תועלת המחשבה והזריזות , וכי האדם בזריזתו ובחכמתו אפשר שידחה מעליו נזקים רבים יבואו עליו לולי חכמתו , כמו שבאו באחד מספריו; וזה לשונו: אל תאמין לדברי הפתיים אשר יאמינו שחכמת הכֹכבים כוזבת , ונותנת אמונה נפסדת , כי אין הדבר כן. אבל אני אומר שהקדמת הידיעה בחכמה הזאת ראויה , וזה , שאף על פי שהאדם לא ינצל ממה שנגזַר עליו , ישמור עצמו יותר , וידחה המאורעים מעליו כפי יכלתו. כמו שיפעל האדם לדחות הקר מעליו , וזה בקבוץ העצים להיות סתר לו , והזמנת העצים , ושלחי הצמר וזולת זה , כדי לדחות נזק הקר; וכן חם ימות הקיץ בדברים המקררים , וכן בשני הבצורת באסיפת הבר , ובעת המלחמה במנוסה ממנה. ויש עוד דבר אחד , כי כשידעו האנשים המאורעים קודם היותם , אפשר שידחו גזרת השם , בשיקדמו להתחנן אליו קודם בואה , וישובו בתשובה וישיבו אחרים ויתפללו אליו לסלק מעליהם מה שמפחדים ממנו. עד הנה דבריו. וזהו דעת תורת משה עליו השלום והמחזיקים בה. הנה כמו זה אמר הנביא: "ובשנת בצורת לא ידאג" (יר' יז , ח); והעד: אליהו , שנאמר בו "ואת העורבים צויתי לכלכלך המוכיחים , לא נחרבה ירושלם ולא הלך ישראל בגולה; כי משה רבנו תחלה שָנָה ושלש לְצַוֹתם לשרש כל האומות ההם , ולבלתי תת להם תחנה בכל הארץ ההיא , כי יהיו להם למוקש. והם , אחרי מות יהושע לא כן עשו , אבל הניחו קצתם לשבת בארצם והספיק להיותם למס. והנה בעבור שבתם עמם התחתנו בהם ולמדו ממעשיהם; לכן עזבו את יי' הנכבד והנורא ועבדו הבעלים ושאר הצורות כחקות הגוים ההם , עד שנשקעו ולא ידעו מן הבורא כלל. והיו חושבים כי בהיותם עובדים הצורות ההם ומשתחוים להם , יצילם מאויביהם. והודחו , עד שהיו יותר פתאים מכל פתאים , ולא היו משתדלים כלל בקיום ארצם ובתחבולות המלחמות; ואף כי יבוא צר ואויב בשעריהם להלחם , לא היו יוצאים אליו להלחם אתו , אבל היו אז הולכים לבית צלמיהם ומתפללים , אליו לא אל השם יתעלה , כאשר אמר הנביא: "והעם לא שב עד המכהו ואת יי' צבאות לא דרשו" (יש' ט , יב). ומבואר סכלותם בענין הבעל בימי אליהו , אף כי אחריו זמן רב שנשקעו יותר. ולכן התעצם מאד ירמיה הנביא כאשר ראה רע מעלליהם ועָזְבָם את יי' מקור מים חיים (ע"פ יר' ב , יג) , להוכיחם ולומר להם שישובו אליו ושיעשו מצותיו ללכת בדרכיו ולשמור חקותיו , כי עתיד נבוכדנצר לצור עליהם , ואלו ישובו אליו בכל לב לא יזיק להם. ובסוף , כאשר ראה בבוא האויב , אמר למלך "אם יצא תצא" (יר' לח , יז) ולא שמע. גם אחר שנכבשה ירושלם ונשבו רובם , אמר לעם הנשאר "אם שוב תשבו" וגו' (יר' מב , י) , ולא שמעו , אבל הלכו ונתפזרו והניחו את הארץ. אלו שמעו כלם לקולו לא נשרפה העיר ירושלם , ולא גלינו מעל אדמתנו. ואל תחשוב היות ההשתדלות בתחבולות והשגיח אל הראוי - מחסרון האמונה ומחולשת הבטחון בשם יתעלה , כי אין הדבר כן; אבל רצון השם יתעלה בתחבולות האדם , לא תחבולות רשעים. הלא תראה: אמר הוא יתעלה "דבר אל בני ישראל וישובו" וגו' (שמ' יד , ב - ג); גם ראה: מלחמת עמלק לבדה עשאה יהושע , לא משה , אבל עמד הוא בתפלה , "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמ' יז , יא); ושאר המלחמות - עשאן משה. ובאמת האומה ההיא העמיקה מחשבה להלחם אז עמם , כאשר אמר משה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים , ואתה עיף ויגע" (דב' כה , יז - יח). גם ראה דור המדבר , אחר שלוח מרגלים שהתודו מעונם , אמר להם משה "אל תעלו כי אין יי' בקרבכם" (במ' יד , מב); והיתה הסבה מה שאמר "על כן שבתם מאחרי יי'" (שם , מג). אולי לא היתה תשובתכם שלמה , או לא רצה השם יתעלה לסלוח להם אז. גם תראו , בעבור חרם עכן נגפו שלשה אלפים איש מישראל לפני יושבי העי (ראה יהו' ז , ד) , כי לא היה יי' עמם כאשר אמר הוא יתעלה "לא אוסיף עוד להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם" (ראה שם , יב). ולאחר שמת עכן וכל ביתו , צוה השם יתעלה ליהושע לקחת את כל עם המלחמה; גם אמר לו "שים לך אורב" ואז תצליחו (ראה יהו' ח , ב) , בעבור שנשמד החרם מקרבם. גם ראה יהושע במלחמת יריחו , כל מיני ההקפות והתרועות אשר עשה כאשר צוהו יי' (ראה יהו' ו , ג ואי'). גם ראה גדעון - אמר לו השם יתעלה שיתן מדין בידו בשלש מאות אנשים (ראה שו' ז , ז); והוא , עם זה , נתן שופרות בידם וכדים ולפידים (ראה שם , טז). גם ראה: במלחמת פלשתים שאל דוד ביי' , וענהו: "לא תעלה הסב אל אחריהם באת להם ממול בכאים" (ש"ב ה , כג). הנה הבאתי לך כל הראיות האלה , להיות קצת הדברים אפשריים , ואפשר שידחה הנגזר בפעלות הראֻיות , ושאינו מקטני אמנה , המחשב דרכו ונוצר ארחו , עם היות בטחונו בשם יתעלה. לכן אמר החכם: אנא אמינא מילי דטעמא (ראה ע"ז יח , א). וגם אפשר שיושע האדם או ינצל מן הנזק הנכון לבא עליו בזולת תחבולה ממנו , כפי רצונו יתעלה; לכן אמר "שומר פתאים יי'" (תה' קטז , ו). ואין לשאול למה יחפוץ השם בתחבולות האדם , או למה יצוה עליהם; כי לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו" (ע"פ יש' נה , ח). לכן פעם ינצל האדם מן הנזק בתחבולותיו , ופעם ינצל בזולתם; והכל כפי רצון השם יתעלה , וסודו יגלה אל עבדיו (ע"פ עמ' ג , ז). ואמת מה שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום" (מש' יט , כא) , כי המערכת לא תשחת , אבל הצדיק ינצל באהבת יי' הנכבד. ולכן אמרו ז"ל (ראה שבת קנו , א): 'אין מזל לישראל' - בזמן שעושין רצונו של מקום; כי הוא מנצח המערכת , ולכן נקרא 'שדי'. ולזה אמר הנביא "כשד משדי יבא" (יואל א , טו) , כאשר אמר החכם א"ע (ראה הפירוש הארוך שמ' ו , ג); כי זה אין לו רפואה בשום פנים , ועל זה נאמר "ולא ימלט רשע את בעליו" (קה' ח , ה). סוף דבר , כי הבוטח בשם יתעלה ועובדו בכל לב ועושה מצותיו ושומר תורתו , לא יפחד מן הנזקים , ואם הם ראוים לבא עליו , כי יי' ישמרנו. לכן אמר דוד "אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי" (תה' כז , ג) , ובאר שלמה זו הפנה באמרו "סוס מוכן ליום מלחמה וליי' התשועה" (מש' כא , לא). ועוד ביאר זה משה רבינו עליו השלום תכלית הביאור , באמרו בשמו יתעלה "כי אתן בידכם את כל (בנוסחנו ללא 'כל') יושבי הארץ וגרשתמו מפניך" (שמ' כג , לא). והבן כל זה.

ר' ישעיה מטראני:
באין תחבולות יפל עם - עצות ומחשבות; כמו "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (מש' כד , ו). ותשועה - יהיה לו לעם ברוב יועץ - שהרבה בעצות.
ריכוז קישורים